ה"פ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
20358-08-13
07/09/2015
|
בפני השופטת:
ריקי שמולביץ
|
| - נגד - |
מבקשת:
א.מ.ש.ר שרותי ניהול בע"מ
|
משיב:
משרד המשפטים/אגף רשם החברות
|
| החלטה |
לאחר שכבר נקבע כי על המבקשת לשלם חוב האגרה השנתית לרשם החברות כנגד החייאת החברה (22.4.2015) התעוררה בין הצדדים מחלוקת האם רשאי רשם החברות לחייב בתשלום אגרה בגין 7 השנים האחרונות בלבד בהתאם לתקופת ההתיישנות וכן העקרונות שנקבעו בעניין גביית חובות פסיביים על ידי עיריות ורשויות מקומיות בפסק הדין בעניין עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (2015), או שחובת תשלום האגרה היא בגין חובות החברה ממועד הפסקת התשלום ועד היום (במקרה זה מדובר בחובות משנת 1994 בסך של כ-33,000 ₪).
במחלוקת זו נקבע על ידי כבוד השופטת חנה פלינר בה"פ (ת"א) 35154-01-15 נאז תדיון נ' חלקה 211 בגוש 7162 בע"מ (2015) כי העקרונות שנקבעו בעע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (2015) אינם חלים בגביית אגרה שנתית מחברה מחוקה שמבוקש להחיותה:
"מסכימה אני עם טענת רשם החברות שלפיה בכל זמן שהיתה החברה מחוקה לא יכול היה לנקוט נגדה הליכי גביה שכן החברה לא היתה אישיות משפטית. בהקשר זה יצוין כי רשם החברות פעל לכאורה כדין כאשר הורה על מחיקת החברה לאחר שלא קיימה חובותיה. מה גם ובזמן בו חברה מחוקה אין היא יוצרת חובות אגרה נוספים ואין היא חבה בפרעונן. עם בקשה ההחייאה ובהתאם לסעיף 369 (שלפיו בהשבתה למרשם יש לראות אותה כאילו המשיכה בעסקיה ולא נמחק שמה ויש להעמידה במצב קרוב למצב שהיתה בו אילולא נמחקה החברה) רשאי ביהמ"ש לגבות את חוב האגרות למפרע. חוק ההתיישנות אכן קובע תקופת התיישנות של 7 שנים. ואולם, המדובר בהוראה כללית אשר עשויה להדחות מפני הוראה ספציפית כדוגמת סעיף 369 סיפא. בחיוב אגרות עבור החייאת חברה מחוקה מתקיימים טעמים המצדיקים חריגה מדיני ההתיישנות הרגילים. שכן, הגשת תביעה להחייאת חברה הינה בשליטת בעל המניות ולא רשם החברות. למעשה האחרון הוא זה שעלול להיפגע מההתיישנות שכן מפסיד את האגרה השנתית. לרשם החברות אין דרך להתגונן מקום בו תעלה טענת התיישנות. זאת, ביתר שאת כשמדובר בחברות מקרקעין שעשויות להיות בתרדמה שנים ארוכות. לכן שיקולי הצדק והמדיניות המשפטית מובילים למסקנה שאם השהות הארוכה בין מחיקת החברה לבקשה להחיותה נגרמה עקב התרשלות בעל מניותיה שהזניח ענייניו או בשל התנהגות מכוונת שמטרתה להמנע משתלום אגרה רשאי ביהמ"ש לחייב בתשלום אגרות גם מעבר ל-7 שנים (ראו עניין ורשבסקי; ראו גם ה"פ (נצ') 4629-02-13 מולדר בע"מ נ' רשם החברות, פורסם במאגרים ביום 19.6.2013)".
העמדה האמורה מקובלת עלי.
למען הסר ספק, לא התעלמתי מהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 56471-03-14 מועדי ואח' נ' תנאל חברה להשקעות בנכסים בע"מ (פורסם בנבו) (2014) ומהפסיקה שאליה הפנה בית המשפט שם.
ראשית, קיימת גם דעה אחרת; בתיק פש"ר (י-ם) 6280/09 עובדיה ברק נ' אינדיס אינטרנשיונל בע"מ (פורסם בנבו) (2010) נקבע כי חברה מחוקה אינה כשירה לחובות וזכויות (וראו הפניות נוספות שם).
החברה המבקשת כאן נמחקה מהפנקס בשנת 1997 בשל אי תשלום אגרות שנתיות ואי הגשת דו"חות שנתיים. החוק הרלבנטי לענייננו הוא פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות").
על פי סעיף 368(ה) לפקודת החברות רשאי הרשם למחוק את החברה מהפנקס בתום המועד שנקבע בהודעה אלא אם הראתה החברה טעם שלא לעשות כן. לאחר שמחק את שמה ועם פרסום הודעה על כך ברשומות תחוסל החברה.
בכל מקרה, סבורני כי בקביעה כשלעצמה שלפיה כל עוד לא פורקה החברה (ואז תיחשב כמחוסלת) היא ניתנת לתבוע או להיתבע אין כדי לסייע למבקשת כאן וזאת לנוכח הוראות סעיף 369 לפקודת החברות כמפורט לעייל. סעיף367(א)(3) לחוק החברות,התשנ"ט-1999 קובע הוראת מעבר שלפיה סעיף 369 לפקודת החברות ימשיך לחול לגבי חברות שנמחקו בהתאם לסעיף 368 לפקודה לפני כניסת חוק החברות לתוקף.
רשם החברות פעל לכאורה כדין כאשר הורה על מחיקת החברה. האורגאנים של החברה היו אחראים למילוי חובותיה. אין ולא הייתה כל הצדקה להטיל על הרשם נטל של הגשת תביעות נגד חברות מפירות כאשר רשאי היה לעשות שימוש בכלי שהקנתה לו הפקודה להורות על מחיקת החברה מהמרשם כאשר בזמן זה לא יצרה החברה חובות נוספים ולא חבה בפרעונם.
לאור כל האמור לעייל, אני מורה כי על המבקשים לשלם מלוא חוב האגרות השנתיות כמפורט בעמדת רשם החברות.
בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ה, 07 ספטמבר 2015, בהיעדר הצדדים.
