ה"פ 2232-11-15 נחתומי נ' בנק הפועלים בע"מ

זו בקשה על פי פקודת ביזיון ביהמ"ש.

המבקש עתר בהליך של המרצת פתיחה לביהמ"ש לקבלת דפי חשבון מספר ******* בסניף 608 של המשיב , מיום 1.3.2012, וכן העתק צילומי של כל ההמחאות שנמשכו על ידי החברה מן החשבון וכובדו על ידי המשיב, מאותו מועד ועד למתן ההחלטה בעניין.

ביהמ"ש, ולאחר דיון במעמד הצדדים, נתן החלטה ולפיה:

"אני מחליט שביחס למשיב 1 המבקש זכאי לקבל את המסמכים האמורים ומתוקף מעמדו כמנהל בחברה, בעל מניות, מורשה חתימה, וערב לחיובים הכספיים של החברה, יצוין לעניין זה שעל פי הפסיקה מעמדו של הערב כמעמד הלקוח. המסמכים יומצאו על ידי המשיב 1 למבקש בתוך 10 ימים מן המועד שהמבקש ישלם למשיב את עלות הפקתם ושתחול על המבקש כאשר יש להודיע למבקש בתוך 20 יום מהיום העלות הנדרשת, בסיום הדיון מסר ב"כ המשיב 1 , כי את דפי החשבון לא תהיה בעיה להמציאם להבנתו, יחד עם זאת העתקי השיקים אינם נמצאים בבנק למעט חודשים ספורים אחורה.

הדברים נרשמו, יחד עם זאת הצו שתחילתו כאמור לגבי צילומי השיקים מיום 1.3.2012 עומד בעינו ועל הבנק לפעול לאיתור וצילום אותם שיקים.

ככל שקיימת בעיה אובייקטיבית בעניין, שאינה ניתנת לפתרון יעדכן ב"כ הבנק את ב"כ המבקש וכל זאת בתוך 20 יום מהיום.

המבקש פנה לביהמ"ש בבקשה על פי פקודת ביזיון ביהמ"ש, ולפיה המשיב פנה אליו בדרישה לשלם לו סך עמלה מופרכת בגובה של 10,404 ₪ לצורך קבלת המסמכים. לטענת המבקש מדובר בעמלה מופרזת, ושלא על פי תעריפון המשיב וכפי שמפורסם במרשתת. נטען כי יש בידי המשיב 578 מסמכים נדרשים, שעל המבקש ולפי תעריף המשיב, לשלם סך של 18 ₪ בגין הבקשה להפקתם, ו- 0.5 ₪ בגין עלות צילום כל עמוד שנדרש להפקה, סה"כ 307 ₪. נטען כי התחכמות המשיב עם המבקש בדרך של העלאת דרישת עמלה מופרכת לצורך קבלת המסמכים, וסרובו של המשיב למסור עמדה עניינית לדרישה זו , מלמד כי המשיב מסרב לקיים אחר הוראות פסה"ד.

המשיב בתגובתו מזכיר כי המבקש הוא שעתר בתביעתו, לשלם את העלות לפי תעריף הבנק המצוי באתר הבנק , וכעת מנסה להתחמק ממילוי ההתחייבות שנקבעה בפסה"ד, לעניין העלות בעניין.

נטען כי אין בדרישת התשלום כל הפרה ו/או ביזיון, התעריפון מפורסם באתר המשיב ובאתר בנק ישראל, וקובע שתי עלויות שונות. האחת עלות איתור בארכיבי הבנק והיא איתור כל מסמך לפי תיוקו בעלות של 18 ₪, לכל שיק, שנמשך במועד שונה , ומחייב איתור נפרד. וכאשר עסקינן באיתור שיקים שנפרעו בחשבון, למעלה מ 500, ועלות צילום המסמך לאחר שאותר, בתעריף של 0.5 ₪ לעמוד בגין צילום. נטען כי פרשנות המבקש לתעריף המשיב , אינה עולה בקנה אחד לא עם התעריפון ולא עם ההגיון הכלכלי שביסודו, שעה שברור כי בגין כל שיק יש לערוך איתור בנפרד, כל שיק נושא תאריך אחר, הגיע מבנק אחר, ומקומו בארכיב במקום אחר. והמבקש נוכח הצהרותיו כי ישלם לפי התעריפון של הבנק, הוא זה שמפר את הצהרותיו ואת פסה"ד.

המבקש חוזר על טענותיו בתשובתו.

לאחר עיון בבקשה, תגובה ותשובה, אני מחליט לדחות את הבקשה. לחיסכון בזמן והוצאות, אין צורך לדון בבקשה במעמד הצדדים, שכן על פניו , מפסק הדין שניתן בעניין, והמסמכים שצורפו לבקשות ותגובות, עולה כי דין הבקשה להידחות.

מהתעריף שצורף, ושאינו במחלוקת, עולה בבירור, כי התעריף שנקבע בגין איתור מסמך, מחיר לבקשה - 18 ₪, ובגין איתור מסמך בנוסף למחיר לבקשה 0.5 ₪ , ברי כי התעריף מתייחס לכל בקשה בנפרד, היינו לכל שיק בנפרד, ולא כמכלול לכל השיקים, ובבחינת היותם איתור ובקשה אחת, וכפי שהמבקש טוען.

יצוין כי במהלך הדיון שהתקיים בעניין, ובהתאם לתכתובות בין הצדדים ושצורפו לתגובת המשיב, הצהיר ב"כ המבקש כי ישולם עבור המסמכים ולפי תעריף הבנק, כך שעניין זה אינו במחלוקת, ושאלת סבירות התעריף, ככל שהכוונה לכך, אינה רלוונטית, ונוכח הבקשה והפסק מכוחה, שלפיהן התשלום יהיה לפי תעריפון הבנק בעניין.