ויזנפלד ואח' נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע עובדתי תמציתי

1.התובע והנתבע שכנגד (להלן – ויזנפלד) הוא סוכן ביטוח.

הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן – הדר) היא חברת ביטוח, הנמנית על קבוצת הפניקס הישראלי.

נגה חברה לביטוח בע"מ (להלן – נגה) היתה חברת ביטוח שהתמזגה בשנת 2001 עם חברת הדר.

התביעה והתביעה שכנגד עוסקות בהתחשבנות ההדדית שבין הצדדים בקשר לתקופת עבודתם המשותפת בשנים 2001-1999.

2.ביום 1.1.99 נחתם הסכם בין ויזנפלד ובין נגה, שענינו מכירת פוליסות ביטוח חיים ופוליסות ביטוח בריאות של נגה והעמלות והמענקים המגיעים לויזנפלד בגין עבודתו (נספח א' לכתב התביעה, להלן – ההסכם).

בהסכם נקבעה גם תקופתו: מיום 1.1.99 ועד יום 31.12.01, היעדים הכספיים: 450,000 ₪ לכל תקופת ההסכם ו-150,000 ₪ בכל שנה, העמלה הבסיסית ועמלת היתר בכל סוג ביטוח, שיעורי תשלום העמלות לפי שנים, שעורי המענקים ואופן תשלומם, תשלומי מקדמות, מועדי ההתחשבנות התקופתית והסופית, ועוד.

נעשו שני שינויים בהסכם ביום 24.11.99 (נספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה): האחד – לעניין גובה העמלה באחד מסוגי הביטוח והגבלת המענקים, והשני – לענין השתתפות נגה בעלות החודשית של מכירת ביטוחי ילדים בבית חולים תל-השומר.

3.בשנת 2001, כאמור, התמזגה נגה עם הדר.

הטיפול בהתחשבנות מול ויזנפלד עבר לטיפולה של גב' גילה סיני.

ביום 6.11.01 הוציאה סיני לויזנפלד מכתב (נספח ב' לתצהירה, להלן – מכתב העדכון), שבו נאמר לו כי לאחר קליטת הנתונים מנגה ועדכונם במערכת הדר התגלה כי נעשו שגיאות בהתחשבנות לשנת 1999 באופן שחשבונו זוכה בכספים שאינם מגיעים לו על פי ההסכם, כך שחשבונו לאותה שנה נמצא ביתרת חובה של כ-114 אלף ₪.

המכתב מוסיף ומפרט את ההתחשבנות לשנים 2000 ו-2001, ובסופו נאמר כי נכון לחודש 10/2001 נמצא חשבונו של התובע ביתרת חובה של כ-216 אלף ₪.

4.ויזנפלד התנגד לאמור באותו מכתב.

הוא טען כי ההתחשבנות לשנת 1999 כבר נסגרה באופן סופי עם גב' אפרת שייביץ, אשר טיפלה בהתחשבנות עמו מטעם נגה, וכן טען שגם חישוביה לשנים הנוספות שגויים. במחלוקת זו היו מעורבים גם מר בן ציון גבאי, שעבד כמפקח בנגה ובהדר והיה האחראי הישיר מטעם החברות האלה על עבודתו של ויזנפלד, איציק משה, שעבד כמנהל יחידת רכישה בהדר והיה אחראי על גבאי ואלי לינדברג, סמנכ"ל ביטוח חיים בהדר ואחר כך בפניקס.

למרות הנסיונות שנעשו, המחלוקת לא יושבה ויחסי העבודה בין הצדדים נותקו בסוף שנת 2001, כאשר כל אחד מהצדדים טוען שהצד שכנגד נותר חייב לו כספים.

התביעות

5.בתביעה הראשית טוען ויזנפלד, כי ההתחשבנות לשנת 1999 נסגרה באופן סופי בחודש מרץ 2001 ולכן סיני לא היתה מורשית לתקנה, כי חישוביה של סיני שגויים וכי הנתבעת הפכה את היתרה בחשבונו מיתרת זכות ליתרת חובה שלא כדין ומנעה שלא כדין את תשלום העמלות והמענקים המגיעים לו על פי ההסכם.

דבר זה גרם, לטענת ויזנפלד, לקריסת עסקו.

ויזנפלד תובע את העמלות המגיעות לו ממכירת פוליסות בגין החודשים 3/02 – 9/01 (כ-100,000 ₪), יתרת זכות שלטענתו נותרה באחד מחשבונותיו אצל הנתבעת (בסך 33,000 ₪), אבדן רווח שהיה צפוי לו אילולא הקפאת התשלומים (בסך של כ-400 אלף ₪), אובדן מוניטין (200,000 ₪) ועגמת נפש (100,000 ₪).