ה"פ 23819-05-14 - פסקדין

לפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לביטול משכון שמספרו 2012134139, שנרשם על זכויותיה של הגב' אלקבס ארלט (להלן: "המבקשת" או "גב' אלקבס") בדירת מגורים שברשותה, המצויה ברח' הציונות 47/18 אשדוד, וידועה גם כדירה ב"מתחם הסיטי", בניין A-35, גוש 2021 חלקה 6, וגוש 2073 חלקות 3 ו- 84 (להלן: "הדירה" או "הנכס"), הרשומות בספרי החברה המשכנת גרשור בע"מ.

פועל יוצא ממחיקת המשכון נשוא הבקשה, חפצה המבקשת להביא לסגירת תיק הוצל"פ מס' 01-39856-13-2, שנפתח מכוח המשכון ולצורך מימוש הדירה על-ידי המשיבה, חב' כתר שירותים ושינוע (2011) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "כתר"), שלטובתה מושכנו הזכויות.

המבקשת, ילידת 1939, היא אם ל- 5 ילדים, שהתאלמנה באפריל שנת 2009. בתה נילי נשואה למישל (מאיר) אדוק, שהוא הבעלים ומנהלה של חברה בשם "א.מ.מ. הובלות אשדוד בע"מ", העוסקת בשינוע חומרים ומוצרים לחברות ברחבי הארץ, באמצעות משאיות (להלן: "א.מ.מ"). לימים, נקלעה החברה לקשיים כלכליים, ולשם הבראתה, הוכנס משקיע נוסף, בשם רון קטר (להלן: "קטר"), שהפך לשותף ובעל מניות בה. קטר הוא גם בעליה ומנהלה של חב' כתר, המשיבה. כחלק מהתנהלותו העסקית בחב' א.מ.מ, דרש קטר מבני הזוג אדוק ליתן לו בטוחה לפירעון חובות עתידיים של החברה, ככל שייוצרו. לשם כך, ומתוך רצון להמשיך ולהפעיל את א.מ.מ, פעלו בני הזוג להעמיד את דירתה של המבקשת, הגב' אלקבס, כבטוחה, ודאגו לרישום השעבוד לטובת המשיבה.

באת-כוחו של מישל אדוק וא.מ.מ, עו"ד ענבל בר-ששת, פעלה להחתמת המבקשת על מסמכי השעבוד. הראשון שבהם, הוא מיום 4.7.12, ועניינו ב"הודעת משכון" של הנכס "ללא הגבלה בסכום" (כאמור בסעיף 5 של ההודעה). על בסיס הודעה זו, שניתנה תוך מלוי הפרטים בטופס הסטנדרטי-סטטוטורי המיועד לכך, נרשם המשכון ביום 19.7.12, אצל רשם המשכונות, לטובת המשיבה. השני, הוא מיום 23.8.12, ועניינו "אשרור" המשכון והמחאת זכויות, כאשר הכוונה היא להמחאת זכויות קודמת, שבגדרה הומחו זכויות חב' ק.ב. שירותים ושינוע, שבבעלות קטר, ושלה חבה א.מ.מ. כספים, לחב' כתר, המשיבה.

משחלף מועד פירעון חובה של א.מ.מ (30.11.12), החוב שלו ערבה המבקשת - לכאורה וכנטען - בהודעת המשכון וביתר שאת, באשרורה המפורט, ומשפניות ב"כ המשיבה למישל אדוק ובא-כוחו הנוסף, עו"ד חופני בר-ששת, לא העלו דבר, פנתה המשיבה ללשכת ההוצל"פ ברחובות (ביום 29.1.13), למימוש המשכון, שלבטלותו עותרת המבקשת בהליך הנוכחי.

כפי שנראה מיד - ידיעתה והבנתה של המבקשת את תוכנם של המסמכים הללו - הם בליבת מחלוקת הצדדים, והבקשה לביטול המשכון דנן.

בבקשתה לביטול המשכון, טוענת המבקשת, כי חתימתה על ההודעה, כמו גם על אשרורה, נעשתה מבלי שידעה על מה היא חותמת, ומבלי שהבינה את המשמעויות והנפקויות המשפטיות שיש לכך. זאת, בהינתן גילה המבוגר, כושר ראייתה ההולך ונחלש ואי-ידיעתה קרוא וכתוב בשפה העברית, לפי גרסתה. היא אמנם אינה מכחדת, שחתימתה נעשתה בנוכחות ובפני עו"ד ענבל בר-ששת, אלא, שלעמדתה, זו לא היטיבה להסביר לה על מה היא חותמת, ולעת החתימה על האשרור, כאשר שאלה לפשר המסמך, השיבה לה עוה"ד, שמדובר בהעברת חסכונות וזכויות של בעלה המנוח אליה. גם לגופו של עניין, סבורה המבקשת כי דינו של המשכון להיבטל, משום שמדובר בחוב עסקי, המוכחש על ידה מכל וכל, של חב' א.מ.מ, שאין לה בה יד ורגל, למשיבה, ושעצם הפנייה אליה, למשכן את דירתה היחידה - היא תולדה של הפעלת לחץ, העולה כדי הטעייה, של רון קטר כלפי בתה נילי.

לחילופין, וככל שלא יבוטל המשכון, עתרה המבקשת לעשות שימוש בהגנה הנקובה בחוק הערבות, תשכ"ז-1967, ולראותה כזכאית לדיירות מוגנת ולדיור חלוף, בהתאם לחוק הגנת הדייר, תשל"ב-1972 ולחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. כבר כעת יובהר - טענות אלה, שאינן מתייחסות לתוקפו ולנפקותו של המשכון - אין זה המקום וההליך הנכון לבררן.