1. התביעה היא תביעה שטרית, ובמסגרתה הגיש התובע לביצוע שני שיקים משוכים מחשבונה של הנתבעת, האחד על סך 25,000 ש"ח והשני על סך 115,000 ש"ח, כשזמן פרעונם של שני השיקים הוא 13.4.04.
2. הנתבעת הגישה התנגדות וטענה בה כי התובע ואביה היו חברים ואף שותפים, ובין היתר הפעילו משאית שהיתה שייכת לנתבעת ושכל ענייניה הכספיים התנהלו באמצעות חשבון הבנק שלה אשר ממנו, בין היתר, נמשכו גם השיקים נשוא התביעה.
הנתבעת טענה עוד בתצהיר ההתנגדות כי היא היתה בעלת זכות החתימה היחידה בחשבון, אלא שהשיקים נשוא התביעה לא נמשכו על ידה והחתימה שעליהם אינה חתימתה והיא מזוייפת. לטענת הנתבעת, היא מעולם לא נתנה את השיקים לתובע ומעולם לא חתמה עליהם, וגם לא היתה לה כל סיבה, עסקית או אחרת, לתת לתובע שיקים בסכומים כאלה.
לחיזוק טענותיה, ככל הנראה, טענה הנתבעת, כי התובע הוא נוכל ורמאי ומרצה עונש מאסר על עבירות זיוף ומירמה.
3. ההתנגדות התקבלה והתיק נקבע לשמיעת ראיות.
4. בתצהיר העדות הראשית שהגישה הנתבעת תוארה גירסה חדשה ושונה.
מתצהיר זה נשמטה הגירסה לפיה התובע ואביה הפעילו משאית שאותה רכשה הנתבעת, ונטען, לראשונה, כי הנתבעת היא שביקשה להקים עסק להובלות וכי לשם הפעלת העסק ביקשה לרכוש משאית.
עפ"י הנטען בתצהיר העדות הראשית מצאה הנתבעת, יחד עם אביה, משאית שאותה ביקשה לרכוש, פנתה לבנק על מנת לקבל הלוואה לרכישת המשאית וקיבלה את ההלוואה מהבנק, שאף נתן שיק בנקאי לפקודת המוכר ממנו רכשה את המשאית.
הנתבעת טענה גם, בסעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית, כי חמו של התובע, מר שרבט בכור, שימש כערב להלוואה שאותה נטלה בבנק ועשה זאת לבקשתו המפורשת של אביה, וזאת לאור היכרות מוקדמת בין אביה לבין מר שרבט.
בהמשך התצהיר טענה הנתבעת כי בשנת 2004, לאחר שהעסק לא צלח, החליטה לסגור את עסק ההובלות וסגרה את חשבון הבנק לאחר שהחזירה את יתרת החובה וההלוואה הוחזרה, עד שביום 17.6.04 נמכרה המשאית.
חשוב לציין כי בתצהיר לא מפרטת הנתבעת כיצד הוחזרה ההלוואה, ולעניין זה עוד אשוב בהמשך.
5. הנתבעת הגישה גם את תצהירו של אביה.
גם בתצהיר זה אין זכר לגירסה לפיה התובע והאב היו שותפים במשאית או בעסק ההובלות שעבורו נרכשה המשאית. האב חוזר גם הוא על הגירסה לפיה הוא פנה למר שרבט, עקב היכרות קודמת עמו, על מנת שיערוב להלוואה שאותה נטלה הנתבעת בבנק לשם הקמת העסק.
6. התובע הכחיש מכל וכל את טענת הנתבעת בדבר הזיוף הנטען על השיקים. לטענתו, הנתבעת חתמה על השיקים בביתה ובנוכחות הוריה, וזאת על מנת לשלם לו הלוואה שנתן לה ולאביה לצורך רכישת משאית.
לטענת התובע, הוא הסכים לתת את ההלוואה ובאותו מעמד נערך הסכם להחזרת ההלוואה ובנוסף הנתבעת חתמה על מישכון המשאית והתחייבה לרשום את המשכון במשרד הרישוי, ואף מסרה לו, לתובע, את שני השיקים נשוא התביעה.
לאחר שההלוואה לא נפרעה הגיש התובע את השיקים לביצוע, ואז טענה הנתבעת כי הם מזוייפים.
7. במהלך קדם המשפט הסכימו הצדדים למינוי גרפולוג מוסכם, וביהמ"ש מינה כגרפולוגית מוסכמת את הגב' נאווה דגן. עפ"י חוות דעתה של הגב' דגן, החתימה שעל השיקים היא חתימתה של הנתבעת, ולמסקנה זו הגיעה המומחית, לדבריה, ללא צל של ספק.
8. בדיון מיום 6.11.06 נחקרו העדים, למעט הגרפולוגית, שנחקרה בדיון מיום 26.11.06.
עקב לידת בתה של ב"כ הנתבעת הוגשו סיכומי הנתבעת רק ביום 21.3.07, ואז הובא התיק בפני למתן פס"ד.
