ה"פ 37526-12-15 ש.א.ג חושן התחדשות עירונית רעננה בע"מ נ' גרוסמן ואח'

המבקשת עתרה ביום 17.12.15 לסעד ארעי וזמני שיאסור על המשיבים להתקשר עם אחר לביצוע פרוייקט לפי תמ"א 38 בבניין המשיבים. זאת לאחר שהמשיבים הודיעו על ביטול ההסכם עם המבקשים ביום 25.6.15. המבקשת אף ביקשה להבטיח כי תזכה לייצגם בדיון האמור להתקיים ביום 30.12.15 לפני המפקחת על רישום המקרקעין בעניינו של הבנין.

הבקשה לצו ארעי נדחתה בהחלטת כב' השופט התורן שי מזרחי, שמצא כי נוכח פרק הזמן הניכר שחלף מאז הביטול, ומאז נודע למבקשת לטענתה (ביום 12.11.15) כי המשיבים מתכוונים להתקשר עם אחר שייצגם, אין מקום לצו במעמד צד אחד.

הבקשה לסעד זמני הועברה לטיפולי. סברתי כי טעמיו הנכוחים של כב' השופט מזרחי יפים היו גם לצורך דחיית הבקשה לסעד זמני בלא צורך בתגובה לה. עם זאת, בעיקר נוכח טענת המבקשת כי המשיבים אינם פונים להליך בוררות כמוסכם בהסכם שביטלו, ביקשתי מן המשיבים לבאר (בלא מסירת תגובה לגוף הבקשה לסעד זמני) אם בדעתם לפנות לבוררות כמוסכם, כמו גם בשאלה אם התקשרו עם אחר ואם הדיון ביום 30.12.15 יתקיים במועדו. אלו השיבו היום: נכונים הם לפנות לבוררות; לא התקשרו ולא יתקשרו עם אחר כל עוד המחלוקת עם המבקשת בעיצומה; והדיון לפני המפקחת במועדו. נוכח האמור ציינתי בהחלטתי מהיום כי דומה שהבקשה לסעד זמני נתייתרה וכי בידי הצדדים אף לפנות לבוררות עתה, תוך שההליך העיקרי אמור להתייתר אף הוא.

לא חלפה שעה קלה מעת החלטתי, והנה הוגשו לתיק שתי בקשות "בהולות". הראשונה הוכנה ככל הנראה עוד קודם ההחלטה. השניה, היא הרלבנטית, קוראת למתן צו עוד קודם לדיון בפני המפקחת הקבוע ליום 30.12.15, בהיות הצו "בהול והכרחי".

אידרש אפוא לבקשה, והדבר נעשה בדרך של בחינת הבקשה לסעד זמני כשלעצמה, בלא צורך בתגובה של המשיבים לגוף הבקשה (ותגובה כזו אכן לא נתבקשה). דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתגובה, וממילא בלא צורך בדיון (שהיה מתחייב כמובן כאן אילו הייתה עומדת על הפרק בקשה לסעד זמני שאינה בת-דחייה מכל וכל, גם ללא תגובה לבקשה). בתמצית: המבקשת מנסה לכפות על המשיבים המשך התקשרות. איני נכנס כאן לגוף סיכויי התובענה, אולם מדובר במהלך שמטיבו הוא קשה במיוחד, והסעד הרגיל הוא שליחת הצדדים לדרכם, תוך פתיחת הדרך לתובעת לעתור לפיצויים (ראו לדוגמה: רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך איזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ (16.1.12)). אין גם חשש מיוחד ליכולת ההיפרעות מן המשיבים – הם בעלי דירות, כידוע. כפיית ההתקשרות בעייתית במיוחד גם נוכח הביקורות החריפות שמטיחה המבקשת במשיבים, כאשר כל מהות דרישתה הינה שהמבקשת תוכל להמשיך ולייצג אותם משיבים עצמם בהליכים אצל המפקחת.     

הגישה שלפיה אין מקום כאן למתן סעד זמני (שלפחות בחלקו זהה לחלוטין לסעד הקבוע המבוקש, זה המאפשר למבקשת להמשיך בייצוג המשיבים בישיבה הקרובה), מתעצמת מאד בשים לב להשתהות העצומה של המבקשת: מאז הודעת הביטול של המשיבים, ביום 25.6.15, הרי שזולת הודעה על כך שהמבקשת דוחה את ההודעה של המשיבים, קשה היה לזהות פעילות משותפת של הצדדים, קל וחומר הכרה של המשיבים בכך שהם עדיין גורסים שהמבקשת מייצגת אותם (הכל כפי העולה מן הבקשה עצמה, סעיפים 42 ואילך). הנתון שהניע את המבקשת לפעול הוא העובדה שלמדה על כי בדעת המשיבים להתקשר עם אחרים, זאת בסמוך ליום 12.11.15, וגם אז התקדמה בעצלתיים: מכתב ביום 2.12.15, בקשה לסעד זמני ביום 17.12.15. מועד המפגש אצל המפקחת, נזכיר, היה ידוע זה מכבר.

הבקשה שלפנינו, במובהק, היא מסוג המצבים שבהם אין המבקשת צולחת את הרף המינימלי של מאזן הנוחות. בית המשפט לא יכפה על המשיבים, על כורחם, כי ייוצגו בידי מי שלפני חצי שנה הם ביקשו לנער חוצנם ממנו, מי שלא עשה מעשית דבר בזמן שחלף, ומי שמשתלח בהם כיום, והכל כסעד "זמני". תוכיח המבקשת זכותה לכך, במסגרת המתאימה, תוכל להפרע מן המשיבים בגין הנזקים שגרמו לה לטענתם באותו ביטול שלשיטה אינו כדין.

הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא, בלא שנדרשת תגובת המשיבים לבקשה לסעד זמני, ובהתאם – בלא צו להוצאות לחובת המבקשת. החלטתי הקודמת מהיום בעינה עומדת, לעניין הודעה באשר לצורך בבירור ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ו, 24 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: