ה"פ 44778-08-14 איזנברג נ' כהנמן ואח'

בקשה למינוי בורר, אשר נסבה על תנית בוררות שנחתמה ע"י המנוח, ואשר נטען לגביה, שהיא מחייבת את מי שהינו בבחינת "יורש אחר יורש", אף שהיורש הראשון עודו בחיים.

1.ביום 15.4.91 (א' אייר תשנ"א) נכרת "הסכם שותפות" בין המבקש, מרדכי איזנברג (להלן – המבקש) לבין הרב אברהם כהנמן ז"ל (להלן – המנוח) בקשר למגרש המצוי ברח' האדמו"ר מגור בבני ברק [חלקות 321, 322 בגוש 6190] (להלן – המגרש) שהיה בעת ההיא בבעלות המנוח. בהתאם לאמור בהסכם התחייב המנוח למכור למבקש שליש מהזכויות במגרש תמורת 236,507 דולר, וסוכם בין השניים להקים שותפות שמטרתה לבנות על המגרש בית אבות שיוקצה למגורי קשישים (להלן – ההסכם). אין מחלוקת כי במעמד חתימת ההסכם מסר המבקש למנוח המחאה על סך 90,000 ש"ח המשקפת את התשלום הראשון לפי ההסכם, אך ככל הנראה ההמחאה לא הוצגה כלל לפירעון ולא שולמה.

2.בסעיף 10 להסכם נקבעה תניית בוררות הקובעת כי "בורר מוסכם לצורך הסכם זה כבוד הרה"ג ר' ניסים קרליץ שליט"א כבורר יחיד אשר משוחרר מחובת דיני הראיות וחתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות" (להלן – תניית הבוררות).

3.למרבית הצער, בשנת 2009 הלך המנוח לבית עולמו. בעלי הדין אמנם לא הגישו לבית המשפט את צו ירושת המנוח או את צו קיום צוואתו, אלא שמתשובת המשיב 1 (סעיף 28), מנספח 3 לתשובתו (פסק הבוררות שניתן ע"י הרב רוזנברג), ומהתשובה לתשובה שהגיש המבקש (סעיף 99) - עולה כי בהתאם לצוואת המנוח, שככל הנראה הוצא לה צו קיום, ירשה את כל רכושו, לרבות המגרש, אלמנתו הרבנית רבקה כהנמן (להלן – הרבנית האם). מההפניות שלעיל יש להוסיף וללמוד כי צוואת המנוח כללה הוראת "יורש אחר יורש" ולפיה לאחר אריכות ימיה ושנותיה של הרבנית, יעבור רכושו של המנוח לשני ילדיו באופן הבא: 60% מכל רכושו יעבור לבנו – המשיב 1 (להלן – הרב כהנמן) ו- 40% הנותרים לבתו הרבנית צפורה מרקוביץ' – המשיבה 2 (להלן – הרבנית צפורה), הנשואה למשיב 3 (להלן – הרב מרקוביץ).

4בשנת 2011 העבירה הרבנית האם את הזכויות במגרש לבנה הרב כהנמן ללא תמורה. ביום 3.11.11 נרשמה לזכותו הערת אזהרה, וביום 16.5.13 נרשמו הזכויות במגרש בלשכת רשם המקרקעין על שמו. ימים מספר אחר כך, ביום 23.5.13, התקשר הרב כהנמן בהסכם עם חברת נחלת אנגלנדר בע"מ (להלן – החברה) לפיו מכר לה את הזכויות במגרש, וזה נרשם על שמה ביום 18.5.14.

5.בתווך, במהלך השנים 2013-2014, התנהלה בוררות בין הרב כהנמן - מצד אחד, לבין אחותו הרבנית צפורה ובעלה הרב מרקוביץ' – מצד שני, שעסקה במחלוקת שהתגלעה ביניהם ביחס לזכויות בארבעה מגרשים שהיו בבעלות המנוח, וביניהם המגרש נושא הדיון כאן. ביום 27.4.14 (כ"ז ניסן תשע"ד) ניתן ע"י הבורר הרב רוזנברג פסק הבוררות, אשר בהתייחס למגרש נושא ענייננו קבע: "העברת המגרש...לידי הרב אליעזר כהנמן שליט"א והמכירה שנעשה אחרי כן לגוף שלישי, הפקיע זכויות של הרבנית צפורה מרקוביץ תחי' לקבל 40% ממגרש זה אחרי אריכות ימים ושנים של אמה הרבנית רבקה כהנמן תחי'" (סעיפים ג' ו-ד' לפסק הבוררות).

6.זמן מה לאחר מתן פסק הבוררות האמור, פנה המבקש למשיבים בדרישה למינוי בורר בהתאם להסכם משנת 1991, משהעלה טענות לפיהן בהעברת המגרש לרב כהנמן ובמכירתו לחברה- הופר ההסכם עמו וקופחו זכויותיו.

7.המבקש עותר, כאמור, למנות בורר בהסתמך על תניית הבוררות שבהסכם משנת 1991. לטענתו, רק לאחר מכירת המגרש לחברה, התברר לו כי זכויותיו לפי ההסכם הופרו על-ידי המשיבים. נטען על ידו כי "...כל עוד נשארו המקרקעין בתוך משפחת המנוח, סבר המבקש כי זכויותיו שמורות וכי היורש שייקבע למקרקעין ידאג לקיים את ההסכם. משהתברר כי המקרקעין "מוברחים החוצה" ונמכרים בכסף מלא – על זכויותיו של המבקש, לצד שלישי, הכל מאחרי גבו של המבקש, הבין המבקש כי לא נותרה בידיו ברירה אלא לקום ולעמוד על זכויותיו" (סעיף 12 לבקשה). המבקש ער לכך שההסכם נכרת רק עם המנוח, ולא עם מי מהמשיבים, אלא שלטעמו "לבית המשפט הנכבד הסמכות למנות בורר גם בנסיבות אלו, בין היתר, לפי סעיף 4 לחוק הבוררות...המורה כי כוחו של הסכם בוררות יהיה יפה גם כלפי חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות". לגישתו בהינתן הוראת יורש אחר יורש, ובהינתן שהרב כהנמן קיבל את המגרש בכפיפות להסכם לזכויותיו- המשיבים כולם נחשבים לחליפיו של המנוח.

8.מבין שלושת המשיבים, רק הרב כהנמן הגיש תשובה לבקשה, בה פרש חזית טיעונים רחבה במסגרתה עתר לדחיית הבקשה בהסתמך על שלל נימוקים, ביניהם: ההסכם נכרת בין המבקש לבין המנוח בלבד; תנית הבוררות אינה יכולה לחייב את הרב כהנמן משאינו חליפו של המנוח; חליפתו של המנוח הינו יורשתו הרבנית האם; ההסכם עם המבקש בוטל למחרת יום כריתתו (16.4.91), ועמו בטלה מן העולם גם תניית הבוררות; המבקש לא שילם מאומה ע"ח ההסכם שגם לא דווח לרשויות; ההסכם נזנח מאז כריתתו לפני כ-23 שנים וכל תביעה בגינו התיישנה; דין התביעה להדחות מחמת שיהוי כבד; המגרש נמכר על ידו לצד שלישי מבלי שידע כלל כי למבקש טענות כלשהן ביחס למגרש; המבקש מושתק משהעיד בבוררות שהתנהלה לפני הרב רוזנברג ולא רמז אפילו לזכויות במגרש; אף הועלתה טענת קנוניה בין המבקש לבין הרבנית צפורה והרב מרקוביץ, שלא התגוננו כלל בפני הבקשה.