ה"פ 37444-08-11

עניינה של החלטה זו בבקשות לדחיית התובענה, ובבקשות נלוות לבקשה זו, שהוגשו על ידי המבקשת, שהינה המשיבה בתובענה העיקרית שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. למען הנוחות תכונה המבקשת בבקשה זו בשם "החברה הקבלנית", והמשיבה תכונה בשם "העמותה".

מדובר בסכסוך הנמשך מזה עשרים שנים, אשר העסיק ערכאות רבות. סקירה של ההליכים שהתקיימו במסגרת הסכסוך ניתן למצוא בפסק דינו של כב' השופט בן ציון גרינברגר מיום 14.4.15 (הפ"ב 54712-07-13; הפ"ב 48376-09-13; הפ"ב 8722-09-13), ובפסק דינו של כב' השופט אביגדור דורות מיום 9.8.16 (ה"פ 37444-08-11ׂ). למען הקיצור, לא אחזור על תיאור השתלשלות הדברים.

בתמצית ייאמר, כי בין הצדדים נכרת הסכם ולפיו החברה הקבלנית תבצע עבור העמותה וחבריה עבודות קבלניות במסגרת הקמת הישוב לפיד. בין הצדדים התגלעו מחלוקות אשר בתחילת חודש פברואר 1997 הועברו להכרעתו של בורר. ביום 26.7.00 ניתן פסק ביניים של הבורר, וביום 8.4.13 ניתן פסק דינו הסופי. במקביל להליכי הבוררות, התנהלו הליכים אזרחיים אשר נסקרו בפסקי הדין אליהם הפניתי.

התובענה העיקרית בתיק זה הוגשה על ידי העמותה ביום 23.8.11, היינו לאחר שניתן על ידי הבורר פסק הביניים שאושר על ידי בית משפט זה ביום 15.10.00, ולאחר שביום 26.2.06 בית משפט זה קיבל תביעה שהחברה הקבלנית הגישה נגד העמותה ונגד חלק מחבריה, ובית המשפט העליון דחה את הערעור שהוגש על פסק דין זה. מאידך, במועד הגשת התובענה בתיק זה, טרם ניתן פסק הבורר הסופי, וממילא טרם ננקטו ההליכים שבאו בעקבות פסק הבורר הסופי, כפי שאעמוד עליהם בקצרה להלן.

5.בפסק הביניים שניתן על ידי הבורר, חויבה העמותה לשלם לחברה הקבלנית סכום של כ-8 מיליון ₪, בקיזוז כספים ששולמו על ידי העמותה לחברה הקבלנית. מנגד, לנוכח העובדה שלעמותה היו טענות נגד החברה הקבלנית, נקבע בפסק הביניים כי החברה הקבלנית תפקיד בנאמנות אצל בא כוחה סכום של 2.5 מיליון ₪ מתוך הסכום שתקבל, וזאת על מנת להבטיח את העמותה אם הטענות שהעלתה נגד החברה הקבלנית תתקבלנה.

6.על רקע דברים אלה, הוגשה התובענה הנוכחית בה מתבקשים למעשה שני סעדים: האחד, כי החברה הקבלנית תפקיד את הסכום של 2.5 מיליון ₪ או לחלופין כי יוטל עיקול על נכס מקרקעין שבבעלותה (סעד (ב) בכתב התובענה). והשני, כי החברה הקבלנית תחויב למסור לעמותה מידע על כספים שהיא גבתה מחברי העמותה (סעדים (א) ו-(ג) בכתב התובענה).

7.במסגרת התובענה הנוכחית הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים, אשר בהחלטתי מיום 23.10.11 קבעתי כי יש לקבל אותה בחלקה. בהתאם לאותה החלטה, ניתן צו עיקול על נכס מקרקעין שבבעלות החברה הקבלנית, וכן ניתן צו מניעה שאסר על החברה הקבלנית לבצע עסקה בנכס המקרקעין, וזאת עד להפקדת סכום ההפקדה בנאמנות או עד למתן החלטה אחרת. קבעתי, כי מתן הצווים מותנה בהמצאת התחייבות עצמית וכן בהפקדת ערבון כספי בסכום של 100,000 ₪, וכך אכן נעשה.

8.בינתיים, ביום 8.4.13 ניתן פסק הדין הסופי של הבורר, ואולם חלק מפסק הבורר בוטל, לבקשת החברה הקבלנית, בפסק דינו מיום 14.4.15 של כב' השופט גרינברגר. בקשת רשות לערער שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה בהחלטה מיום 27.8.15.

9.לאחר הדברים האלה, הגישה העמותה תובענה בה היא עתרה לבטל את פסק הדין של בית בית משפט זה מיום 26.2.06 ("משפט חוזר אזרחי"), ואולם תובענה זו סולקה על הסף בפסק דינו מיום 9.8.16 של כב' השופט דורות. יצוין, כי במסגרת ההליכים שלפניי הודיעה העמותה, כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק דינו של כב' השופט דורות, ואולם לא ידוע אם לפי שעה הדבר נעשה.

10.כאמור, החברה הקבלנית עותרת לדחיית התובענה. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה מהטעמים עליהם אעמוד בקצרה.

11.ככל שמדובר בעתירת העמותה לחייב את החברה הקבלנית למסור לה מידע על כספים שהיא גבתה מחברי העמותה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ובמסגרות אחרות, אני סבור כי מדובר בבקשה רלבנטית ואקטואלית. כל שנדרש מהחברה לעשות הוא למסור דו"ח מלא ומפורט על הכספים שקיבלה, ולמען האמת בית המשפט מתקשה להבין מדוע החברה הקבלנית מתקשה לעשות זאת.

12.ובאשר לעתירה הנוגעת לפיקדון בסך 2.5 מיליון ₪, תמונת הדברים הקיימת עתה היא, כי ההתחשבנות בין הצדדים מעמידה את העמותה וחבריה ביתרת חובה כלפי החברה הקבלנית, ועל כן לא נדרשת כל בטוחה להבטיח את זכויות העמותה וחבריה. לא למותר לציין, כי בדיון שהתקיים לפניי ביום 6.6.16 אמר ב"כ העמותה: "אני מסכים שאם השופט דורות יקבל את הבקשה לסילוק התביעה שהוגשה ואם החלטה זו תיהפך לחלוטה, אז בעצם ההליך הגיע לסיומו". עם זאת, הואיל וממילא התיק נותר תלוי ועומד בקשר לסעדים המתבקשים בעניין מסירת המידע לעמותה, לא ראיתי מקום להורות בשלב זה על מחיקת הסעד הזה מהתביעה, שכן מוטב להמתין ולראות האם העמותה תגיש ערעור על פסק דינו של כב' השופט דורות.

13.בצד זאת, לתמונת הדברים הקיימת עתה יש משמעות לעניין בקשת החברה הקבלנית לביטול הסעדים הזמניים שניתנו בהחלטתי מיום 23.10.11. כפי שציינתי באותה החלטה, על מבקש סעד זמני לעמוד בשני תנאים מצטברים, אשר יש ביניהם יחסי גומלין: האחד, קיומה של עילת תביעה לכאורה. והשני, מאזן הנוחות בין הצדדים. באשר לתנאי האחד, הרי שלנוכח ההתפתחויות שחלו מאז מתן ההחלטה מיום 23.10.11, המסקנה המתבקשת היא שהבסיס לעתירת העמותה להפקדת הפיקדון, נחלש בצורה משמעותית. ובאשר למאזן הנוחות, הרי שבתצהיר מנהל החברה הקבלנית מיום 1.3.16 נטען, בין היתר, כי צו העיקול מכביד על החברה הקבלנית, באשר הוא מעכב אותה מלממש את כוונתה לקבל היתר בניה ל-7 קומות נוספות מעל המבנה הקיים.

14.לנוכח כל האמור, אני מחליט לבטל את הסעדים הזמניים שניתנו בסעיפים 21(א) ו-21(ב) להחלטתי מיום 23.10.11. משמעות הדבר היא, בין היתר, שאני מורה על ביטול צו העיקול שניתן על נכסה של החברה הקבלנית, הידוע כ"בית לשכת המס", חלקה 16 בגוש 30048.

15.כאמור, בשלב זה אני מחליט להותיר את התובענה על כנה, כאשר כל טענות הצדדים ובקשותיהם שמורות עימם, ובכלל אלה עתירת החברה הקבלנית לחילוט העירבון בסך 100,000 ₪ שניתן על ידי העמותה בהתאם להחלטתי מיום 23.10.11.