התרת אשה שבעלה טבע בים מעיגונה

בפנינו מקרה עגונה קשה, האשה ד' ס' פנתה לביה"ד ומבקשת להתירה מעיגונה. העובדות שהובאו לפני ביה"ד הם כדלהלן:

האשה נישאה לבעלה בחו"ק בשנת 1979 ולהם ילד אחד בשם נ' והוא בן 20, וחיו בשלום ביניהם. בתאריך (12.4.2003) בשבת הגדול י' ניסן תשס"ג ביום בצהריים הבעל ר' ד' צלל בטאבה בים סוף ומאז נעלמו עקבותיו.

ביום כ"ה ניסן תשס"ג ביה"ד קיים ישיבה ראשונה שבה נכחו המבקשת ואחותה וכן הרב ח' מ'. האשה סיפרה לביה"ד כי בעלה נכנס לשחות בים עם משקפת ושנורקל ומאז נעלמו עקבותיו, ואחרי יומיים מצאו אח"כ המשקפת והשנורקל, אך את הבעל או את הגופה לא מצאו.

המשטרה חיפשה אותו וגם נשכרה חברת צלילה ואף מסוק של הכוח הרב לאומי ולא מצאו דבר.

לשאלת ביה"ד האם המשקפת היתה קשורה חזק אליו השיבה: שכן וכי למשקפת ישנה רצועה וכשמצאו המשקפת היתה שבורה ולפי דברי המומחים הוסבר להם כי כשהאדם נמצא במצוקה הוא מושך את המשקפת קדימה ולא כלפי מעלה ולכן היא נקרעה.

היתה עמו עוד אשה שנכנסה איתו לים לשחות ויצאה מיד מהמים כי פחדה להמשיך בגלל תנאי הים הקשים (ראה דו"ח מרינה דיוורס המצויין בהמשך) ועמדה על החוף וראתה אותו שוחה ולאחר מכן נעלם ולא ראתה אותו יותר.

לשאלת ביה"ד מדוע לא מצאו את הגופה אם הוא טבע השיבה אחותו: כי הסבירו להם המומחים, שהיו באותו זמן זרמים חזקים של המים שיכולים להרחיקו וגם יש במקום דגה  ושוניות שיכולים לגרום שהגופה תתפרק.

כעבור זמן קצר שהזעיקו עזרה סרקו האזור שעלול להגיע לשם ובמשך יומיים לא מצאו דבר חוץ מהמשקפת שקרועה.

לשאלת ביה"ד לאשה אם חיו בשלום, השיבה: שכל הזמן חיו ב"ה בשלום ובנוסף לילד המשותף שיש להם, גידלו עוד 2 ילדים נוספים כמשפחה אומנת.

ביה"ד קבע תאריך להמשך ליום ד' י"ב אייר תשס"ג והוזמנה לעדות אותה אישה שהייתה יחד איתו בים גב' ר'ל', כמו"כ הזמנו שני חוקרים ממשטרת ישראל מני ברכה ויעקב חיים.

יצויין שהתקבל אישור ממשטרת ישראל על קבלת המשקפת והשנורקל האומר כי ביום 27.4.2003 הובאה למשטרה מסיכת צלילה בצבע כחול תוצרתWBAPRO  דגם FUTURAZ, ועליה חרוט המספר 135 וכן שנורקל בצבע כחול. את המסיכה קיבלה מידי קצין חילוץ ארצי פקד מני ברכה באמצעות מר חיים יעקב, ומסיים שהמסיכה סימן אותה באותיות י' פ' (על שם הקצין החתום על המסמך (יוני פולינגר).

כמו"כ צורף לתיק ביה"ד דו"ח חיפושים ממועדון "מרינה דיוורס" עבודות ימיות.

בדו"ח מציינים כי ר'ד' בן 49 נכנס לים ביום שבת 12.4.03 מול מלון מריוט בטאבה יחד עם אשה אחרת ולדבריה היא פחדה בשל תנאי ים קשים וחזרה לחוף, ואכן עמדה ועקבה אחריו במבט עד לנקודה מסויימת כ-150 מטר לנקודה מהחוף ובשלב מסויים איבדה קשר עין ולטענתה ר' פשוט נעלם.

בדו"ח זה מציינים כי נעשו חיפושים על מימיים, ע"י מספר כלי שיט קטנים סמוך לטביעה באותו יום אולם לא נמצא דבר.

ביום 13.4.2003 מציינים בדו"ח כי קיבלו פניה להשתתף בחיפושים ואכן צוות צוללנים שמנה שמונה צוללים חיפש בשחיה באותו היום.

ביום 14.4.2003 בשעה 5.30 עברו את הגבול לכיוון מצרים ומיד התחילו בסריקה על מימית, וחיכו לאישור לצלילה, ואחר מספר שעות קיבלו הוראה לעזוב את מצרים כתוצאה מחוסר הבנה אצל השלטונות ואכן עזבו.

ביום 15.4.2003 נתקבלה שוב פניה מהמשפחה לשוב ולארגן צוות נוסף וחזרו למקום ואכן צוות זה מצא מסיכה וקנה כ- 150-200 מטר מהחוף באיזור בו נעלם ר' מעיניה של האשה שהייתה ביחד איתו -אשר לדברי המשפחה בודאות שייכת לר', ואשר אושר ע"י משכיר המסיכה.

בדו"ח זה מאשרים כי 3 זוגות סרקו עד לעומק של 30-35 מטר עד למרחק כ-300 מטר מהחוף על 400 מטר רוחב, ומאשרים כי ישנם שטחים סלעיים (ריף) ופני השטח מגוון ובעל עומקים משתנים.

ע"פ המלצותיהם, הסיכוי לאתר פריט נוסף נמוך ביותר, ומכל הסיבות שמנה מקשים על הדבר ומצריכים אמצעים רבים.