מדינת ישראל נ' עירית נתיבות ואח'

המבקשת, היא המדינה, הגישה בקשה בדרך של טען ביניים.

ברקע הדברים עומד פסק דין שניתן ביום 27.7.15 (בת"א (מחוזי ב"ש) 3283/04). מדובר בתביעה שהגישה הטוענת 4 בהליך שבפני, כנגד המדינה, במסגרתו חויבה המדינה לשלם לטוענת 4 סכום כולל של 5,430,285 ₪. המדינה, בטען הבינים טענה כי טעתה בחישוב ביצוע פסק הדין ובסופו של יום העבירה לטוענת 4 סכום של 1,555,646 ₪. לטענת המדינה, אילולא השגגה שנפלה, היה עומד הסכום לתשלום לטוענת 4 על סך של 25,673.41 ₪ בלבד.

אצל המדינה כמחזיקה, הוטלו מספר עיקולים על ידי צדדים שלישיים (בינהם הטוענים 1 ו – 3) וכן נטען על ידי הטוען 2, כי עומד לזכותו שיעבוד על כספים שיגיעו לטוענת 4 מן המדינה עוד משנת 2000. סכום כל העיקולים והחוב לטוען 2, עולים על יתרת הסכום המוחזק כעת בידי המדינה העומד על סך של 860,398.99 ₪. לטענת המדינה מטרתו של טען הביניים היא לברר כיצד יחולק הסכום המוחזק בידה בין הטוענים.

המדינה טוענת כי אין לה כל עניין בכסף המוחזק על דיה ואין לה אף עניין בשאלה מי מן הטוענים יזכה בכסף או באיזה חלק ממנו. בסעיף 20 לטען הביניים ביקשה המדינה כי בית המשפט ייתן צו גודר שימנע תביעות כלפיה של טוענים שבית המשפט יקבע כי זכותם נדחית מפני זכותם של טוענים אחרים בהליך זה.

הטוענים הגישו הודעות פרטים ובין יתר טענותיהם, העלתה הטוענת 1 טענה לפיה אין מקום לנהל הליך זה בדרך של טען ביניים, מאחר שניתן לקיים הליך של טען ביניים רק כשהמבקש חייב פעם אחת והשאלה היא רק למי. בענייננו, ייתכן ועקב הטעות של המדינה, היא חייבת לכולם ועל כן אין מקום ליתן לה צו גודר כנגד תביעותיהם של הטוענים. הטוענת 1 הפנתה בהקשר זה לת"א (חי) 15801-05-09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. דה כהן משה שיווק והפצה בע"מ (להלן: "עניין כלל") וכן לה"פ (ת"א) 323/00 ש.ע. משל מקרקעין בע"מ נ. עיריית רמלה (להלן: עניין משל").

בדיון שהתקיים ביום 12.2.17 נקבע כי המדינה תודיע אם עומדת על בירור טען הביניים נוכח הטענות לעיל. ביום 23.2.17 הודיעה המדינה שהיא עומדת על ניהול טען הביניים מאחר שאיננה יודעת כיצד לחלק את הסכום שבידה בין הטוענים. עוד הבהירה המדינה כי היא מסכימה כי יינתן צו גודר רק לגבי הסכומים שיחולקו. בהקשר זה אציין כי המדינה הגישה תביעה כנגד הטוענת 4 להשבת הסכום ששולם לה על ידי המדינה, לטענתה, בשוגג (ת"א 4675-12-16) והליך זה צפוי להתברר בנפרד. כמו כן הגישה המדינה ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי שחייבה אותה בתשלום לטוענת 4 (ע"א 7242/15). עוד הוסיפה המדינה כי ככל שבמסגרת תביעתה כנגד הטוענת 4 יושבו לה כספים וככל שחיוב המדינה כלפי הטוענת 4 לא יבוטל או יופחת בערעור שהגישה, המדינה תתחייב לשלם לטוענים את יתרת חובותיה כלפיהם בהתאם לדין.

בתגובה להודעת המדינה טענה הטוענת 1 כי היא הטילה עיקול כדין עוד טרם העביר משרד הביטחון כספים לידי הטוענת 4 וצדדים שלישיים אחרים וכי אילולא הטעות של המדינה היא הייתה מקבלת את כל סכום העיקול שהוטל על ידה (800,000 ₪) ועל כן אין מקום ליתן למדינה צו גודר אשר עלול לפגוע בזכויות הטוענת 1 לגבות את כל המגיע לה.