ה"פ 11027-09-15 עס'ון נ' האגף להסדרת התישבות בדואי

המרצת פתיחה במסגרתה מבוקש מתן פסק דין הצהרתי לפיו תצהיר שנחתם ביום 20.02.2000 בפני נוטריון מהווה הסכם מתנה אשר נכרת בין איברהים אלפיניש ז"ל (להלן: "המנוח אלפיניש") לבין אל אטרש עלי סאלמה ז"ל (להלן: "המנוח אלאטרש") וקביעה כי הינו בתוקף כלפי כולי עלמא. כמו כן, מבוקש מתן צו עשה המורה למשיבה לרשום את ההסכם על זכויותיו וחובותיו בפנקס הזכויות אצלה ולכשיבשילו התנאים לרישום בלשכת רישום המקרקעין, לרשום את הזכויות בכפוף לאמור בהסכם.

במסגרת כתב התשובה, מעלה המשיבה שתי טענות אשר יש להכריע בהן כבר בשלב זה. הראשונה היא טענה בדבר היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה והשנייה היא טענה לפיה היה על המבקשת לצרף להליך משיבים נוספים כצדדים נדרשים.

העובדות הצריכות לעניין

ביום 03.06.99 נחתם הסכם פשרה בין המשיבה לבין המנוח אלאטרש לפיו כנגד ויתור על 820 דונם לגביהם הגיש תביעות בעלות אצל פקיד ההסדר, יוקצו למנוח אלאטרש, בין היתר, 130 דונם קרקע בבעלותו במקומות שונים. לימים התמורה חולקה ל- 4 חלקות באזור רהט. ביום 20.02.00 נחתם תצהיר, בפני נוטריון, לפיו המנוח אלאטרש נתן למנוח אלפיניש במתנה וללא תמורה, 30 דונם מתוך ה-130 דונם (להלן: "תצהיר המתנה"). המבקשת היא היורשת היחידה של המנוח אלפיניש. המבקשת מבקשת שהמשיבה תרשום זכויותיה ב – 30 דונם אלה, על סמך תצהיר המתנה, על מנת שתוכל להעבירן הלאה. המשיבה מסרבת לכך בטענה שלא ניתן לבצע רישום העברת זכויות על סמך תצהיר נוטריוני בלבד וכי ניתן לעשות כן רק על סמך ייפוי כוח בלתי חוזר. היות שכשהמנוח עלי היה בחיים לא הומצא ייפוי כוח כזה, נדרש ייפוי כוח מטעם יורשיו או צו של בית המשפט. מכאן הבקשה דנן.

הסמכות העניינית

המשיבה טוענת כי מאחר והסעד המבוקש הוא מתן פסק דין הצהרתי הנוגע להסכם מתנה אשר תכליתו היא רישום זכויות במקרקעין, הסמכות נתונה לביהמ"ש המחוזי. לטעמה, הדבר אף עולה בבירור מנוסחה של הבקשה: "להורות למשיב 1 לרשום את ההסכם על זכויותיו וחובותיו בפנקס הזכויות אצלו ולכשיבשילו התנאים בלשכת רישום המקרקעין, לרשום את הזכויות בכפוף לאמור בהסכם".

בטענה זו מסתמכת המשיבה על פסק דינו של כב' השופט יצחק עמית בה"פ 119/08 שוייצר נ' רפאל (פורסם בנבו, 06.07.2008) ( להלן: "עניין שוייצר") בו נקבע כי לעניין הסמכות העניינית כפי שנקבעה בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 המבחן הוא מבחן הסעד בין שהמקרקעין רשומים ובין שמדובר בזכויות אובליגטוריות במקרקעין.

מנגד טוענת המבקשת כי ע"פ ההלכה הנוהגת כיום, הסמכות העניינית במקרה דנן נתונה לביהמ"ש השלום. לטענתה, בהיעדר רישום זכויות, לא מוקנית זכות קניינית כך שממילא אין המדובר בתביעה במקרקעין ומשכך נקבעת הסמכות העניינית לפי השווי אשר במקרה דנן הוא בסמכות ביהמ"ש השלום (לטענת המבקשת, עולה מאישור מס הרכישה שצורף לתשובת המשיבה כי שווי המכירה הוא 390,000 ₪). עוד טוענת המבקשת בהקשר זה כי בעת חתימת התצהיר הנוטריוני כלל לא היו מקרקעין בנמצא אלא התחייבות למתן תמורה להסכם הפשרה אשר תהא במקרקעין לכשהדבר יתאפשר. לעניין זה מפנה המבקשת לת.א (מחוזי-חיפה) 276/05 עיריית טמרה נ' מוחמד זידאן אבו רומי ואח' בו נקבע כי דין זכויות חוזיות כדין זכויות במיטלטלין וכי תביעות לסעד הצהרתי הנוגעות לזכויות כאלו תתבררנה לפי שווין. עוד הפנתה המבקשת בעניין זה לת.א (מחוזי- באר שבע) 74/88 תמר חן דמרי נ' רחל דניאלוביץ ואח' ולע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' ענת רייך ואח' בהם נהגו כך.