ה"פ 16226-08-14 כהן נ' שבח ואח'

1.בפני בקשה להטלת ערובה להבטחת הוצאות משפט מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. בבקשה מבקשות המבקשות, אחיותיו של המשיב, כי בית המשפט יטיל עליו ערובה בסכום שלא יפחת מ – 50,000 ₪. בבקשתן טוענות המבקשות שסיכויי המרצת הפתיחה אשר הוגשה כנגדן אפסיים עד קלושים, וכי המשיב עצמו הודה במצבו הכלכלי הקשה. מכיוון שכך טוענות המבקשות כי התקיימו שני התנאים המצדיקים הטלת ערובה.

2.המשיב מצידו טוען כי סיכויי התובענה אשר הוגשה על ידו טובים. בתובענה זו מבקש המשיב להצהיר על בטלות ההסכם שנערך בין המבקשת מס' 1 למשיב ביום 5/2/07; להצהיר כי אין תוקף לייפוי הכוח הבלתי חוזר ולשטר המשכון שנחתם לטובת המבקשות ולהורות כי תיק ההוצל"פ שנקטו המבקשות לצורך פינויו של המשיב הינו בטל מעיקרו. המשיב מסביר כי ההסכם שנחתם היה למראית עין בלבד, על מנת להונות את נושיו, והראיה שהמבקשות נמנעו במשך זמן רב מלנקוט בהליכים בהוצל"פ. לטענת המשיב, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מצד המבקשות ורק במטרה לחסום אותו מבירור התובענה. המשיב מפנה להלכות המחייבות לשיטתו בנוגע לתקנה 519 וטוען אין לחסום מאדם את הגישה לערכאות רק בשל עוניו.

3.בתגובתן טוענות המבקשות כי המשיב למעשה לא סתר את הטענה בדבר מצבו הכלכלי הרעוע. המבקשות מצביעות על השיהוי הניכר בהגשת המרצת הפתיחה, חוזרות וטוענות כי סיכויי התובענה קלושים ועומדות על בקשתן.

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, קובעת אני כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, ואני מעמידה את סכום הערובה על הסך של 25,000 ₪, כשהפקדתה הינה תנאי להמשך ההליכים. אבהיר קביעתי זו.

5. ההלכה לגבי תקנה 519 מתומצתת ברע"א 321/07 אלינה רבינוב נ' גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (2007) [ פורסם במאגרים]: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת (ראו גורן שם, 705). אכן, בשונה מתקנה 432 לא הוזכר כאן נושא האגרות, אך ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח אבראהים, פ"ד נח(5) 865, ציין השופט גרוניס כי ניתן ללמוד לעניין זה גם מנושא האגרות; האיזון שבתקנה 519 הוא כך ש"השימוש בה מודרך אף הוא לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו" (עמ' 868). בפסק הדין נסקרו (עמ' 869) הקוים המנחים לשימוש בתקנה: "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד"; היות הנתבע מחו"ל היא טעם לחיוב ערובה, אך יתכנו גם טעמים אחרים, ובסופו של יום "בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא... על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות". ובהמשך: " (ב) הדרגה השניה היא הערובה, לפי תקנה 519. הטלת הערובה נעשית בשיקול דעת, שיש להפעילו על פי הפרמטרים שהותוו בפסיקה (ראו לעיל). כאן ניתן לומר שהנטל גדול במיוחד על הנתבע להראות כי סיכויי התביעה במכלול הנסיבות מצדיקים הטלת ערובה, ומשעשה כן, עובר הנטל אל התובע להראות כי חרף זאת יש להקל עמו".

6.וממהלכה ליישומה. דומה כי אין מחלוקת באשר לעבודת היותו של המשיב נתון במצוקה כלכלית. המשיב הצהיר על כך בסעיף 3 להמרצת הפתיחה; המשיב הודה כי לווה כספים בשוק האפור; ניתן כנגדו צו לפינוי מטעם כונס בנכסים של הנושה המובטח; האמור בנספח א' לבקשת המבקשות (דף ההוצל"פ) לא נסתר כלל על ידי המשיב בתגובתו. באופן כללי ניתן לומר שבתגובתו הוא אינו מכחיש את מצבו הכלכלי ומשליך יהבו אך ורק על סיכויי התובענה וההלכה הרווחת בעניין זה. מכאן, שיש לקבוע שמצבו הכלכלי של המשיב אכן מעורר את החשש שאם יוטלו עליו הוצאות משפט, לא יהיה למבקשות מקור להיפרע הימנו.

7.באשר לסיכויי התובענה, אזי בלי לקבוע מסמרות סוברת אני כי אלו אינם גבוהים, בוודאי לא במידה כזו המאיינת את השיקול הראשון. ראשית, הטענות המועלות על ידי המשיב בהמרצת הפתיחה הן טענות מוקשות, והופכות אותו לשותף לחתימה על חוזה למראית עין, חוזה בלתי חוקי, במטרה להתחמק מנושים. כמובן שקבלת טענות אלו תגרום לכך שגם המבקשת מס' 1 הינה שותפה לחוזה בלתי חוקי, ובית משפט יבחן טענה שכזו בקפידה יתרה.

8.מעבר לכך, המבקשות הצביעו על המסמכים שנחתמו במטרה להוציא את עסקת המכר אל הפועל; על תשלומים שבוצעו; על חלוף הזמן הרב שמאז חתימת ההסכם (2007) עד להעלאת הטענה בדבר היות ההסכם הסכם למראית עין. למעשה המשיב העלה טענה זו רק לאחר שהמבקשות נקטו כנגדו בהלכים בהוצל"פ. אם יש צורך בדבר מה נוסף, אזי בקשתו של המשיב לקבל צו מניעה במעמד צד אחד נדחתה.

9.לאור כל האמור לעיל, ובהתאם להלכה, ובאיזון הראוי בין זכותו של המשיב לקבל את יומו בבית המשפט אל מול זכותן של המבקשות שיהיה להן מקור להפרע הימנו במקרה שהתביעה תדחה, בחרתי לחייב את המשיב בהפקדת מזומן או ערבות בנקאית על סך של 25,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. ההפקדה הינה תנאי להמשך ההליכים.