התובע הצבאי נ' טוראי מרגריטה קטריץ'

הנאשמת, טוראי מרגריטה קטריץ', הורשעה על פי הודאתה בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, על כי נעדרה מיחידתה במשך 275 ימים, עד להתייצבותה. 

הנאשמת גויסה לצה"ל לפני כשנתיים ומחצה, אך בפועל לא שירתה כל שירות ממשי ולא השלימה אף את הכשרתה הראשונית. זמן קצר לאחר גיוסה נעדרה הנאשמת לתקופה של 409 ימים, בעקבות זאת נדונה בתיק ז"י (מחוזי) 427/14, תוך שהוטל עליה עונש של 88 ימי מאסר לריצוי בפועל, ו-70 ימי מאסר מותנים. במסגרת גזר הדין התבקש מפקד מתקן הכליאה להביא את הנאשמת בפני וועדת התאמה. הנאשמת מסרה כי בפועל הועברה למתקן כליאה אחר והדבר לא הסתייע. הנאשמת שבה לטירונות נוספת במהלכה גם ניתנה לה חופשה מיוחדת. עם שובה מן החופשה עברה ראיון אצל מפקד בט"ר ניצנים (ת/3). מסיכום הראיון עולה כי ניתנה לנאשמת אפשרות לבצע טירונות מקוצרת של שבועיים וכי הנאשמת גם פתחה בקשות ת"ש אולם מסרה למפקדת כי אינה מסוגלת להסתגל למערכת. הנאשמת ציינה בעדותה כי משנמסר לה על ידי המפקדת שלא תובא בפני וועדת התאמה לשירות ביחידתה החלה בהיעדרות הנוכחית.

ממסמכי ההגנה וכן מעדות הנאשמת עלה כי הרקע להיעדרות נובע הן מקשיים משפחתיים וכלכליים והן מקשיים נפשיים. הוריה של הנאשמת סובלים מנכויות ולקויות שונים, מוגבלים בתנועתם ומשתכרים שכר זעום. הנאשמת עובדת מגיל צעיר על מנת לסייע בפרנסת המשפחה ובטיפול באחותה הקטנה. היא לא השלימה 12 שנות לימוד כעולה ממסמכים נוספים שהוגשו ועלה ממסמכי בית הספר כי לאורך השנים התגלו אצלה קשיי הסתגלות למערכות. עוד עלה ממסמכי ההגנה כי הנאשמת מסייעת במידה רבה למשפחה אשר מטופלת על ידי שירותי הרווחה. הנאשמת מסרה בעדותה כי היא עבדה במהלך היעדרותה בעבודות מזדמנות וכי היא חוששת למתרחש בביתה בעת שהותה במתקן בכליאה.

בעת מעצרה נבדקה הנאשמת על ידי פסיכיאטרית מתקן הכליאה ובפגישה זו עלו עניינים הקשורים גם לאירועים שעברו על הנאשמת בעת נערותה אשר לא יפורטו מטעמי צנעת הפרט. הפסיכיאטרית התרשמה כי הנאשמת היא בעלת קשיי הסתגלות מגיל צעיר ובעלת חסכים רגשיים וחומריים. הומלץ על פרופיל 21 לאור הפרעת אישיות והמלצה זו אושרה על ידי וועדה רפואית.

התביעה עתרה בטיעוניה להחמיר בעונשה של הנאשמת וכן לצבור את עונש המאסר המותנה לעונש המאסר המוטל. זאת תוך שהפנתה לכך שהנאשמת עשתה דין לעצמה ולא נתנה כל הזדמנות לגורמי צה"ל לסייע לה לשם שילוב בין השירות הצבאי לבין קשייה מבית. מנגד  עתרה ההגנה להסתפקות בימי מעצרה של הנאשמת עד כה (קרוב ל-50 ימים) ולמצער להפעלת עונש המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר המוטל, תוך שעמדה על הקשיים עימם התמודדה הנאשמת עוד מנערותה ועל העובדה כי לא תשוב לשרת בשירות צבאי.

לאחר בחינת כלל הנתונים שהוצגו לי בעניינה של הנאשמת מצאתי לקבוע מתחם ענישה מתחשב למדי.  אומנם יש לשקול בעת קביעת הענישה את הפגיעה בערך החברתי שעניינו השוויון בנטל ונכונים דברי התביעה לפיהם הנאשמת לא עשתה ניסיון אמיתי להשתלב בשירות צבאי ולאפשר לגורמי צה"ל לסייע לה.  עם זאת ראוי להתחשב גם בנסיבות ביצוע העבירה ולעניין זה שקלתי כי מדובר במי שגדלה בנסיבות קשות, קשייה ליוו אותה גם לאחר גיוסה וקיימות אף נסיבות אחרות כאמור המפורטות בחוות דעת ברה"ן אשר הובילו כאמור גם לפיטוריה משירות. לאור האמור מצאתי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 70-120 ימי מאסר.

בעת קביעת עונשה של הנאשמת מצאתי להתחשב בפגיעה שיש בעונש בעיקר בבני משפחתה המסתייעים בה במידה רבה. כן יש לציין את העובדה כי הוכרה כמי שאינה מתאימה לשירות צבאי וזאת בשל קשיים נפשיים. כאמור הנאשמת סבלה מאותם קשיי הסתגלות גם בתקופה לפני שירותה. בנסיבות אלה מצאתי שלא למצות עימה את הדין. אומנם איני סבורה כי ניתן לקבל את עתירת ההגנה שלא להטיל עונש מאסר כלל, בין השאר בשים לב לכך שנגד הנאשמת תלוי ועומד עונש מאסר מותנה, אולם בנסיבות העניין גם אין מקום לאותה החמרה שאליה עתרה התביעה.