מרדכי ששון זכות ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

לפניי בקשת המשיב לסילוק על הסף של התובענה שהמבקשים הגישו נגדו. המשיב (שהינו המבקש בבקשה שלפניי) יכונה: "הבנק". המבקשים (שהינם המשיבים בבקשה שלפניי) יכונו:" המבקשים".

המבקשים הם בני זוג. הם בעלים של דירה המשמשת למגוריהם. במהלך השנים 2009-2011 הם נטלו מהבנק 3 הלוואות לצרכים שונים. כערובה להחזר ההלוואות הטיל הבנק משכנתא על דירת המבקשים. המבקשים אינם עומדים בתנאי החזר ההלוואות ועל כן הבנק נוקט נגדם בהליכי הוצאה לפועל. במסגרת הליכים אלה מבקש הבנק לממש את הדירה. בתובענה הנוכחית, בה מיוצגים המבקשים על ידי לשכת הסיוע המשפטי, הם מבקשים לבטל את הסכמי ההלוואה. לטענתם, הם פגועי נפש וחסרי כל יכולת כלכלית, ונציגי הבנק יכלו לראות זאת בקלות. במצב דברים זה - כך טוענים המבקשים - אסור היה לבנק לתת להם את ההלוואות. ואם עשה זאת – יש לבטל את הסכמי ההלוואה.

עיון בכתב התובענה שהגישו המבקשים מעלה, כי המבקשים טענו במסגרת הכתב כי "ההחזר החודשי לו התחייבו התובעים עמד ע"ס כ-3,600 ₪ לחודש. 70% מסך ההכנסות של התובעים!!!" (סעיף 11). ביחס להתנהלות הבנק נטען, כי הבנק "התרשל וחטא בתפקידו, בכך שהעניק הלוואות לתובעים, בזו אחר זו, נוכח מצבם הנפשי של התובעים והכנסתם הנמוכה"; כי הבנק "העניק אשראי על גבי אשראי לתובעים על אף היותם נעדרים כל כושר החזר"; וכן כי "הבנק עודד אותם ליטול הלוואות זו אחר זו, חרף הכנסתם הזעומה ומצבם הנפשי, ללא כל מתן שיקול דעת לעובדה כי נטילת האשראי לא תאפשר להם צרכי קיום מינימאליים, עת קבע להם החזר חודשי גבוה מאוד למצבם ויכולתם הריאליים".

הבנק טוען, כי יש לדחות את התביעה על הסף היות וכתב התביעה אינו מגלה עילה. לטענת הבנק, המבקשים מבססים את תביעתם לביטול הסכמי ההלוואה על עילת העושק הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. משכך, הם נדרשים להוכיח את כל יסודות עילת העושק, כתנאים מצטברים. הבנק טוען, שכתב התובענה אינו מעלה טענה ביחס להתקיימותו של אחד התנאי הקבועים בסעיף 18 ואשר על פיו, תנאי החוזה אותו מבקשים לבטל צריכים להיות "גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל".

המבקשים טוענים בתשובה, כי "אין ספק, שהמבקשים במצבם לא יכולים לעמוד ולפרוע ההלוואות הכל כפי שפורט בהרחבה בהמרצת הפתיחה מטעמם, וזה כשלעצמו מעיד על תנאי בלתי סביר בהשוואה למקובל". המבקשים טוענים, כי מתן ההלוואות על ידי הבנק, וקביעת החזר חודשי בגובה 70% מהכנסתם כפי שלטענתם ארע בענייננו, מהווה תנאי בלתי סביר.

הבנק טוען בתשובה, כי טענה זו של המבקשים לא נטענה בכתב התביעה ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה, לה הוא מתנגד. עוד מוסיף, כי המבקשים לא צירפו לכתב התביעה ראיות בדבר היות תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל כנדרש בדין, או לחלופין, לא טענו כי מדובר בחוזים שאינם מוכרים בשוק.

דיון והכרעה:

סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע לאמור:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."