ה"פ 31002-09-12 כנורי נ' גרייב ואח'

בפני המרצת פתיחה, שעניינה הלוואה שניתנה בשנת 1967.

חיותה כנורי (להלן – המבקשת) היא יורשת יחידה של רוזה גרייב ז"ל (להלן – המנוחה). שלמה גרייב ז"ל (להלן – שלמה), אביהם של משיבים 1 ו-3 ובעלה של משיבה 2, היה אחיו של צבי גרייב ז"ל (להלן – צבי), בעלה של המנוחה.

לטענת המבקשת, בשנת 1967 רוזה גרייב נתנה הלוואה לשלמה על סך של 14,000 ל"י. כעולה מתצהירה, שלמה חתם על תצהיר (מב/1, להלן – התצהיר), המאשר קבלת ההלוואה, לצרכי מימון רכישת נכס, הידוע כחלקה 15 בגוש 7077 (להלן – הנכס). עולה ממב/1, כי הלוואה היא ללא ריבית ומועד פירעונה יחול בעת מכירת הנכס על ידי שלמה או בעת מכירת זכויותיו בנכס. לטענת המבקשת, המנוחה הראתה לה את התצהיר והתלוננה על כך, שהמשיבים חיים מההלוואה שנתנה לשלמה. משהחלו מגעים בנוגע למכירת הנכס פנתה המבקשת למשיבים, באמצעות ב"כ, לוודא אישור מועד פירעון החוב על ידם. נוכח הכחשת אמיתות התצהיר הוגשה הבקשה דנן. לטענת המבקשת, בהעדר הכרעה בנושא פירעון ההלוואה עלול להיווצר מצב שבו הנוגעים בדבר, כולם או חלקם, לא יוכלו להתייצב בבית משפט למסור גרסתם. בנוסף, המבקשת עותרת להצהרה לפיה, היא רשאית לרשום בלשכת רישום מקרקעין הערת אזהרה על זכויותיהם של המשיבים בנכס כדי להגן על זכויותיה.

לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה נגד משיבים 1 ו-3 על הסף בשל היעדר יריבות, זאת משום, שמשיבה 2 היא יורשתו היחידה של שלמה, בהתאם לצוואתו. לגופו של עניין, המשיבים מכחישים את העובדה, כי שלמה לא פרע את ההלוואה הנטענת והמוכחשת. כעולה מכתב התשובה להמרצת הפתיחה, חלה התיישנות על הדרישה להשבת ההלוואה, המוכחשת. בנוסף, בין המבקשת לבין משיבים 1 ו-3 התנהלו הליכים משפטיים בעניין ירושתה של המנוחה. משחלפו כ – 17 שנים מסיום הליכים אלה, הרי שהמבקשת מושתקת כיום, מלהעלות טענה בדבר זכאותה לחיוב כלשהו מעם המשיבים. המשיבים טוענים לשיהוי ולנזק ראייתי, שנגרם בשל חלוף הזמן המשמעותי. לטענתם, אין הם יכולים לאתר אסמכתאות המוכיחות, כי ההלוואה נפרעה. בנוסף, המשיבים עותרים להעברת נטל הראייה למבקשת.

דיון

המעורבים במתן ההלוואה הם האחים שלמה וצבי, שנפטרו בשנת 1979 בהפרש של שלושה חודשים זה מזה והמנוחה, שנפטרה בשנת 1992. הרקע למתן ההלוואה נעוץ, ככל הנראה, במערכת יחסים משפחתית קרובה בין צבי והמנוחה, שלא היו להם ילדים, לבין שלמה, אלמנתו - משיבה 2 וילדיהם.

הקשרים המשפחתיים התערערו לאחר פטירת האחים, שלמה וצבי. בהמשך ובעקבות מות המנוחה, המבקשת הגישה צו קיום צוואה, המשיבים 1 ו-3 הגישו התנגדות למתן צו קיום צוואה (סעיפים 10, 11 לתצהיר המבקשת). ההליכים המשפטיים בין הניצים הסתיימו בפסק דין בשנת 1995 (להלן – הליכים קודמים).

כעולה מטענת המבקשת, שלמה קיבל הלוואה מהמנוחה בשנת 1967 ולאחר מכן חתם על תצהיר המאשר קבלתה ותנאי פירעונה. מב/1 הוא התצהיר של שלמה מיום 8.1.1968, להלן לשונו:

1. ביום 28.11.1967 קבלתי מאת גרייב רוזה משדרות קרן קיימת 80 תל-אביב, הלוואה בסך -14,000 ל'י (ארבע עשרה אלף לירות ישראליות) לצרכי מימון רכישת הנכס שבגוש 7077 חלקה 15.

2. ההלוואה הנ'ל ניתנה ללא ריבית.

3. מועד פרעון ההלוואה הנ'ל יחול בעת מכירת הנכס הנ'ל על ידי, או בעת מכירת זכויותי בנכס.

4. הריני מצהיר, כי שמי גרייב שלמה, כי החתימה דלמטה היא חתימתי וכי תוכן תצהירי זה אמת.

   בחקירתה הנגדית ציינה המבקשת, כי היא יודעת על דבר קיומו של התצהיר "משנת 1987 כשרוזה יידעה אותי על זה והראתה לי את התצהיר" (עמ' 5 לפרוטוקול). לטענתה, מכיוון ש"לא הגיע מועד הפרעון של ההלוואה, משום שכתוב בתצהיר רק בעת מכירת הנכס. מעולם לא היתה לה עילה לדרוש את הכסף חזרה והיא ציידה אותי בתצהיר הזה שאם אחרי מותה יימכר הנכס אני אדאג להחזרת ההלוואה" (עמ' 7 לפרוטוקול).

   עמדת המשיבים בעניין זה היא: "אנחנו לא יודעים אם ניתנה הלוואה, אבל ככל שניתנה אין צל צילו של ספק שהיא נפרעה" (עמ' 2 לפרוטוקול קדם המשפט). בעניין זה מציין משיב 1 בחקירתו הנגדית כך: "אני כמובן לא ידעתי על שום הלוואה כיוון שלא הייתי עד למתן ההלוואה וגם אם לא הייתי עד להחזרת ההלוואה, ולכן אני אומר, שבמידה וניתנה הלוואה, היות ואבי היה איש מסודר, ואני יודע שהם גמרו וסגרו את החשבונות, אני משער שההלוואה הוחזרה במידה והיתה" (עמ' 16 לפרוטוקול).

   הסבר אפשרי לכך, שהמשיבים לא ידעו על דבר קיומה של ההלוואה טמון בעדות המבקשת עצמה: