התובע הצבאי הראשי נ' רס"ל נ' ז' ואח'

ערעורים על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתנה בתיק מרכז (ב"ש) 2/17 (רס"ן מאיר ויגיסר – שופט) ביום 1.3.2017. ערעור ההגנה התקבל בחלקו. ערעור התביעה התקבל בחלקו.

רקע

1. ביום 21.12.2016, הוגש כנגד רס"ל נ' ז', המערער, כתב האישום, המייחס לו שורה של עבֵרות מין חמורות, שהתרחשו בין החודשים ינואר-מרץ בשנת 2015: שלוש עבֵרות של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבֵרה של מעשה סדום, לפי סעיפים 347(ב) ו-345 לחוק העונשין; עבֵרה של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; עבֵרה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבֵרה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; ועבֵרה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.
2. בתמצית אציין, כי מקורם של הפרטים המנויים בכתב האישום בתלונה שהוגשה על-ידי המתלוננת בפרשה זו, בחודש נובמבר 2016. התלונה נסבה על אירועים שהתרחשו בין החודשים ינואר למרץ בשנת 2015. עוד יש לציין, כי בסמוך לאחר מכן החלה המתלוננת בטיפול נפשי. כמפורט בכתב האישום, בין המערער לבין המתלוננת נרקם קשר ידידותי שהתפתח בהמשך למערכת יחסים, אשר במסגרתה קיימו השניים מגעים מיניים שונים. חלק מן המגעים המיניים התקיימו בהסכמה וחלקם האחר, בניגוד לרצונה, אם כי המתלוננת לא אמרה זאת למערער. מעשי העבֵרה המיוחסים למערער בכתב האישום אינם עוסקים במגעים מיניים אלה. כתב האישום דן באירועים שהמתלוננת התנגדה להם, בין היתר, בשני אירועי אונס שהתרחשו במהלך התקופה האמורה, האחד במשרדו של המערער והשני ברכבו, והוא כולל עבירות מין נוספות כגון מעשה סדום ומעשה מגונה בכוח וכן עבירות של איומים, שיבוש מהלכי משפט והתנהגות שאינה הולמת.
3. כעולה מחומר הראיות שנאסף ומטיעוני ההגנה בפני הערכאה קמא, יריעת המחלוקת בין הצדדים איננה רחבה. מוסכם בין הצדדים, כי המערער והמתלוננת קיימו יחסי מין בהסכמה. אין חולק גם על עצם התרחשות האירועים, אשר בבסיס כתב האישום. ברם, בעוד התביעה טוענת, כי המתלוננת מסרה למערער שאינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין באירועי האינוס המרכזיים שבהם הואשם ואף לא הסכימה לביצוע המעשים, אשר בבסיס עבירות המין הנוספות – נטען על-ידי ההגנה, כי המתלוננת הייתה מעוניינת בקיום כל המגעים המיניים ושיתפה פעולה עם מעשיו של המערער, או לחילופין, כי לא הביעה התנגדות ולא התקיים במערער היסוד הנפשי הנדרש בעבֵרות.

המערער פנה לבית הדין קמא בבקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: החסד"פ). ראיות התביעה מבוססות בעיקר על תלונתה של המתלוננת והחיזוקים שנמצאו לה, בין היתר, בראיות על מצבה הנפשי בסמוך לאחר האירועים ואף בהמשך, ובדברים שמסרה לחבריה. חומר החקירה שהתבקש נוגע לבחינת מהימנות גרסתה של המתלוננת.

ביום 1.3.2017 הורה בית הדין קמא הנכבד לקבל את בקשת ההגנה באופן חלקי. שני הצדדים לא השלימו עם ההחלטה ומכאן הערעורים שלפניי.

השתלשלות העניינים והחלטתו של בית הדין המחוזי

4. ההגנה עתרה לקבל לעיונה חומר חקירה בשורה של נושאים:

• תיעוד מלא של מפגשים שנערכו בין המתלוננת לבין גורמי ברה"ן, לרבות תיק העבודה המלא של נציגי מהו"ת שטיפלו במתלוננת.
• תיעוד מלא של המידע הרפואי בעניינה של המתלוננת.
• תמלילים של העימות בין המתלוננת למערער, של כלל החקירות המצולמות של המערער ושל השיחה בינו לבין המתלוננת מיום 20.11.2016.
• כלל תוצרי החיפוש במכשירי הטלפון הנייד של המתלוננת.
• מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת וכרטיס ה-SIM בו השתמשה המתלוננת במועדי האירועים, קרי בין המועדים 1.10.2014 ל - 31.12.2016.