התקבלה תביעת עמידר לפינוי וסילוק יד מבית עסק בת"א

רקע עובדתי

1.         תביעה לפינוי וסילוק יד ותביעה כספית ע"ס 112,492 ש"ח.

עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ פועלת על פי חוק מנהל מקרקעי ישראל תש"ך-1960 כ"סוכן של מינהל מקרקעי ישראל בשם רשות הפיתוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים" (להלן: " התובעת").

התובעת הינה הבעלים של המקרקעין ובית העסק הנמצאים ברח' המלך חירם 15 תל-אביב הידועים כחלקה 20 בגוש 7017 , אשר היו בעבר: חלקה 7017 בגוש 84 ( להלן:" בית העסק"או "הנכס").

בית העסק היה מוחזק בשכירות מוגנת על ידי מר אברהם דפני ז"ל ( להלן:" המנוח") וזאת על פי חוזה שכירות מיום 22/5/68 שנחתם בינו לבין התובעת.

המנוח עצמו פלש לשטח הסמוך לבית העסק והמהווה חלק מחלקה 19 ("להלן:" החצר"). כנגד המנוח, הוגשה תביעה לסילוק יד וביום 15/8/89 ניתן נגדו פסק דין לסילוק יד מהחצר. ערעור שהוגש על ידי המנוח- נדחה.

המנוח נפטר ביום 7/10/94 ולאחר פטירתו, בקש בנו, מר דני דפני (להלן:" דני") להכיר בו כדייר מוגן בנכס. בתאריך 26/5/96 החליטה הועדה המוסמכת אצל התובעת, כי לאחר שדני יוכיח כי הוא מפעיל את הנכס בהתאם לחוק הגנת הדייר, הוא יוכר כדייר מוגן. במקביל, נדרש דני לסלק ידו מהחצר אליה פלש אביו ולסגור פתחים בנכס הפונים לחצר.

בתאריך 14/1/03 פנה דני לתובעת בבקשה להעברת זכויות לצד שלישי והגיש תצהירי דייר יוצא/דייר מוצע. (יצוין, כי לא הובאו בפני ראיות כי דני מילא את התנאים שהוצבו בפניו וכי הוכר כדייר מוגן).

נכון להיום, מחזיק הנתבע בנכס.

המחלוקת

2.         התובעת טוענת כי הנתבע הינו פולש לנכס וכי מחובתו לפנותו ולסלק ידו ממנו וכן לשלם דמי שימוש ראויים.

הנתבע טוען, כי עבד בבית עסק בשירותו של המנוח מאז שהיה נער ובמשך עשרות שנים וגם לאחר פטירתו של המנוח המשיך להחזיק בעסק ולתפעל אותו.

הנתבע טוען, כי הינו דייר מוגן בנכס, ולחילופין, כי הינו בר רשות וכן כי הינו זכאי לרכוש את זכויות הבעלות בנכס בפטור ממכרז.

המסגרת המשפטית

3.         התביעה נסמכת על שני אדנים: דיני המקרקעין ודיני הנזיקין.

סעיף 16 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן "החוק"), אשר כותרתו "תביעה למסירת מקרקעין" , קובע כי:

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: 'הפקודה') קובע:

"הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין..."