ה"פ 12699-04-15 ח'טיב נ' בדארנה ואח'

1.בבקשתו שלפני עותר התובע למתן הבהרה לפסק הדין, שניתן בתאריך 9.6.2015 בהעדר הגנה.

2.בבקשה מתבקש בית המשפט להבהיר, כי במהלך הדיון (שהתקיים בתאריך 9.6.2015), עלה, שהנתבע מס' 2, שהיה אחד מיורשי המנוח מוחמד דיב צוואן בדארנה ע"ה, היה רשאי למכור את הזכות במקרקעין לתובע, בלא שהיה קיים הסכם לחלוקת העזבון בכתב עם כל שאר היורשים, וכי פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט בחן גם סוגיה זאת.

3.לאחר ששקלתי הבקשה הנני מחליט לדחות אותה.

כפי שנקבע בפסק הדין, לצורך רישום זכות התובע בפנקס המקרקעין, על התובע להמציא לרשם המקרקעין את כל המסמכים הדרושים על פי הוראת כל דין, "לרבות המסמכים הדרושים בהעברת הזכות מאת המנוח מומד דיב צוואן בדארנה ע"ה לנתבע מס' 2". על כן, כל עוד התובע לא יוכיח כי רכש את הזכות מאת מי שבאמת היה מוסך למכור לו אותה (ובהעברת זכות במקרקעין אין בהסמכה בעל פה), לא ניתן יהיה לרשום את הזכות על שם התובע בספר המקרקעין.

בהקשר זה אוסיף, כי בכתב התביעה אף לא נטענה כל טענה שהנתבע מס' 2 הוסמך על ידי יתר היורשים למכור את הזכות במקרקעין לתובע, ולא צורף כל מסמך המעיד על כך. התובע, אשר רכש את זכותו בשנת 1991, היה חייב להקפיד על כך שהנתבע מס' 2, שמכר לו את הזכות במקרקעין, מצוייד בכל המסמכים הדרושים. כיוון שהחוק מחייב שהתחייבויות לעשות עסקאות במקרקעין טעונות מסמך בכתב, לא ניתן להסתפק באמרת התובע או בא כוחו, כי יורשי המנוח העניקו לנתבע מס' 2 את הזכות בעל פה.

פסק הדין מדבר אפוא בעד עצמו, ואין כל מקום או צורך להבהירו.

4.על כן, הנני דוחה את הבקשה.