לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.10.2013 (כבוד השופטת י' ליפשיץ) הקובעת כי לא יחול שינוי בתנאי שחרורו של העורר, בניגוד לבקשתו לאפשר את יציאתו ממעצר הבית בו הוא נתון לצורכי עבודה.
1. העורר הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הצתה, התפרצות לבנין שאינו בנין מגורים וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 7.2.2013 קיבל העורר דו"ח חניה על-ידי פקח עיריית חדרה על-סך 250 ש"ח בגין העמדת רכב במקום אסור. עקב כך ובשל כעסו, קשר העורר קשר עם גיסו להצית מחסן המצוי בבעלות עיריית חדרה וכן את רכבו של ראש העיר. בהמשך לכך, העורר וגיסו נפגשו במחסן ביום 19.2.2013, פרצו אליו והציתו אותו על כל תכולתו. לאחר מכן המשיכו השניים לביתו של ראש העיר, ובזמן שהעורר "מאבטח" את גיסו, האחרון הצית את הרכב והשניים נמלטו מהמקום.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 8.4.2013 קבע בית המשפט (כבוד השופט ר' שפירא) כי בעניינו של העורר קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר של מסוכנות ממשית. נוכח בקשתה של המשיבה כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר תיבחן על-ידי שירות המבחן, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר בעניינו.
3. בהחלטה מיום 2.5.2013 הורה בית המשפט לשחרר את העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים. החלטה זו ניתנה לאחר שהתקבל בעניינו של העורר תסקיר מבחן חיובי אשר בחן את חלופת המעצר המוצעת בעיר עפולה, ולאחר שנקבע כי המפקחים המוצעים ראויים.
4. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו אשר במסגרתה עתר לאפשר לו לעבוד במוסך שבבעלות אביו הממוקם בעיר חדרה. בהחלטתו מיום 29.7.2013 דחה בית המשפט (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) את בקשתו של העורר. בית המשפט הטעים כי טרם חלף זמן ניכר מההחלטה האחרונה שניתנה בעניינו של העורר, ובנוסף כי העורר לא הצביע על נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בתנאי שחרורו. זאת, מאחר שכבר בעת הדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים, היה ידוע לעורר כי העובדה שלא יוכל להמשיך ולעבוד במוסך של אביו - תגרום נזק כלכלי למוסך. עוד צוין, כי החלופה המוצעת אינה בטוחה דיה ולכן אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. לכן, גם בהתקיים עילה לעיון חוזר, לאור קרבת המוסך לביתו של ראש העיר, היענות לבקשת העורר תפר את האיזון שערך בית המשפט בין האינטרס הפרטי של העורר ובין מסוכנותו.
5. העורר הגיש בקשה נוספת להתיר את יציאתו ממעצר בית לצורכי עבודה, וכן לשינוי כתובת מעצר הבית. ביום 2.9.2013 הורה בית המשפט להעביר את שתי הבקשות לבחינת שירות המבחן. בהחלטה מיום 8.9.2013 קבע בית המשפט קמא, לאחר שהוסכם על-ידי הצדדים לבקשה כי העורר אינו יכול להמשיך ולשהות בעיר עפולה, כי ניתן לשנות את כתובת חלופת המעצר לעיר בנימינה. לצד זאת ולנוכח הקרבה בין חלופת המעצר בבנימינה לעיר חדרה, הוספו תנאים מגבילים נוספים לתנאי שחרורו של העורר.
6. בין לבין, בדיון שהתקיים בעניינו של העורר ביום 8.9.2013 במסגרת התיק העיקרי, הודה המערער כאמור בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירות של הצתה, התפרצות לבנין שאינו בנין מגורים וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירות לפי סעיפים 407(ב), 448(א) ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
7. ביום 29.9.2013 התקבל תסקיר שירות מבחן נוסף בעניינו של העורר, אשר בא בהמלצה לשנות את תנאי מעצרו ולאפשר לו לעבוד במוסך של אביו. שירות המבחן התרשם כי חלה ירידה ניכרת ברמת המסוכנות של העורר ובסבירות להישנות עבירות דומות.
8. ביום 2.10.2013 דחה בית המשפט קמא את בקשת העורר לאפשר את יציאתו ממעצר הבית בו הוא נתון לצורכי עבודה (כב' השופט י' ליפשיץ). בית המשפט הטעים כי לא חלף זמן ניכר מאז ניתנה בעניינו החלטה בבקשה זהה. לגופו של עניין נקבע כי בנסיבות המקרה דנן, נוכח חומרת העבירות ועל אף המלצת שירות המבחן, אין להתעלם מן המסוכנות המיוחסת לעורר על-ידי המשיבה. בנוסף, בקשתו של העורר כי יותר לו לעבוד במוסך הממוקם בעיר חדרה, עומדת בניגוד להחלטות הקודמות שניתנו בעניינו, אשר הדגישו את החשיבות שיש ליתן לכך שחלופת המעצר תהא מרוחקת מהעיר חדרה וסביבותיה. כמו-כן הודגש כי מאז שניתנו ההחלטות בעניינו של העורר, הלה הורשע על-פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, ולכן גם לא עומדת עוד לזכותו חזקת החפות. לבסוף, צוין כי אין בהחלטה כדי למנוע מהעורר להציג מקומות עבודה חלופיים נוספים, מחוץ לחדרה, ואלו ישקלו לגופם.
מכאן הערר שלפניי.
9. בא-כוח העורר מלין בטענותיו על כך שבית המשפט קמא לא אימץ את המלצת תסקיר המעצר שניתנה בעניינו של העורר. לטענתו, ההמלצה לפיה יש להתיר לעורר לצאת לעבוד, אינה משתמעת לשתי פנים. הודגש כי הקביעות הזהירות בתסקיר המעצר ניתנו רק לאחר שחלפו חמישה חודשים בהם שמר העורר על קשר תדיר ורציף עם שירות המבחן, ואפשר לו להתרשם מהעורר "התרשמות של ממש". נטען כי העובדה שבית המשפט הוא שהורה לשירות המבחן להכין את התסקיר, רק מחזקת את הטענה כי לא היה מקום להתעלם מהמלצותיו. זאת ועוד. בא-כוח העורר טוען כי חמישה חודשים הם פרק זמן ארוך דיו בכדי להקים עילה לעיון חוזר. המונח "זמן ניכר" הינו תלוי נסיבות ובכללן מידת המסוכנות של המבקש, אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר, חומרת העבירות המיוחסות לו ונסיבותיו האישיות. במקרה דנן, נסיבות התיק "יחד ולחוד" מהוות חלוף זמן ניכר - העורר הקפיד על תנאי שחרורו, מידת מסוכנותו הוגדרה כנמוכה וחלקו בביצוע העבירה היה משני. עוד נטען, כי מסוכנות העורר היוותה לאורך כל ההליך בעניינו "סוגיה מכרעת" בשאלות הנוגעות לתנאי שחרורו. לאור זאת, עת חלה ירידה ברמת הסיכון המיוחסת לעורר בתסקיר המעצר השני לעומת התסקיר הראשון, ברי כי הדבר עולה כדי "נתונים חדשים" ולמצער כדי שינוי בנסיבות, המצדיקים עיון חוזר בהחלטת בית המשפט. כמו-כן נטען כי בית המשפט לא התייחס לטענת בא-כוח העורר לעניין החשיבות "המוגברת" שיש ליתן למציאת מקום תעסוקה עבור העורר השוהה במעצר בית. לבסוף, בא-כוח העורר ביקש להצביע על נסיבותיו האישיות של העורר המצדיקות היעתרות לבקשתו, ובהן היותו אדם נשוי ואב לשני ילדים קטנים, ללא עבר פלילי, שבשל מעצרו נקלעו הוא ומשפחתו לקושי כלכלי.
10. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערר. לטענתה, בכל אחת מן הפעמים בהן נדרש בית המשפט קמא לדון בבקשותיו של העורר לעיון חוזר, הוא ערך איזון בין מכלול הסיכונים וקבע כי מסוכנותו של העורר "נוכחת". כן הודגש כי לאחר מתן ההחלטה בבקשתו הראשונה של העורר לעיון חוזר, ובטרם נידונה בקשתו השנייה, הודה העורר בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו. אי-לכךחזקת החפות חדלה מלעמוד לזכותו, עובדה המהווה שיקול נוסף במסגרת מלאכת האיזון שערך בית המשפט קמא לצורך קביעת מסוכנותו של העורר. לכך יש להוסיף כי הליך המשפט בעניינו של העורר מצוי בישורת האחרונה, ועמדת המשיבה היא כי יש לגזור עליו מאסר בפועל. מעבר לכך, המשיבה ציינה כי לא נחסמה דרכו של העורר להציע מקום עבודה חלופי, אשר אינו ממוקם בעיר חדרה.
11. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית המשפט קמא, והאזנתי לטענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, אני מוצאת כי יש מקום להיענות, בתנאים מסוימים, לבקשתו של העורר. אכן, כאשר אדם שוהה במעצר בית ללא היתר לצאת לעבודה, מחריף מצבו הכלכלי ביחס ישר לאורך התקופה בה אינו עובד (ראו למשל: בש"פ 5825/06 גולדבלט נ' מדינת ישראל, פס' 8 (29.8.06)). לאור זאת, לא אחת הכירו בתי המשפט בצורך של נאשם הנתון במעצר בית במסגרת חלופת מעצר, להשתלב במסגרת תעסוקתית שתבטיח לו פרנסה ותעסוקה בשלב בו מתקיים הליך משפטי בעניינו. זאת, ככל שהדבר לא פוגע באינטרס ציבורי כדוגמת סיכון לציבור או חשש לשיבוש הליכי משפט, ובכפוף לתנאים מסוימים אשר יאיינו את מסוכנותו (ראו למשל: בש"פ 1565/07 אלוקיל נ' מדינת ישראל (27.2.07); בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל, פס' 5-7 (11.4.06)).
12. אכן, בענייננו, כתב האישום מייחס לעורר ביצוע של מעשים חמורים, המעידים על מסוכנות הנשקפת מהם לציבור. כפי שעמדה על כך באת-כוח המשיבה, לא בכדי נקבע על-ידי הערכאה דלמטה כי מסוכנות העורר "נוכחת", ולכן על חלופת המעצר להיות מרוחקת מן העיר בה לקח חלק בעבירות. יחד עם זאת, במקרה דנן, מכלול הנסיבות עליהן הצביע בא-כוח העורר, אשר מצאו ביטוי בתסקיר המעצר בעניינו, הביא אותי למסקנה כי יש לאפשר לו לקיים את חלופת המעצר בתנאי עבודה בפיקוח. בפרט, מסוכנות העורר אשר פחתה כמו גם הסבירות להישנות העבירות מצידו, וכן הקשיים הכלכליים עימם מתמודד העורר ואביו, אשר קודם לביצוע העבירות ניהלו יחד את המוסך אשר בבעלות האב. אני סבורה כי האפשרות ליתן היתר לעורר לצאת למסגרת תעסוקתית אין בה כדי לפגום בתכליתה של חלופת המעצר שנקבעה בעניינו, ובלבד שיציאתו את הבית ושהייתו בעבודה תעשה בליווי צמוד של אביו, אשר נמצא כבר על-ידי שירות המבחן כמפקח ראוי. אציין כי מקום העבודה ממוקם בכניסה לעיר ולכן אינו מצריך את כניסת העורר, אשר ימשיך להתגורר בעיר בנימינה, לשטחי העיר עצמה. לכך יש להוסיף כי לעורר אין כל עבר פלילי, וכי נכון להיום הוא עומד בתנאים המגבילים שהטיל עליו בית המשפט קמא. בנסיבות אלה אינני סבורה כי יציאתו של העורר לעבודה עלולה להוות סכנה לציבור או להביא לשיבוש מהלכי משפט.
13. לאור האמור, אני מוצאת לקבל את הערר במובן זה שיתאפשר לעורר לצאת למקום העבודה (למוסך אשר בבעלות אביו) בימים א-ה בשעה 7:00, וחזרה לביתו עד השעה 17:30, ובימי ו' בין השעות 7:00-15:00, כאשר במהלך שעות העבודה ישהה העורר בגבולות המוסך בלבד. זאת בכפוף לפיקוחו המתמיד והצמוד של אביו, מר שמואל האס, שיהא מחויב בדיווח בגין כל הפרה של תנאי השחרור מצידו של העורר. כמו כן, אני מורה כי סכום ההתחייבות העצמית עליו חתום האב, להבטחת התחייבותו לפקח על העורר, יוגדל ויעמוד על סך 30,000 ש"ח. זאת יעשה בבית המשפט המחוזי בחיפה. יתר התנאים שקבע בית המשפט קמא יעמדו בעינם.
ניתנה היום, י"א בכסלו תשע"ד (14.11.13).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ