ה"פ 29503-09-13 אסעד ואח' נ' אסעד ואח'

ביום 7/10/15 הגישו המבקשים בקשה לחילוט עירבון כספי על סך של 75,000 ₪ שהופקד על ידי המשיבה בהתאם להחלטה בבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני (החלטה מיום 3/10/13).

בקשת החילוט הוגשה לאחר שביום 24/9/15 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המשיבה ומשכך בוטל גם צו המניעה הזמני.

מהרישומים בתיק הנ"ט עולה כי בקשת החילוט עם ההחלטה המורה על מתן תגובה תוך 20 ימים, הומצאה למשיבה ע"י מזכירות ביהמ"ש באמצעות דוא"ל ביום 15/10/15

לעניין זה יש להפנות לתקנה 497ג' לתקנות סדר הדין האזרחי.

המשיבה לא הגיבה לבקשה בהתאם להחלטה במועד ועל כן לבקשת המבקשים ניתנה ביום 6/12/15 החלטה מנומקת המקבלת את בקשת החילוט.

ביום 22/12/15 הגישה המשיבה בקשה "בהולה" לעיכוב חילוט עירבון, בטענה כי הבקשה לא הומצאה לה. בסופו של יום, לאחר קבלת תגובות הצדדים ועל אף שכאמור מרישומי מערכת הנ"ט עולה כי הבקשה הומצאה באמצעות הדוא"ל כדין, הוחלט לעכב את החילוט וליתן למשיבה זכות תגובה לבקשה.

בתגובתה שאינה נתמכת בתצהיר, טוענת המשיבה כי מבקש 2 תפס חזקה על דירה 3 בניגוד לצו המניעה, השכיר אותה והיא זכאית על כן לקיזוז. כן נטען כי העובדה שניתן צו מניעה לגבי דירה 10 מלמדת כי בקשתה הייתה ראויה.

לא מצאתי כי יש בטענות אלו ממש.

ראשית הטענות בדבר השכרת דירה 3 ע"י משיב 2 אינה נתמכת בתצהיר ועל כן חסרת כל ערך ראייתי. שנית, צו המניעה אינו מונע מהמבקשים לעשות שימוש בדירה 3 אלא מונע דיספוזיציה בלבד.

שלישית, העירבון הופקד על מנת "להבטיח כראוי את נזקיו של כרים למקרה שבו התביעה תידחה, בגין פרק הזמן שבו יימנע ממנו שימוש בדירה 10 כמו גם פרק הזמן שתימנע ממנו היכולת לבצע טרנסאקציות בדירה 3 ו 10" (החלטת כב' הש' ח. ברנר מיום 3/10/13).

אשר לטענה כי עצם מתן צו המניעה מלמד על כל כי מדובר בבקשה ראויה, הרי שגם טענה זו דינה להדחות בהיות הצו מותנה בהפקדת עירבון להבטחת נזקו של המבקש היה ותידחה התביעה.

זאת ועוד, ההחלטה בבקשה לו מניעה זמני העמידה את הוצאות הבקשה על סך 15,000 ₪ בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי. הואיל והתביעה נדחתה, חייבת המשיבה ב 15,000 ₪ בגין הוצאות המבקשים.