ה"ט 38985-11-15 פרץ ואח' נ' טביב ואח'

לפניי בקשה להארכת תוקפו של צו למניעת הטרדה מאיימת שניתן ביום 26.11.2015 (כב' השופט טל חבקין). יוער, כי הצו שניתן, ושפקע ביום 25.5.2016, היה צו הדדי שניתן בהסכמת הצדדים.

הצדדים הם שכנים לבניין בעיר רמת גן. לטענת המבקשות, הן נתונות לאיומים ולהטרדות חוזרות ונשנות על ידי המשיבים. שמעתי את טיעוניהן של המבקשות, ואף צפיתי בסרטונים המתעדים, לשיטתן, את האיומים, את האלימות ואת ההטרדות.

המשיבים טוענים מנגד, כי המבקשות, ולא הם, הן המטרידות את מנוחתם ופוגעות בהם. לטענת המשיבים, המבקשות מגישות תלונות סרק ומעלות טענות כזב כנגדם, באופן הפוגע בשלוותם, וכן מטרידות את ילדיהם. המשיבים התנגדו להארכת הצווים ההדדיים.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות (לרבות הסרטונים), נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה להארכת הצו.

בין הצדדים יש מחלוקת שכנים על שימוש בחלקים מן הבניין שבו הם מתגוררים. מדובר במחלוקת אזרחית, אשר נדונה כבר לפני כב' המפקחת על רישום מקרקעין. טענות נוספות שהעלו המבקשות, בדבר שימוש לא חוקי במים וכיו"ב התבררו אף הם, ומכל מקום – עניינן אינו בהליך לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת.

חזקה על המבקשות, שהציגו את הראיות הטובות ביותר שבידן. עם זאת, עיון בסרטונים מלמד, כי הטענות על הפעלת אלימות או השמעת איומים – אין בהן כל ממש. בסרטונים נראה המשיב מזיז את מתקני הכביסה של המבקשות ממקום למקום, ככל הנראה – על מנת להציבן בתוך השטח השייך למבקשות עצמן. כך עושה המשיב גם ביחס לכיסא. אין בסרטונים ולו רמז לאיומים (גם בפס הקול של הסרטונים), ואין כל אלימות – לא מפורשת ולא משתמעת – כלפי המבקשות או מי מהן.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כל תשתית עובדתית שתצדיק – ולו בדוחק – הארכת הצו. אני סבור שאילו הסכימו הצדדים על הארכת הצו באופן הדדי – היה בכך כדי לשפר את איכות חייהם, אך משלא עשו כן – ומשלא מצאתי תשתית עובדתית למתן הצו – הבקשה להארכת הצו נדחית.

לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.