המשיב בערעור זה, רב"ט ניקיטה דינין, נתן את הדין לפני בית-הדין המחוזי במחוז שיפוטי חיל האוויר בגין עברה של גניבה מחייל, בניגוד לסעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, ובגין עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) ו-(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הוטלו עליו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל וחמישה חודשי מאסר על תנאי. כמו-כן, הורד המשיב לדרגת טוראי.
בבסיס גזר-הדין עמדו עובדות כדלקמן-
המשיב נשלח ביום 3/6/2007 למשימה של פינוי מחסן חומרים מסוכנים בבח"א XX. במהלך ביצוע המשימה הוא פרץ באמצעות מוט ברזל למגירה נעולה במחסן ונטל מתוכה אקדח מסוג וולטר, בעל קוטר 7.65 מ"מ, אשר הוחזק ברישיון על ידי רס"ב יצחק ציון, נגד ביחידה. לאחר נטילת האקדח, הניחו המשיב בחדרו. משנתגלה מעשה הפריצה וגנבת האקדח, החלו בבסיס חיפושים אחר האקדח. לפיכך נטל המשיב את האקדח הגנוב והסתירו כשהוא עטוף בניילון בתוך ערמת עלים ואבנים בחורשה בבסיס. המשיב נשאל על ידי מפקדיו בשתי הזדמנויות שונות אם ידוע לו דבר אודות גורלו של האקדח. המשיב ענה על שאלות אלו בשלילה. נפתחה חקירת מצ"ח בנושא; המשיב נחקר במסגרתה; בחקירתו הראשונה הכחיש כל קשר לאירוע. במסגרת חקירות מאוחרות יותר שנערכו לו בו-ביום, הוא הודה בנטילת האקדח ואף הוביל את חוקריו למקום מחבואו.
לפני בית-הדין קמא הנכבד העיד המשיב וסיפר כי פרץ את המגירה הנעולה על-מנת לאתר בה חומרי הדברה, ולהפתעתו, נתקל באקדח.
הוא סיפר כי סקרנותו הוליכה אותו ליטול את האקדח, וכי לא התכוון לעשות בו שימוש כלל ועיקר, אלא התכוון להשיבו במועד מאוחר כלשהו. משהבחין כי נערכים חיפושים בבסיס, נבהל, חשש פן יסתבך, ולפיכך הסתיר את האקדח לבל ימצאוהו בחדרו. הוא אישר כי עמדו לרשותו מספר הזדמנויות להחזיר את האקדח או להניחו במקום גלוי, אך הוא נמנע מלנצלן שכן היה נתון בלחץ רב.
בית-הדין קמא הנכבד ציין כי לא נתן אמון בדבריו של המשיב בכל הנוגע לנסיבות מציאת האקדח. בית-הדין קמא ציין כי נדרשו מאמץ ניכר, שימוש במוט ברזל והפעלת כוח רב על-מנת לפרוץ את המגירה.
בית-הדין קמא ציין עוד כי לא היה למשיב כל מקום להניח כי הוא מורשה לפרוץ מגירה תוך כדי ביצוע המשימה; כמו-כן למד בית-הדין קמא הנכבד מכך שהמשיב הסתיר את מעשה הפריצה מחברו לביצוע המשימה, כי לא התלהבות מהאקדח הובילה את המשיב ליטול אותו ממקומו. בית-הדין קמא הסיק, אפוא, כי מניעיו של המשיב לא היו "תמימים". גם מהימנעותו של המשיב מהותרת האקדח במקום גלוי בבסיס על-מנת לוודא החזרתו לרשות בעליו בלא שמעשה הגנבה ייקשר אליו, ומהסתרת האקדח למד בית-הדין קמא כי מניעיו של המשיב לא היו "תמימים לחלוטין".
עם זאת, ציין בית-הדין קמא כי לא עלה בידי התביעה להוכיח פוזיטיבית "מניע עברייני או ביטחוני מובהק", אך נשען בעניין זה על החזקה שלפיה "נשק אשר מוחזק באורח בלתי חוקי - חזקה שישמש למטרה בלתי חוקית" (תוך הפניה לע/170/03
התובע הצבאי הראשי נ' סמל נסר אל דין (2003)).
לבסוף, מצא בית-הדין קמא הנכבד להימנע מ"למצות עם הנאשם את הדין" בשל העובדה כי המדובר בעברה "נושנה" שכן התביעה השתהתה זמן רב עד להגשת כתב-האישום, ולאור כך שהמשיב השתחרר בינתיים משירותו הצבאי והחל עובד במקום עבודה מסודר.
לדעת התביעה הצבאית, עונש המאסר אשר הוטל על המשיב הוא מופרז לקולא. היא עתרה, אפוא, להחמירו באופן ממשי.
התביעה הצביעה על כך שבהוצאת האקדח והסתרתו טמון היה פוטנציאל ממשי לאובדן השליטה בו ולהגעתו בסופו של יום, אף שלא במתכוון, לידיים של גורמים פליליים או אף גורמים עוינים. התביעה הוסיפה וטענה כי אופייה הפלילי של העברה אינו מתקהה בשל שחרורו של המשיב משירות. במקרה ממין זה, טענה התביעה, האינטרס הציבורי הוא בעל משקל בכורה, ואין מקום להתחשבות ניכרת בנסיבות אישיות.
התביעה הצביעה על שורה ארוכה של תקדימים אשר יצאו מלפני בית-דין זה, ואשר בהם הוטלו עונשי מאסר ארוכים בגין מעשי גנבת נשק.
במהלך הדיון לפנינו הודיעו הצדדים כי באו לכלל הסכמה ביחס לתוצאתו הראויה של ערעור זה. במסגרת הסכמה זו המליצו הצדדים כי נורה על החמרת עונש המאסר לריצוי בפועל כך שיוטלו על המערער 180 ימי מאסר לריצוי בפועל חלף עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל עליו מלכתחילה.
ייאמר מיד,
גזר-דינה של הערכאה קמא איננו יכול לעמוד. כפי שפורט בהרחבה בהודעת-הערעור מטעמה של התביעה הצבאית הראשית, ראוי להחמיר בענישתו של מי שפורץ למגירה נעולה במהלך ביצוע משימה ונוטל ממנה שלא ברשות אקדח. אכן, אין ראיה ברורה המלמדת מה היו מניעיו של המשיב עת נטל לרשותו את האקדח והסתירו תחילה בחדרו ואחר-כך, בעקבות פתיחת חקירה, בחורשה בבסיס.
דא עקא, שבכגון דא החומרה נעוצה בעצם ההחזקה האסורה בנשק, אשר היא, מכוחה עצמה, מעשה אסור ופלילי. כלי נשק הוא אמצעי מסוכן; התגלגלותו לידיים עוינות או עברייניות הוא, למרבה הצער, מחזה נפוץ במקומותינו.
לפיכך יש מקום להרתיע את הרבים מפני נטילה בלתי-מורשית של נשק או מפני החזקה בלתי-מורשית בו. גנבת נשק חורגת באופן מהותי בחומרתה מגנבה של כל חפץ אחר לנוכח הסיכון הרב הנשקף ממנו. חזקה, כפי שציינה הערכאה קמא בצדק, כי נשק אשר מוחזק באורח בלתי-חוקי ישמש למטרה בלתי-חוקית. זו חייבת להיות נקודת המוצא בשלב הענישה.
רוב שופטי ההרכב סברו כי חרף היות העונש אשר הוצע על ידי הצדדים במסגרת הדיון בערעור נוטה לקולא ביחס לראוי, ניתן לאשר את ההסכמה לנוכח השיהוי הרב שחל עד להגשת כתב האישום, ולנוכח עובדת שחרורו של המשיב משירות צבאי תקין והשתלבותו בחיים האזרחיים.
אחד השופטים, הוא שופט המיעוט, הביע תמיהה רבתי על עמדתה של התביעה, אשר איננה בשום אופן ממצה את צורכי ההרתעה וההלימה, אשר שורטטו על ידי התביעה עצמה במסגרת הודעת הערעור המפורטת אשר הוגשה על-ידיה.