ה"פ 58203-11-14 יאסין נ' עירית עפולה

בהמשך להחלטתי בדבר ביטול פסה"ד שניתן בהיעדר הגנה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעניין סוגיית הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה, אני מקבלת את בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות, לפי המפורט להלן.

עסקינן בתביעה למתן פסק דין אשר יצהיר כי התובע אינו חב לעיריה חוב ארנונה אשר נדרש על-ידה, וכי חוב ארנונה שהעיריה טוענת שהוא חב בו - התיישן.

לפי המפורט בתביעה, בשנים 2002 ועד 2004 היה התובע מתמחה ברפואה בבית החולים העמק בעפולה. בית החולים העמיד לו חדר מגורים בשטח של 20 מ"ר. לטענת התובע הוא התגורר בחדר זה בתקופה שמחודש 12/02 ועד ליום 24.10.10, והתאם להסכם עם בית החולים הוא שילם בגין כך דמי שכירות, מים וארנונה אשר קוזזו משכרו. לטענתו, הוא מעולם לא קיבל דרישה לשלם את החוב הנטען בתקופה הנ"ל. זאת ועוד, דרישת התשלום מתייחסת לתקפה של 28 חודשים בעוד הוא התגורר במקום תקופה של 18 חודשים בלבד.

לטענת העיריה, לבית המשפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה וכי הסמכות מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. התובע טוען בתגובה כי סמכות בית המשפט נבחנת לפי מבחן הסעד המבוקש ובענייננו פסק דין הצהרתי המצהיר כי אין הוא חב ארנונה לנתבעת וכן להצהיר כי החוב התיישן ומשכך הסמכות היא לבית משפט שלום.

טענת העיריה בדין יסודה. עניינו בתובענה לפס"ד הצהרתי כנגד פעולה שנקטה הרשות המקומית לחיוב התובע בארנונה, בגדר תקיפה ישירה של אותה פעולה. הסמכות העניינית לדון בתובענה מעין זו נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000, להבדיל מתביעת השבה כספית בה אין בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון והיא נתונה לסמכות בתי המשפט האזרחיים בהתאם לסכום התביעה. ראו לעניין זה האמור בבר"ם 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עירית תל-אביב – יפו (פורסם בנבו) (2010), כדלקמן:

"אכן, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, הסמכות בעתירות שעניינן תקיפת דרישת תשלום מצד הרשות – זאת להבדיל מתביעה כספית להשבת סכום ששולם – מצויה בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים".

ראו עוד: רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלינדר (פורסם במאגרים) (2005); רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי (פורסם במאגרים) (2005);

נוכח האמור לעיל, הרי שאין התובענה דנן מצוייה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זהה.

מאחר שבהמ"ש המוסמך לדון בתביעת התובע הוא בית המשפט לעניינים מנהליים (זאת בכפוף לסוגיית סמכות ועדת הערר, ומבלי להידרש לכך), אינני רואה להורות על העברת הדיון בתובענה, וזאת בשים לב לשוני בין סדרי הדין הנוהגים בערכאות השונות ובהתאם לפסיקה בעניין זה.

אשר על כן אני מורה דחיית התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

אין צו להוצאות.