ה"פ 33080-06-14 רשות מקרקעי ישראל נ' מובארק טאהא ז"ל ואח'

1.תחילה הגישו המבקשים בתיק ה.פ. 54618-07-13 תביעה בהמרצת פתיחה (להלן: "התביעה הראשונה"), בה עתרו לחייב את המשיבה לפצות את המבקשים בקרקע שהופקעה עצמה ו/או בקרקע חלופית ו/או בפיצוי כספי. בתביעה הראשונה התבססו המבקשים על פסק דין שניתן ביום 23/02/1987 בתיקים המאוחדים מספר 200/86, 201/86, 202/86, 314/86, 315/86, 316/86 בית משפט זה (להלן: "פסק הדין משנת 1987"). המבקשים העלו טענות נוספות שאינן רלוונטיות לצורך מתן החלטה זו.

2.המשיבה בתשובתה לתביעה הראשונה טענה, בין היתר, כי פסק הדין משנת 1987 התייחס למבקשים 1, 2 בלבד, ואינו מחייב את שאר המבקשים שלא היו צד לו. הוסיפה וטענה כי בתאריך 10/10/99 ניתן פסק דין בבית משפט זה בהמרצת פתיחה 304/86, בו נקבע כי פסק הדין משנת 1987 אינו מחייב את המשיבה לתת פיצוי בקרקע, לכן יש לדחות את תביעת המבקשים לחיוב המשיבה במתן פיצוי בקרקע למבקשים. נקבע עוד בפסק הדין, כי אין מנוס מהמשך ניהול משא ומתן בין הצדדים לגבי קביעת שווי הקרקע המופקעת וחלוקת השווי הזה במתן 25% ממנו בקרקע בעין והיתרה בתשלום כספי. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר דחה את הערעור תוך שקבע כי מוסכם על המשיבה שהמערערים זכאים לתבוע פיצוי כשכל טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. המשיבה הוסיפה וטענה כי פסקי הדין שניתנו הפכו להיות חלוטים, על כן מנועים המבקשים ומושתקים לטעון אחרת ממה שנקבע בהליכים המשפטיים הקודמים. המשיבה העלתה טענות נוספות שאינן רלוונטיות לצורך מתן ההחלטה דנן.

3.בחלוף מספר ישיבות שהתקיימו בתביעה הראשונה, הגישה המשיבה ביום 17/06/14 תביעה במסגרת תיק המרצת פתיחה 33080-06-14 (להלן: "התביעה החדשה"), בה עתרה לביטול פסק הדין משנת 1987 וזאת מחמת שינוי מהותי בנסיבות שנובע לטענתה בין היתר מחלוף הזמן ומשינוי במדיניות. המשיבה פירטה את מכלול הטענות אשר לטענתה מבססות את העילות להן טוענת.

4.בתאריך 13/07/11 הגישה המשיבה בקשה לאחד את התביעה החדשה עם התביעה הראשונה, לדידה עניינן של שתי התביעות זהה ואין כל הצדקה עניינית כי התובענות תידונה בשני הליכים נפרדים.

5.בישיבה מיום 14/07/14 ולאור המלצת בית המשפט חזרה בה המשיבה מהבקשה לאיחוד דיון בשני התיקים. באותה ישיבה החלטתי לאחר ששמעתי את הצדדים באופן בלתי פורמלי, כי ראוי בנסיבות העניין להקפיא את הדיון בתביעה הראשונה ולשמוע תחילה את התביעה החדשה.

6.בישיבות שהתקיימו לאחר מכן לא העלתה ב"כ המשיבה כל טרוניה באשר להחלטתי מיום 14/07/14 לעיל, אולם בישיבה מיום 14/05/15, לאחר שהתחלפו ב"כ המשיבה ונוכח העובדה כי הצדדים לא הגיעו לידי הסדר, טען ב"כ החדש של המשיבה כי יש לשנות את החלטתי מיום 14/07/14 ולדון תחילה בתביעה הראשונה, הוא נימק את טענתו בכך שהתביעה החדשה הוגשה מחמת זהירות, ואם ממילא לא יבוטל פסק הדין וייקבע שהמבקשים אינם זכאים למבוקש על ידם, אין צורך כי בית המשפט יכנס לשאלה היותר מורכבת, האם בגלל שינוי נסיבות, ו/או הלכת השתחררות המנהלית ו/או טענות להפרת חוזה או כל טענה חוזית אחרת, יש מקום לבטל את ההסכמה אשר הושגה בפסק הדין משנת 1987. הוסיף כי אם בית המשפט לא ישנה את החלטתו וידחה את התובענה החדשה, אז עדיין עליו להחליט בתביעה הראשונה. לעומת זאת, אם בית המשפט ידחה את התביעה הראשונה לא יצטרך לדון בתביעה החדשה.

מנגד, ביקש ב"כ המבקשים לדחות את טענתו של ב"כ המשיבה לשינוי החלטתו הקודמת, ראשית מהטעם כי המדובר בהחלטה שניתנה מזמן, מאז לא חל כל שינוי ואם המשיבה הייתה סבורה כי המדובר בהחלטה שגויה, אזי היה עליה להגיש בר"ע. הוסיף, כי כאשר ישנה תביעה אשר מבוססת על פסק דין וישנה בקשה לבטל את אותו פסק דין, טבעי הדבר שבית המשפט ידון בבקשה לביטול, כי אם בית המשפט ידון תחילה בתביעה הראשונה, יכריע בה ויאמץ את גרסת המבקשים, יצטרך שוב לדון בתביעת המשיבה לביטול פסק הדין משנת 1987 ואז כל הדיונים שניהל בית המשפט בתביעה הראשונה ילכו לשווא.

7.לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנני משאיר את החלטתי מיום 14/07/14 בעינה וזאת בעיקר מהטעם כי אם אשמע תחילה את התביעה החדשה ואקבלה, אזי יאלצו המבקשים אוטומטית למחוק את התביעה הראשונה, מכיוון שהיא נשענת על פסק הדין משנת 1987 אשר במסגרת התביעה החדשה מבוקש ביטולו. אומנם, גם אם תידחה התביעה החדשה, אין בכך כדי לגרום לקבלת התביעה המקורית אוטומטית, מאחר ויש להתמודד עם טענות המבקשים השונות שפורטו בתביעתם, עם זאת נראה לי ומבלי לקבוע בשלב זה כל מסמרות, כי לדחיית התביעה החדשה תהא השלכה כלשהי על טענות הצדדים בתביעה הראשונה, ואף עלולה לגרום לצמצום המחלוקות בין הצדדים. לעומת זאת, אם אדון בתביעה הראשונה, אכן דחייתה תוביל למחיקת התביעה החדשה על ידי המשיבה, אולם קבלת התביעה הראשונה אינה חוסכת אף היא דיון בתביעה החדשה, שהרי גם אז אאלץ לדון בתביעה החדשה ולהכריע בה.

ראוי לציין בהקשר זה, כי מעיון בכתבי הטענות בשתי התביעות עולה לכאורה, ומבלי לקבוע כל מסמרות בעניין, כי הסוגיות הראויות לדיון בתביעה החדשה, הינן מצומצמות יותר מאשר הסוגיות שבמחלוקת בתביעה הראשונה.