ה"פ 40771-01-13 רוברט נ' מגדל גבולות בע"מ ואח' - פסקדין

1.בראשית הדיון היום, ביקש עו"ד יצחק שֶׁמְלָה (המייצג את המשיבה 1 - "מגדל גבולות בע"מ" ואת בעל השליטה בה יוסף דלגוֹשָׁן, שנכח בדיון), כי אפסול את עצמי מהמשך הטיפול בתיק. לא הוגשה מראש בקשה בכתב בעניין זה. ממילא גם אין בפניי תצהיר/ים לביסוס העוּבדות שנטענו בעל-פה.

למותר להדגיש, שבימים האחרונים קיבלתי מספר בקשות בכתב מאת עו"ד יצחק שֶׁמְלָה בקשר למועד הדיון, אך אף לא באחת מהן, נזכרה טענה של פּסלוּת. אם ירדתי לסוף דעתו של מבקש הפּסלוּת, התבססה הבקשה על שני נימוקים: א) טעויות חמוּרוֹת שנפלו בהחלטות שניתנו בעבר; ב) סירוב בית-המשפט לדחות את מועד הדיון בעל-פה שנקבע להיום, חרף בקשות שהגיש עורך-הדין בעניין זה.

2.כפי שניסיתי גם להבהיר בשאלותיי במהלך הדיון הבוקר, אין בטענות שנטענו בהקשר זה כדי להקים עילת פּסלוּת לפי סעיף 77א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שאלתי, וחזרתי ושאלתי, את מבקש הפּסלוּת, מה הן, בענייננוּ, הנסיבות שיש בהן כדי לִיצוֹר חשש ממשי למשׂוֹא-פּנים בניהול המשפט, והתשובה היחידה שקיבלתי הייתה, ששׁגיתי בהחלטות לגופו של עניין, וכן בכך שלא דחיתי את הדיון בעל-פה שנקבע להיום.

3.באי-כוח יתר בעלי-הדין, שטענו בעניין זה בעל-פה היום, ציינו (ועמדתם מקובלת עליי), כי אין בטעוּת בהחלטה כדי לבסס עילת פּסלוּת, מה גם, שמבקש הפּסלוּת לא ביקש לערער על החלטה כלשהי שניתנה עד היום, ואלה הפכו לחלוּטוֹת. אני מפנה בהקשר זה, להחלטותיי מהתאריכים: 30.1.2013, 27.2.2013, 22.7.2013, 30.9.2013, 28.10.2013, 18.11.2013, 28.11.2013, 26.1.2014 13.2.2014, 20.7.2014, 11.8.2014 ו-18.11.2014.

החלטות מהוּתיוֹת הקשורות לגוף ההליך כאן, ניתנו במעמד עו"ד יצחק שֶׁמְלָה ולקוֹחוֹ.

אינני רואה יסוד לטענה כנגד סירוב בית-המשפט לדחות את מועד הדיון בעל-פה. הדיון נקבע לפי בקשה מפורשׁת של עו"ד יצחק שֶׁמְלָה, כאשר בבקשתו, לא הזכיר כלל מועדים שלא יוכל להתייצב בהם בבית-המשפט.

הגם שבעניין מעורב מספר רב של עורכי-דין, לא שלח עו"ד יצחק שֶׁמְלָה העתק של בקשות הדחייה ליֶתר בעלי-הדין, ולא צִיין בבקשתו את עֶמדתם. אינני סבור שסירוב של בית-המשפט לדחות מועד דיון, מָראה כי קיים "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

לא למותר להזכיר, שבענייננוּ יש אינטרס של כל בעלי-הדין להגיע להכרעה לגופו של עניין, באופן שיימנעו הפסדים נוספים, במידת האפשר, הכּרוּכים בדחייה וּבהארכת הטיפול בעניין.

4.לפי תקנה 471ג.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הרי גם אם מודיע בעל-דין "שבדעתו לערער על החלטת שופט בעניין טענת פסלות... יימשך המשפט... זולת אם החליט השופט... מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו".

במאמר מוסגר אני מציין, שבִּמקום להפנות את בית-המשפט לתקנה המתאימה בתקנות סדר הדין האזרחי, הפנה עו"ד יצחק שֶׁמלָה לחוק סדר הדין הפלילי בעניין (הגם שתמהתי על כך במהלך הדיון). כאשר הופנתה שׂימת ליבו של עו"ד יצחק שֶׁמלָה לתקנה הרלוונטית, לא מצא לנכון להתנצל.

5.נימוּקוֹ האחרון של מבקש הפּסלוּת היה, שבדעתו להגיש תביעות כנגד כל המעורבים בעניין, לרבות בית-המשפט. אינני סבור שיש ביכולתו של בעל-דין להביא לפסילת שופט או לשׁנוֹת את המותב הדן בעניינוֹ, על-ידי כך שהוא מצהיר שבדעתו להגיש תביעות נגד מעורבים בעניין, נגד בעל תפקיד, או נגד בית-המשפט.