ה"פ 21367-02-16 הרוש ואח' נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל - המוסד למעמד השחקן ואח'

הועברה לטיפולי בקשת המבקשים לסעד זמני, הקוראת לעיכוב הליכי הבוררות שיזמה המשיבה 2 (להלן: בית"ר ירושלים) נגד המשיבה 3 (להלן: מכבי נתניה) והמבקש 1 (להלן: מר הרוש). הקושי הבסיסי בבקשה, המונע היעתרות לה במתכונתה זו: שאלת הסמכות העניינית, ויכולתו של בית משפט זה להורות על עיכוב הליכי בוררות.

ברקע הדברים, בתמצית: ההליך העיקרי המתברר בבית משפט זה נסב על תוקפה ופרשנותה של החלטתו מיום 11.11.14 של "המוסד למעמד השחקן", מוסד החוסה תחת כנפי המשיבה 1 (להלן: ההתאחדות). בעקבות מעברו של מר הרוש מבית"ר ירושלים למכבי נתניה בקיץ 2014, פנתה הראשונה למוסד למעמד השחקן בדרישה כי מכבי נתניה (והיא בלבד) תשלם לה דמי אימון (או "דמי השבחה") בקשר עם המעבר. בהחלטה שניתנה נקבע כי הקבוצה המעבירה זכאית לדמי אימון בסך 450,000 ₪ שישולם לה "על ידי הקבוצה הקולטת [היא מכבי נתניה] או השחקן בתוך 30 ימים מהחלטתנו", ואם לא ישולם הסכום האמור, אזי יבוטל רישומו של השחקן בקבוצה הקולטת עד לסיום חלון ההעברות, קרי פברואר 2015 (להלן: החלטת המוסד למעמד השחקן). התשלום לא בוצע, אך הרישום לא בוטל. בעקבות דברים אלה יזמה בית"ר ירושלים במהלך שנת 2015 הליך בוררות במוסד לבוררות של ההתאחדות, נגד מר הרוש ובהמשך גם נגד מכבי נתניה, לתשלום דמי האימון האמורים (להלן: הליכי הבוררות). אלו מתבררים לפני הבורר עו"ד חנוך קינן. מר הרוש (שעבר לשחק בינתיים אצל המבקשת 2 ויש לו הסכם שיפוי עמה) טען כטענה מקדמית כי החלטת המוסד למעמד השחקן אינו יכול להטיל עליו כל חבות כספית, שכן לא היה צד להליכים שהתנהלו לפני מוסד זה. כב' הבורר, בהחלטתו מיום 30.12.15, קבע כי אינו יכול להתערב בהחלטת המוסד למעמד השחקן. דבר זה הניע, כך לטענת המבקשים, את הגשת התובענה הנוכחית לסעד הצהרתי, שלפיו החלטת המוסד למעמד השחקן אינה מטילה על מר הרוש חבות כספית כלשהי. בגדרי התובענה, שהוגשה בחודש פברואר 2016, והמתבררת לפני כב' השופטת הבכירה דורית קוברסקי, לא עתרו המבקשים לעיכוב הליכי הבוררות. לגוף הדברים, יצוין, הרי שבית"ר ירושלים מתנגדת לדרישת המבקשים, שעה שהיא מוצאת רמזים וסימנים לכך שמר הרוש היה למעשה מעורב בהליך שהתברר במוסד למעמד השחקן. ההתאחדות מנגד הביעה עמדתה החד-משמעית – התואמת למעשה את עמדת המבקשים – כי החלטת המוסד למעמד השחקן כלל אינה מחייבת את מר הרוש בתשלום פיצויים לבית"ר ירושלים.

עתה, כמעט שלושה חודשים מאז הוגשה התובענה, עותרים המבקשים לעיכוב הליכי הבוררות. לטענתם, אין טעם בניהול הליכי בוררות הנסמכים על החלטת המוסד למעמד השחקן, שעה שתלויה ועומדת תובענה להצהיר על היעדר נפקותה של החלטה זו ביחס למר הרוש. המבקשים עתרו ראשית לבורר כי יעכב את הליכי הבוררות, אך הלה נאות לעשות זאת לפרק זמן מוגבל, עד יום 9.5.16, שאז יימשכו ההליכים כסדרם, אלא אם יינתן צו בידי "מוסד שיפוטי מוסמך". מכאן הבקשה לסעד זמני, שהועברה לטיפולי היום. ועתה, לקושי, הנעוץ בסמכות העניינית.

ההליך העיקרי נסב כאמור על החלטת מוסד אחד של ההתאחדות, הוא המוסד למעמד השחקן. הבקשה נסבה לעומת זאת על הליך אחר: הליך בוררות, המתנהל במוסד לבוררות של ההתאחדות. מדובר בשני הליכים שונים בטיבם. איני נדרש כאן לעניין ההשגות על החלטות המוסד למעמד השחקן. ככל שהדברים נוגעים להליכי בוררות, הרי שעל אלה חולש כעקרון חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בית המשפט המוסמך למתן הוראות כלשהן בהתאם לחוק, ובכלל זאת צווים זמניים מכוח הוראת סעיף 16(א)(5) לחוק, הוא בית המשפט המחוזי (ראו: סעיף 1 לחוק; חריג לכך: המצבים שבהם יש תחולה לסעיפים 5 ו-6 לחוק או סעיף 79ב לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, שאינם רלבנטיים כאן). תוצאת האמור: אף אם קיימת זיקה בין החלטת המוסד למעמד השחקן, מושא התובענה, לבין הליכי הבוררות (שהם הזרז הנטען להגשת התובענה), הרי שקשה לזהות מניין הסמכות לבית משפט השלום להורות על עיכוב הליכי בוררות. המבקשים אינם מתיימרים לפתור קושי זה.

ודוק: כאשר מדובר בעניין בהול, יכול גם בית משפט שאינו מוסמך להידרש לבקשה לסעדים זמניים, עד שיידרש לו בית המשפט המוסמך (ראו: עע"ם 2398/12 ע.מ.ת ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' החברה הכלכלית שהם בע"מ בפסקה 13 (23.4.2012)). ברם בהיעדר סמכות ובהיעדר בהילות, אין מקום לכך שבית המשפט יידרש כלל לבקשה לסעד זמני (השוו: ת"א (מח'-ת"א) 53466-02-16 שרות אייל נהגי טנדרים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (15.3.16)). בענייננו אין כל בהילות. המדובר בהליך בוררות המתנהל זה קרוב לשנה. הוא היה בעיצומו גם בעת הגשת התובענה הנוכחית, לפני כשלושה חודשים, בלא כל בקשה לסעד זמני בצדה. בנסיבות אלה, וכאשר לא בוססה סמכותו העניינית של בית משפט זה לעכב הליכי בוררות, הרי שאלא אם יציגו המבקשים מקור סמכות כאמור, לא ניתן יהיה להידרש לבקשה הנוכחית.

יוער: מובן שפיצול הדיון והפניית העניין לבית המשפט המחוזי הם מכבידים. יבחנו המבקשים היטב אם ניתן לחסוך את הצורך בהטרחת בית המשפט המחוזי הנכבד בהידרשות לבקשה דומה. יבחנו הם גם מה החיוניות האמיתית בעיכוב הליכי הבוררות, שאפשר שממילא יתלבנו וימוצו במערך היחסים של המשיבות 2 ו-3. בנוסף, מוצע לצדדים כולם לבחון את האפשרות לייתר את כל ההליך הנוכחי, ולנתב את המחלוקת לרמת המועדונים, חלף עירובו בקלחת של המבקש - מי שההתאחדות עצמה הביעה עמדתה הברורה כי החלטת המוסד למעמד השחקן אינה מטילה עליו כל חיוב כספי. מובן שאיני חורץ כל דעה בהליך העיקרי, שאף אינו מתברר לפניי, אלא קורא לבעלי הדין לפעול באופן זהיר ותכליתי על מנת שלא להכביר הוצאות מיותרות ולא לנהל הליכים מיותרים.

הבקשה לסעד זמני נמחקת, בנסיבות שתוארו, בלא צורך בתגובה ובהתאם בלא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ו, 04 מאי 2016, בהעדר הצדדים.