ה"ת 57995-06-15 מסארוה נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להשבת תפוס, המתייחסת לרכב סובארו מ"ר 7150267 (להלן: הרכב).

הרכב נתפס על ידי המשטרה ביום 28.2.14 והוא מוחזק כתפוס מזה שנה וחצי, זאת אחרי שהרכב, שהיה נהוג ע"י אוסייד עודה (להלן: אוסייד) הסיע 4 שב"חים.

המבקש טוען כי הרכב נמצא בבעלותו, הן על פי הרישום במשרד הרישוי והן מבחינת דיני החוזים, וכי חרף עסקת מכירה של הרכב לאוסייד סמוך לפני תפיסתו, לא שולמה לו התמורה החוזית המוסכמת אלא במקצתה ועל כן הודיע לקונה על ביטול העיסקה. לטענתו נודע לו על תפיסת הרכב רק במרץ 2015 ואז פנה והגיש את הבקשה.

המשיבה מתנגדת להחזרת הרכב, וטוענת כי נגד אוסייד הוגש כתב אישום בו התבקש חילוט הרכב בתום ההליך, אשר סיומו קבוע לחודש הבא.

אוסייד הודיע באמצעות בא כוחו כי אין לו עניין ברכב.

מעיון בתיק החקירה ובחינת עדויות המבקש ואוסייד בפני במסגרת הדיון בבקשה, עולות מספר סתירות ותמיהות.

אוסייד טען בחקירתו מיום 28.2.14 כי הרכב שייך למבקש שהוא חברו, והוא קנה אותו ממנו לפני חודשיים ושילם 6,000 ₪ כמקדמה, ועדיין חייב למבקש את שאר הסכום, כאשר התמורה שהוסכמה היא 45,000 ₪. לטענתו לא נערך זכרון דברים, ולא הועברה הבעלות עד שלא ישלים את התשלומים.

לעומת זאת, המבקש שנגבתה הודעתו לגבי הרכב ביום 2.3.14, מסר כי מכר את הרכב לפני שבעה ימים בתאריך 25.2.14 לאוסייד, ועשה איתו זכרון דברים, וכי אוסייד שילם 10,000 ₪ כמקדמה וסוכם שאת היתרה ישלם ביום 10.3.14 ותבוצע העברת בעלות. הוא ציין כי לבקשת אוסייד נערך זכרון הדברים על שם אחיו ולא על שמו, בגלל עיקולים, והציג את זכרון הדברים בו מצויין התאריך 25.2.14 כתאריך העיסקה ומסירת הרכב, וכי סכום העיסקה 40,000 ₪.

משמע, השניים שמסרו הודעות בהפרש של שלושה ימים זה מזה, סתרו זה את זה הן לגבי תאריך ביצוע העיסקה (25.2.14 או חודשיים קודם), הן לגבי השאלה אם נערך ביניהם זכרון דברים, הן לגבי סכום העיסקה והן לגבי גובה המקדמה ששולמה.