ה"פ 42611-07-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' ברשי ואח'

1.בקשה במעמד צד אחד להטלת צו עיקול זמני על נכס מקרקעין הרשום על שמה של המשיבה 1, הנמצא ברחוב עת הזמיר 14/5 במעלה אדומים. הבקשה הוגשה במסגרת המרצת פתיחה בה עותרת המבקש, מכח סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), למתן פסק דין הצהרתי, אשר יצהיר, כי הזכויות בנכס שייכות למשיב 2, וכן למתן צו עיקול קבוע על זכויות אלה.

2.להלן, בקצירת האומר, העובדות הצריכות לעניין:

המשיב 2 (להלן גם: "החייב") ניהל חשבון בסניף מעלה אדומים של המבקש. לאחר שהצטבר חוב בחשבונו של החייב, הגיש נגדו המבקש תביעה בעקבותיה ניתן ביום 13.5.10 פסק דין לטובת המבקש. ביום 14.6.10 פתח המבקש תיק הוצל"פ כנגד המשיב 2 למימוש פסק הדין. אליבא דמבקש, נכון להיום עומד חובו כלפי המבקש ע"ס 279,127 ₪. כעולה מרשימת תיקי החייב בלשכת ההוצל"פ כלל חובותיו של המשיב 2 עומדים על למעלה מ-919,000 ₪.

לאחרונה נודע למבקש כי החייב מתגורר בנכס הרשום על שם בתו, המשיבה 1, אשר בעת רישום הנכס על שמה הייתה בת כ-22 בלבד.

טענות המבקש

3.לטענת המבקש, רישום הנכס על שם המשיבה 2 נועד להבריח נכס זה, שהוא נכסו העיקרי, מנושיו, בהם המבקש. לטענתו, אין כל ספק כי למשיבה 2, סטודנטית, לא היו אמצעים לרכישת הנכס. המבקש טוען כי נוכח אותות המרמה הרבים המתגלים בעניינו של החייב יש סיכוי גבוה שתביעתו תתקבל. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן, מחד גיסא, אי מתן הסעד הזמני יאפשר את הברחת הנכס, ובכך יוותר המבקש ללא אפשרות להיפרע מהחייב, ומאידך גיסא, העיקול הזמני לא יפגע במגורי החייב בנכס אלא למירב ימנע מהמשיבה 2 לבצע בו דיספוזיציה. עוד ביקש המבקש כי בית המשפט יימנע מלחייב אותו בהפקדת ערבות או ערבון, כמקובל בבקשות דומות מצד גופים בעלי איתנות פיננסית.

דיון

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה. ברע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (10.3.09), עמד בית המשפט העליון על התנאים למתן סעד זמני:

"כידוע, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים עיקריים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה. המשמעות של תנאי זה הינה שעל המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי עדיפים על פני סיכוייו של המשיב. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש [...] בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות". היינו, ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות; כך גם להיפך [...] יחד עם זאת, ברי כי הן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני (רע"א 2826/06 הנ"ל).

אשר לתנאי הראשון: הערכתם של סיכויי התביעה בעקבות הדיון בבקשה לסעד זמני הינה לכאורית בלבד ותלויה בחומר העומד בפני בית המשפט במועד הדיון. הערכה זו יכולה להתבדות, לאחר שמלוא חומר הראיות יוצג לבית המשפט במסגרת ההליך העיקרי. במסגרת שיקולי מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון את הנזקים שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מהענקתו או אי-הענקתו של הסעד המבוקש (תקנה 362(ב)(1) לתקנות)"