ה"פ 45709-03-16 א.פ.ר. הנדסה וניהול פרויקטים בע"מ נ' העמותה לתכנון ,פיתוח ושימור אורבני - ירושלים ואח'

ביום 21.3.2016 הוגשה תובענה זו, בגדרה התבקש בית המשפט, להצהיר כי מכרז לביצוע תכנון עבודות חשמל, במסגרת פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, הינו בטל ולחילופין, כי המבקשת זכאית להשתתף כזוכה נוספת, ביחד עם משיבות 2-8 בביצוע העבודות, נשוא ההזמנה להציע מועמדות, שפורסמה על ידי משיבה 1.

המשיבה 1 הגישה תגובה מפורטת, המחזיקה 17 עמודים, בצירוף תצהיר של סמנכ"ל הכספים של העמותה, המפעילה את צוות תוכנית אב לתחבורה-ירושלים, הגוף המקצועי הפועל עבור משרד התחבורה ועירית ירושלים, בכל הנוגע לתחבורה ציבורית בירושלים. בתגובה הועלו טענות סף (טענות שיהוי ומעשה עשוי) וטענות לגופו של ענין.

המשיבה 3 הגישה אף היא תגובה מפורטת, המחזיקה 26 עמודים, בצירוף תצהיר של הבעלים ומנהל המשיבה, שהינה אחת הזוכות במכרז, בגדרה הועלו טענות שיהוי ומעשה עשוי וכן טענות לגופו של ענין.

ביום 5.7.16, יומיים לפני הדיון בתובענה, הוגשה על ידי המבקשת, בקשה לדחות את התובענה, ללא חיוב בהוצאות. בבקשה נטען, כי המבקשת הגיעה למסקנה, כי גם אם תזכה בהליך, הרי שלא תפיק כל תועלת מכך, בין משום שהעבודות כבר חולקו בין הזוכים ובין נוכח עמדתה העוינת של המשיבה 2 כלפי המבקשת. צוין בבקשה, כי המבקשת עדיין מאמינה בצדקת עמדתה.

ביום 6.7.16 ביטלתי את הדיון שנקבע ליום המחרת, וביקשתי את עמדות המשיבה 1 והמשיבה 3, ביחס לבקשת המבקשת, להימנע מחיובה בהוצאות. אפשרתי למבקשת להשיב לתגובות, דבר שלא נעשה.

המשיבות 1 ו-3 הגישו תגובתן בכתב, ועמדתם זהה: לדעתן, יש לחייב את המבקשת בהוצאות, הואיל והבקשה שהוגשה ערב הדיון, מעידה על כך, שלא היה מקום להגיש התובענה מלכתחילה וכי בעל דין שזכה בהליך, זכאי כי שכרו לא ייצא בהפסדו. כל אחת מן המשיבות ציינה את סכום שכר הטרחה, ששולם לבאי כוחה, בגין ההליך ונתבקש חיוב המבקשת במלוא הסכום ואף מעבר לכך.

בעל דין חייב להניח, כי אם יחזור בו מהליך שהוגש על ידו לבית המשפט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאותיו. כאשר מתבקשת דחייה של התובענה, בידי מי שהגישה לבית המשפט, לאחר קבלת תגובות המשיבים, ללא בקשת סעד, יש בכך כדי להצביע, לכאורה, על כך שהגשת התובענה לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. בנסיבות המקרה, נראה שכך הוא הדבר, בין היתר על רקע העובדה כי כבר בחודש מאי 2015 הודיעה המשיבה 1 למבקשת, כי הצעתה לא נבחרה. בחודש אוקטובר 2015 הגישה המבקשת עתירה מנהלית, בנוסח דומה, כנגד המשיבה 1, אשר נדחתה מחוסר סמכות.

הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין, זכאי כי שכרו לא ייצא בהפסדו. גובה ההוצאות מושפע, בין היתר, ממורכבות ההליך, מהזמן שהושקע בהכנת כתבי הטענות, משווי המחלוקת ועוד שיקולים.

במקרה הנוכחי, הוגשו תגובות מפורטות ותצהירים מטעם המשיבות 1 ו-3, אולם לא התקיים דיון ולא הוגשו סיכומים, עקב הבקשה מטעם המבקשת.

אשר לגובה ההוצאות, המשיבות לא תמכו תגובותיהן בתצהיר ובמסמכים המעידים על ההסכם בין המשיבות לעורכי הדין. אף אם היו עושות כן, אין הצדקה לחייב את המבקשת במלוא השכר ההסכמי.

לאחר ששקלתי את הנסיבות כולן ואת טענות המשיבות, ביחס לחיוב המבקשת בהוצאות, באתי לכלל מסקנה, כי על המבקשת לשאת בהוצאות המשיבות, כפי שיפורט להלן.