בפניי תביעה בסך 378,283 ש"ח, אשר הגיש התובע כנגד הנתבעים בקשר להסכם, אשר נכרת ביום 11.12.96, בין התובע לבין הנתבעת 1, בקשר לפעילות משותפת של הצדדים, להעברת קורסים בתחום ההומופאטיה ו/או האוקפונטורה ו/או הרפואה הסינית, בחצריה ובחסותה של אוניברסיטת בר אילן.
הצדדים בתובענה דנא, חלוקים באשר לתוקפו, היקפו ופרשנותו של ההסכם שנכרת ביניהם.
לטענת התובע, הפרו הנתבעים את התחייבותם לשלם לו תמורה, לה היה זכאי בהתאם להסכם.
בנוסף, לטענת התובע, עשו הנתבעים שימוש ללא הרשאה בשמו, בפרסומים שונים שהוצאו בהוראתם של מי מהנתבעים 2-4, ללא קבלת הסכמתו.
מנגד טענו הנתבעים, כי התובע לא זכאי לכל תקבול שהוא, היות והסכם זה כלל לא יצא לפועל.
רקע
התובע, הינו פרופסור, מרצה לרפואה ופסיכולוגיה, מומחה בנוירולוגיה, מנהל המחלקה הנוירולוגית, מרפאת הכאב והמרפאה לרפואה משלימה בבית החולים הילל יפה, ומרצה בבית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה ובמחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר אילן (להלן: "
התובע" או "
פרופ' קרסו").
הנתבעת 1, נקראה בזמנים הרלוונטיים לתביעה - מכללת מדיסין - המרכז לרפואה סינית (1996) בע"מ, אשר שינתה את שמה ל"נישי היגאשי בע"מ" (להלן: "
הנתבעת 1" או "
מדיסין").
הנתבעים 2-4, היו שותפים ליסודה של מדיסין וכיהנו בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו כמנהליה (להלן: "
הנתבעים").
הנתבעת 5, הינה רשת מכללות "אורט עמל", אשר בשנת 2001 רכשה את פעילותה של מכללת מדיסין, והיא זו המפעילה אותה מאז ועד היום. כמו כן, שלחה הנתבעת 5 הודעת צד ג' לנתבעים (להלן: "
הנתבעת 5" או "
עמל").
בשנת 1987, יסד פרופ' קרסו את מגמת הקורסים
לרופאים בהומאופתיה ואקופנטורה (להלן:
"קורס הרופאים") באוניברסיטת בר אילן, שהתקשרה אתו, באמצעות חברה של האוניברסיטה בשם- בר אילן חברה למחקר ופיתוח בע"מ (להלן: "
האונברסיטה" או "
א.ב.א").
בשנת 1988, צירף התובע את הנתבע 2, מר מימון יאיר (להלן: "
מר מימון" או "
הנתבע 2"), כעוזרו לפעילותו באוניברסיטה. עם השנים, נטל מר מימון את ההובלה הניהולית האדמיניסטרטיבית של קורס הרופאים מטעמו של התובע, עד שבשנת 1990, נחתם הסכם בין מר מימון לאוניברסיטה, מרכז למדעים כללים ולמדעי הבריאות- של אוניברסיטת בר אילן, שעניינו בקורס לאקופונטורה וריפוי סיני לרופאים (להלן: "
ההסכם משנת 1990").
התובע, שלא היה צד להסכם זה, המשיך להרצות במסגרת הקורסים לאוקופונטורה ורפואה סינית. בשנת 1992, סוכם בין פרופ' קרסו לבין מר מימון, כי החל משנת הלימודים 92/93, יתוגמל התובע בסך של 2000$ עבור 30 התלמידים הראשונים, וסך של 50$ עבור כל תלמיד נוסף, בקורסים שניהל מר מימון (להלן: "
ההסכם משנת 1992").
ואכן כך התנהלו הדברים, עד אשר בראשית שנת 1996, ייסד מר מימון, יחד עם מר פייס רון (להלן: "
הנתבע 3" או "
מר פייס"), ומר רודריגז ראול (להלן: "
מר רודריגז" או "
הנתבע 4") את מכללת מדיסין.
מר מימון, שהיה כאמור מנהלו האדמיניסטרטיבי של הקורס, הציע לתובע כי ניהולה האדמיניסטרטיבי של הקורס יבוצע מעתה ע"י מכללת מדיסין.
פרופ' קרסו הסכים להצעתו של ד"ר מימון, ולפיכך נחתם, ביום 11.12.96, הסכם, בין פרופ' קרסו למכללת מדיסין, בו הוגדר, בין היתר, חלקו ותפקידו של כל צד בהפעלת מסגרת לימוד לרפואה משלימה בשיתוף פעולה עם קורס הרופאים (להלן: "
ההסכם" או "
הסכם 96").
באשר להסכם זה, משנת 1996, חלוקים הצדדים בשאלה:
האם ההסכם מתייחס לכל הקורסים שהפעילה מדיסין- החל ממועד חתימתו, דהיינו, הן הקורסים לרופאים והן קורסים לבעלי מקצועות פרא רפואיים, או שמא ההסכם מתייחס אך ורק למגמה חדשה- לבעלי מקצועות פרא רפואיים.
לשיטת התובע, ההסכם אשר נחתם בשנת 1996, התייחס לכל הקורסים שהפעילה מדיסין, היינו, הן לקורסים לרופאים והן לקורסים לבעלי מקצועות פרא רפואיים (להלן: "
המגמה"), ולפיכך הוא זכאי ל- 5% ממחזור הפעילות של "המגמה", סכום שלא שולמו לו.
