ווגה נ' מזרחי

פסק דין

1.בפנינו כתב תביעה שהגישה התובעת ביום 5.1.11 לאחר תקופת עבודה מ- 5.07 ועד 11.11.10 (ראוי לציין כי בתצהירה תקנה התובעת את מועד התחלת עבודתה וטענה כי החלה לעבוד במסעדה בחודש דצמבר 07'). טוענת התובעת שזכתה ביחס משפיל מטעם הנתבעת (משהיא משתייכת לבני העדה האתיופית).

ב- 11.11.10 פנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה את שכר אוקטובר כמו גם הלינה על כך שטרם קיבלה את ימי המחלה (לחודש יולי) וכן תלושי שכר מזה תקופה ארוכה.

משהושפלה ע"י הנתבעת שאמרה לה "תעבדי כמו שאני אומרת או שתעזבי", ולאחר שנוכחה כי לא תקבל את השכר, המחלה והתלושים – נאלצה התובעת להפסיק את עבודתה.

התובעת עתרה לשכר עבודה עד 11.11.10, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, ימי חופשה, הבראה והפרשה לקרן פנסיה לכל תקופת העבודה (41 חודש).

2.בכתב הגנתה מ- 26.1.11 טענה הנתבעת כנגד ב"כ התובעת טענות שמבכרים אנו לא לחזור עליהן (ולצערנו כך ראתה לעשות גם היום בדיון). לא נתייחס לאלה מן הטעם כי איננו עוסקים בב"כ התובעת אלא פס"ד מתייחס אך ורק ליחסי העבודה בין התובעת לנתבעת.

טוענת הנתבעת כי התובעת עבדה אצלה ממאי 2008 ועד 31.10.10 תוך שזכתה ליחס חם.

בתחילת נובמבר הגיעה אל מחוץ למסעדה, שוחחה עם בן הנתבעת ואז הנתבעת אמרה לה כי תשלם לה טיפין טיפין בדיוק כפי שהתנהגה ב- 1.11.10 בו החליטה לא להגיע בלי להודיע.

ב- 1.11.10 התקשרה לתובעת והתובעת השיבה לה שהיא עוזבת את העבודה.

ביום שלישי עוד לפני שעזבה ביקש ממנה בן הנתבעת שתעזור בעבודה אך לא הודיעה דבר.

טוענת עוד הנתבעת בקשר לימי המחלה כי התובעת עבדה במהלכם בשלושה ימים, כי קיבלה את כל תלושי השכר פרט לחודש אוקטובר 2010 וטענתה כי נאלצה להפסיק את העבודה בהקשר לאי קבלת תלושים – שקרית היא משום שאת המשכורת משלמת הנתבעת כל 15 לחודש. עוד נטען כי בתלושים מפורטים כל החופשות שקיבלה וכי התובעת קיבלה 23 ₪ לשעת עבודה כולל דמי הבראה.

3.ניסיונות לגשר בין הצדדים – לא צלחו לצערנו. גם ניסיוננו אנו היום בטרם החל הדיון לצערנו לא צלח.

היום נשמעו בפנינו התובעת והנתבעת.

4.להכרעתנו –

א.הפסקת עבודה

התובעת טוענת כי נאלצה להפסיק עבודתה בגין טענות כאלה או אחרות. לא שוכנענו כי כך אכן ארע, חרף האופן בו התנהלה הנתבעת בפנינו.

אכן ב"כ התובעת כתב לנתבעת מכתב (מ- 25.11.10), אלא שלא שוכנענו כי כך ארע ב- 11.11.10 או במועד אחר ומכל מקום, אין בפנינו התראה מחוייבת שהיה על התובעת ליתן כעובד המבקש להתפטר בדין פיטורים.

לא נעלם מעינינו כי בין יתר הטענות שטוענת התובעת – טענה כי לא קיבלה את שכר אוקטובר. כאן המקום לציין כי בתצהירה לא טוענת התובעת כי פנתה לנתבעת, כטענתה בתביעה, אלא באופן כללי טוענת כי פנתה בתחילת חודש נובמבר.

נזכיר כי תשלום שכר עד 9 לחודש העוקב – לכשעצמו, אינו מזכה בפיצויי הלנה, וקשה לומר בנסיבות אלה כי יש באי תשלום שכר אוקטובר במועד לא ברור בתחילת נובמבר כדי הצדקה להתפטרות. לא נעלם אף מעינינו כי הנתבעת טענה כי היא משלמת עד ה- 15 לחודש (מה שכמובן מנוגד להוראות החוק) דא עקא בענייננו אין בפנינו ראיות לכאן או לכאן.

כך גם הטענה כי לא קיבלה התובעת תלושי שכר במשך תקופה ארוכה לא ממש הוכחה שהרי התובעת צירפה לתביעתה העתק תלושי שכר עד כולל חודש ספטמבר 2010, ומכל מקום בפנינו העידה התובעת כי לא קיבלה תלושים במשך שלושה חודשים. בעניין זה אף אם עסקינן בשלושה חודשים – לא שוכנענו כי יש הצדקה להתפטרותה.