התקבל ערעור בעניין חוסר סמכות מקומית של בית המשפט לענייני משפחה

א.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 14.11.2006 (כב' השופט י' כהן), אשר קיבל את בקשת המשיב והורה על העברת הדיון בתביעות שהגישו המבקשות לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, בשל חוסר סמכות מקומית.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

המבקשת 1 ( להלן: "המבקשת") היא ילידת סין, אינה יהודיה, אשר הגיעה לישראל לאחר שנמצאה לה בארץ עבודה למחייתה.

המבקשת מתגוררת בישראל מזה כחמש שנים, במהלכם הכירה את המשיב והרתה לו.

לאחר לידת המבקשת 2 ( להלן: "הבת") נישאו המבקשת והמשיב זל"ז בנישואים אזרחיים, בחודש מרץ 2005.

לימים, נעצר המשיב בשל עבירות אלימות כלפי המבקשת, ובמועד הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, היה עצור עד תום ההליכים. המבקשת עברה להתגורר במעון לנשים מוכות, במחוז המרכז.

המבקשות הגישו תביעה לתשלומי מזונות ומדור וכן תביעה למשמורת הקטינה, לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון.

כתבי התביעה הומצאו כדין למשיב, לבית המעצר, אך המשיב סרב לחתום על קבלתם.

ביום הדיון, הובא המשיב על ידי שירות בתי הסוהר, וטען כי לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, לא נתונה סמכות מקומית לדון בתביעות, שכן מקום מגוריהם המשותף האחרון של הצדדים היה בטבריה. לפיכך, טען המשיב, מן הראוי להורות על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה.

בית משפט קמא קיבל את טענות המשיב והורה על העברת הדיון לטבריה. בית משפט קמא קבע כי הוראת תקנה 258ג' מאפשרת העברת התיק מבית המשפט המוסמך (קרי, בענייננו, בית המשפט לענייני משפחה בטבריה) לבית משפט אחר, אולם משכתב התביעה לא הוגש, מלכתחילה, לבית המשפט המוסמך, הרי שאין אפשרות להשאיר את הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון.

לפיכך, הורה בית משפט קמא על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה.

על החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפני.

ג.          ביום 4.2.2007 החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ד.         טענות הצדדים בערעור

            המערערות טוענות כי טעה בית משפט קמא בפרשנות תקנה 258ג' (א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ( להלן: "התקנות"), הקובע כי " היתה התובענה בענין מזונות של קטין, רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד, לבית משפט אחר".  המערערים טוענים כי תכליתה של התקנה, לאפשר גמישות במקום השיפוט, בתובענות בענין מזונות קטין. לפיכך, טוענות המערערות, בשל נסיבותיו הייחודיות של ההליך דנן, מן הראוי להתיר את המשך ניהול ההליך בפני בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון.

            עוד טוענות המערערות כי טעה בית משפט קמא, בנסיבות העניין, בהחלטתו, משלא נתן משקל להוראת סע' 8(א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995, אשר מאפשר לבית המשפט לענייני משפחה לסטות מהוראות התקנות, בנסיבות בהן דרוש הדבר לשם עשיית משפט צדק.

המשיב טען בתגובתו כי הוראות התקנה דווקניות, ומגבילות את היקף תוקפן להעברת הסמכות מבית המשפט המוסמך, לבית משפט אחר; וכי אין כל אפשרות כי בית משפט ייקנה סמכות לדון בהליך, מלכתחילה, מכח הוראת תקנה 258ג' (א) סיפא לתקנות.

לגופו של עניין טוען המשיב, כי קביעת מקום הדיון בראשון לציון מחייבת את העברתו בין בתי מעצר ובתי כלא שונים, דבר המסב לו אי נוחות רבה, בשל נכותו.

ה.         דיון