התניית מתן רישיון עבודה כרופאה בביצוע בדיקת כשרות נפשית

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פי סעיף 39 לפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז-1977 (בטרם בוטל בתשס"ה) על החלטתו של ד"ר א' שנון, מנהל האגף למקצועות רפואיים במשרד הבריאות, מיום 1.3.04 שלא ליתן למערערת רישיון עבודה כרופאה. יצוין כי נושאים מעין זה מצויים כיום - לאחר התיקון - בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת עתירות מינהליות לפי פרט (10) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים; אך הערעור דנא קדם להסדר החדש.

עיקרי העובדות

ב.        המערערת, בוגרת בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב החלה שנת סטאז' במרכז הרפואי שיבא  ב-1.10.00. סבב הסטאז' של כל מתמחה כולל עבודה במספר מחלקות רפואיות. בשתיים מן המחלקות שעברה בהן התמחות קבעו מנהליהן כי נכשלה בסטאז': במחלקת רפואה דחופה ובמחלקה פנימית. באחרות עברה, כפי שיפורט בהמשך.

           המערערת התחילה את עבודתה במחלקה הפנימית ב' בחודש מרץ 2001. ביום 16.3.01 התקבלה למחלקה זו במרכז הרפואי חולה בת 91. המערערת התבקשה לקבל את החולה. לגירסתה ניגשה לחולה, ולאחר שהחולה נראתה נינוחה הבינה שאין צורך להתחיל בבדיקה גופנית. מיד לאחר מכן ניגשה לחפש את התיק של החולה, שלא נמצא במחלקה, אך הונחתה לערוך בדיקת א.ק.ג לחולה אחרת. כששבה מכל אלה, גילתה שהחולה נכנסה לתרדמת, ולאחר מכן - נפטרה.

           ביום 18.3.01 כתב מנהל המחלקה הפנימית ב' שבה נפטרה החולה מכתב למנהל החטיבה הפנימית במרכז הרפואי ובו ציין: "ברצוני להתריע בפניך בנוסף לשיחתנו הטלפונית על סטז'רית זו הנוהגת בצורה מוזרה ... בתורנויות היא נעלמת מהמחלקה ונמצאת ישובה במסדרונות. ביום שישי האחרון החלה קבלה אצל חולה בת 91 עםM1  , הפסיקה הקבלה באמצע ואנו נקראנו בהמשך להחייאה".

           ביום 21.3.01 פנתה הרופאה האחראית על הסטאז' בשיבא לראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, וביקשה ממנו להפסיק את הסטאז' של המערערת שם.

           הוחלט לזמן את המערערת לדיון בפני ועדה מייעצת לרישוי רופאים הפועלת מכוח סעיף 24 לפקודת הרופאים. לבקשת עורך דינה דאז, וכדי לא לעכב את הסטאז', נדחה הזימון לועדה המייעצת לאחר סיום הסטאז'.

           ביום 17.6.01 איפשר המשיב למערערת להשלים 8 חודשי סטאז' בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים, והיא סיימה זאת במרץ 2002.

           לטענת המשיב, אף באותו בית חולים העלתה ההתרשמות מן המערערת ספקות, ושניים ממנהלי המחלקות זיהו רושם, כדברי אחד מהם, ל"הפרעה רגשית" או - כדברי האחר - ל"בעיה אישית התנהגותית", הניכרת בבירור והכרוכה בחוסר ביטחון בולט ובביישנות.

ג.        בתום הסטאז' זומנה המערערת לדיון בפני הועדה המייעצת לרישוי רופאים, וזו המליצה ביום 14.6.02 לזמנה לבדיקה של ועדה רפואית פסיכיאטרית, לשם החלטה אם ליתן לה אישור לעסוק ברפואה. מכאן ראשית המחלוקת. בעקבות מכתבו של בא כוחה של המערערת מיום 19.6.02, זומנה לפגישה עם ד"ר בועז לב, שהיה מנכ"ל משרד הבריאות. היא לא הופיעה לפגישה, ואמה הסבירה כי בתה איננה בארץ. לימים הסתבר, כי ערקה מצה"ל (בו היתה משובצת כעתודאית) וחזרה ארצה כעבור שנתיים.

           ביום 12.2.04 פנה בא כוחה של המערערת לד"ר שנון, וביקש לבטל את זימונה לועדה הרפואית, כאמור, וכן להעניק לה את הרישיון המיוחל.

           בעקבות חלופי דברים בין בא כוח המערערת לבין ד"ר שנון סוכם כי היא תזומן לדיון נוסף בפני הועדה המייעצת, על מנת שתוכל לטעון כנגד ההחלטה לזמנה לבדיקה בפני הועדה הרפואית. בדיון חזרה הועדה על עמדתה, כי על המערערת לעמוד בפני בדיקה של הועדה הרפואית. עם זאת, באותו דיון עלתה הצעה שהמערערת תעבוד במשך שנה בפיקוח בבית חולים מוכר או בצה"ל, ובתום השנה יעריך הגורם המפקח את המצב, ובעקבות זאת יחליט המשיב אם יש צורך בהתייצבותה בפני הועדה הרפואית.

           המערערת המציאה אישור מן היועץ המשפטי של חיל הרפואה לגבי שנת הפיקוח, אך אישור זה לא סיפק את דרישותיו המקצועיות של ד"ר שנון, והוא דרש ממנה אישור מפורט יותר.

           נוכח כל האמור, ניתנה החלטתו של ד"ר שנון במכתבו מיום 1.3.04, שעליה הערעור.

החלטתו של ד"ר שנון

ד.        בהחלטתו מיום 1.3.04 פירט ד"ר שנון את השתלשלות הפרשה והבהיר, כי האחריות הציבורית מחייבת שהמערערת תיבדק על-ידי ועדה רפואית בטרם יוענק לה רישיון לעסוק ברפואה. הוא ציין, כי הועדה הרפואית תוכל להמליץ שלא לאפשר לה לעסוק ברפואה, אך היא גם תוכל להתיר לה לעסוק ברפואה, בתנאים מגבילים או בלעדיהם.

           ד"ר שנון ציין במכתבו כי אחת הדרישות למתן רישיון ברפואה היא שמקבל הרישיון יהיה "אדם הגון"; מאחר שהמערערת ערקה משירותה בצה"ל עולים ספקות בעניין זה. הוחלט איפוא שלא לתת למערערת רישיון עבודה כרופאה, וכי הרישיון מותנה בחוות דעתה של הועדה הרפואית, וכן בדיון בועדה המייעצת באשר לשאר התכונות. על החלטה זו הוגש הערעור נשוא הדיון.

טענות המערערת