החלטה
שכרו של המומחה מר גיל בסך 500 ₪ בגין עדותו היום ישולם בשלב זה על ידי התובע.
הגזברות תעביר את הסך האמור אשר הופקד בקופת בית המשפט ותשלח למושב בנייה מיקוד 79205 לפקודתו של מר זייברט גיל.
ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תש"ע, 07/04/2010 במעמד הנוכחים.
סיגל רסלר-זכאי, שופטת
החלטה
שכרה של העדה בגין התייצבותה לישיבה היום ולישיבת ההוכחות הקודמת שבוטלה בסך 300 ₪ ישולם בשלב זה על ידי הנתבעת.
ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תש"ע, 07/04/2010 במעמד הנוכחים.
סיגל רסלר-זכאי, שופטת
ב"כ התובעת מסכם:
המחלוקת מאוד ממוקדת ומצומצמת. הפוליסה היא פוליסה שנועדה לכסות מקרים בדיוק מהסוג נשוא התביעה. אנו מדברים על מקרה של אובדן, כשמו כן הוא, לא מדובר במעשה מדעת איבדת משהו שכחת אותו אתה לא תמיד יודע היכן איבדת אותו. זה הרעיון של אובדן.
הגדרת הפוליסה מאוד רחבה, עמדנו עליה בישיבה הקודמת וגם כעת עם החתמת. אין סייג להגדרת אבידה, אין סייג לשטח מדינת ישראל. ועוד כתוב בסעיף ב' , מעשה שוד או גניבה או בכל דרך אחרת, הכיסוי פה הוא כיסוי הכי רחב שיכול להיות. ידוע לכולנו שגם כאשר יש מחלוקת פרשנית היא לרעת המנסח, קל וחומר לחב' ביטוח שניסחה פוליסה, לטעמי במקרה שלנו אין מחלוקת פרשנית, כי הכתוב מדבר בעד עצמו. התובע העיד בצורה ישרה. אין מחלוקת ולא הוכח אחרת, מראיות הנתבעים ומחקירת התובע שהפריטים נשוא התביעה אבדו. התובע ואשתו העידו שהם הפכו את הבית 3 פעמים ולא מצאו הפריטים, סבר בהתחלה שגנבו מהכספת, הלך והגיש תלונה במשטרה, בתמימותו היה בטוח שהעביר לכספת והוא חזר מחו"ל ולא מצא את הדברים הללו והגיש תלונה, הפנו תשומת ליבו ואמרו לו זה לא הגיוני, זה בנק יש מצלמות, מי פורץ לתוך כספת, ולמה פרצו לכספת ולא לקחו את כל הפריטים ואז הוא הבין שהמחשבה שלו שמישהו פרץ לבנק אינה הגיונית, עשה שיחזור עם עצמו ועם אשתו על ההתנהלות שלהם במועדים הרלוונטים והגיע למסקנה שככל הנראה בהיסח הדעת זרקו לאשפה. הוא העיד על כך וגם אשתו. אין ספק ואין מחלוקת שהפריטים הללו אבדו. מספיק שאני מוכיח שהפריטים אבדו, אני לא אמור לשכנע את בית המשפט באיזה מקום ובאיזה שעה, אני לא אמור לדעת מתי איבדתי. אני צריך להוכיח שהיו לי פריטים והם אבדו בעת העברה. העדות שלו ושל אשתו לא נסתרה. אין סיבה שלא לקבל את עדותם. אם מקבלים את עדות התובע ואשתו כאמינה והפריטים האלה אבדו בעת ההעברה אנו נכנסים לפוליסה. אין ספק שברגע שהפריטים יצאו מהבית זאת העברה. הוא לא העיד ולא הובאה ראייה שהוא טייל איתם. הוא עובד. בשביל זה הוא עשה פוליסה. אם חב' הביטוח לא רוצה לתת כיסוי רחב, לא מכריחים אתכם, אבל אתם מוכרים מוצר, אז אין לתת סייגים ותנאים שלא כתובים בפוליסה למה לא לשלם, עובדתית זה היה בבית, עובדתית זה כרגע לא בבית, זה העניין של האובדן, איך שלא נסתכל הוכחנו שמתקיים מקרה ביטוח.
לעניין הנזק, התובע הגיש תצהיר, והתייחס לעניין הנזק בהרחבה, ראשית לא נחקר על הסעיפים האלה, כשאנו מדברים על פירוט הנזק, הוא נתן פירוט רחב וממצה, הוא נתן פירוט של כל הפריטים שהיו שם, אם אנו מקבלים את הפריטים עצמם ויש חוות דעת אז אין מחלוקת. בא וטוען התובע שהפוליסה היא חוזה בינו לבין חב' הביטוח, חב' הביטוח לפי תנאי הפוליסה צריכה הייתה לשלם את התגמולים בתוך 30 יום החליטה לדחות התביעה, מצא התובע במצב שמה לעשות מחירי הזהב הלכו וגדלו, האם יש מקום שחב' הביטוח שדחתה את התביעה של התובע,... אם אני מקבל הכסף כעת מה שיכולתי לקנות במחירי הזהב אז או היום זה משמעותי ביותר. אני לא צריך להביא מומחה לגבי שינוי מחירי הזהב או שינוי מט"ח. יש גבול למידת ההכבדה . בהתייחס לסעיף 29 לתצהירו של התובע לעוגמת הנפש בין אם יפסק בהתייחס לסעיף 28 לחוק חוזה ביטוח ובין אם יפסק בגין רכיב זה. אין ספק שהעובדה שהתובע מצא עצמו במצב שדוחים לו התביעה, טענו כלפיו שהמקרה לא היה ולא נברא, שהוא מצא עצמו רודף אחרי סוכן הביטוח וממתין לתשובת הנתבעת. על הרכיב הזה ניחא, לגבי סעיף 28 צריך להחזיר מצב לקדמותו. הרעיון בביטוח הוא להשיב מצב המבוטח לקדמותו, כשעשיתי ביטוח שילמתי בהוצאות היבוא של המוצרים לארץ. לשאלת בית המשפט לגובה הכיסוי, כפי שהוא מפורט בפוליסה, ולפיו אין כיסוי להוצאות במסגרת ערך הטובין, אני סבור שכאשר נגרם נזק מטרת דיני הביטוח להשיב אותך למקום שבו עמדת לפני שנגרם לך הנזק. אם בעצם אומרים לך אתה מקבל פיצוי שהוא לא פיצוי מלא, אני מקבל הערת בית המשפט לעניין סעיף 28, זה באמת המקרה שלא הייתה סיבה לדחות את התביעה, זה המקום שצריך לעשות שימוש לחוק 28 א' על התיקון החדש שלו, קל וחומר שאנו מביאים בחשבון את משך הזמן (אירוע שהתרחש באוגוסט 2007) כמעט שלוש שנים אחרי המקרה, האיש עוסק עצמאי ולא גדול, הסכום הזה הוא סכום לא מבוטל מבחינתו, שער הזהב עלה בצורה משמעותי, הכספים האלה שנמנעו ממנו בזמן אמת, גרמו לו להגבלה בהכנסות שלו, צריך לפצות אותו על כך.
ב"כ הנתבעת מסכמת:
מדובר בפוליסת רכוש בהעברה להבדיל בפוליסת כל הסיכונים, העובדה החשובה ביותר היא הועבדה שעד היום לא ברור לתובע מה קרה למלאי נשוא התביעה, ויותר חשוב באיזה נסיבות הוא נעלם. מפנה לחקירת אשת התובע הגב' וובר, עמ' 47. עד היום הם לא יודעים מה קרה, זאת הסיבה שבגינה העלה התובע 4 טענות חלופיות בתצהירו באשר למה שקרה במלאי. אין מחלוקת שהוא אחסן את המלאי במשך חודש וחצי טרם האירוע. כל עדותו בדבר העלמות המלאי היא עדות סברה, שב"כ הנתבעת התנגדה לה מההתחלה.
אין מחלוקת שיש חוות דעת שמאי אחת ויחידה, לא הוגשו על ידי התובעת ראיות קבילות להוכחת הנזקים, אין מחלוקת שהנזק שנגרם לתובע עקב עליית הזהב נגרם עקב אובדן המלאי ולא עקב אי תשלום הביטוח, בסעיף 31 לתצהיר, הוא אומר שבשל עליית הזהב, הוא תולה את ההפסד באובדן המלאי ולא בתשלומי הביטוח. הכל סברות והוא לא הוכיח זאת.
התובע לא הצליח להוכיח את מקרה הביטוח ובהקשר שלנו נסיבות העלמות המלאי, הוא לא הצליח להוכיח שהמלאי אבד בעת ההעברה, ולכן דין התביעה להידחות.
לשאלת בית הדין אם יוכח שהרכוש הזה אבד בעת ההעברה משפטית הפוליסה מכסה.
בכפוף לטענה על הודעה מאוחרת על האירוע, וטענה לרשלנות תורמת חוזית.
מקרה הביטוח והנטל להוכחתו, מפורט בגאקט הפוליסה וחלק מההגדרה היא שהאובדן ארע בשעת העברת הרכוש ממקום למקום.
בניגוד לטענות ב"כ התובע שמדובר בניסוח הזקוק לפרשנות, מדובר במושג ברור וחד משמעי, העברה ממקום למקום, כלומר הכיסוי על האובדן שארע שהכסף עובר ממקום אלף למקום בית, והעידה החתמת לאחר שהכסף יצא מביתו של התובע, שהרי בתוך הבית הכסף לא מבוטח. הרציונל שעומד מאחורי הניסוח הזה הוא לכסות המבוטח בגין אובדן שאינו מקורו בגניבה שארע בעת ההעברה וזאת לכסות את הביטוח של העברת רכוש/מלאי למשל מבית עסק לבית עסק, מבית עסק לכספת הבנק, מהבית לכספת וכיוצא בזה.