התובע הצבאי הראשי נ' ח/XXX טוראי י' ש'

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי חיל האוויר שניתן בתיק ח"א (מחוזי) 573/16 (אל"ם כרמל ווהבי – נשיא; רס"ן שאולי יפה – שופט; סרן יניב פתאל – שופט) ביום 25.9.2017. ערעור התביעה (קולת העונש) נדחה. ערעור ההגנה (חומרת העונש) נדחה.

פ ס ק - ד י ן

כללי

1. המערער, טור' י' ש', הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה שעניינה גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. נקבע, כי ביום 8.4.2016, נטל את מכשיר הטלפון הסלולארי (אייפון 6+) של חברו לחדר המגורים ביחידה, בעת שהאחרון ישן, והחביאו. לאחר מכן, כשהתגלה דבר היעלמו של המכשיר, הציג עצמו המערער כמי שמשתתף בחיפושים אחריו. בהמשך, השליך המערער את כרטיס ה-sim שהיה במכשיר, איפס אותו, הכניס לתוכו sim חדש, והשתמש בו כבשלו.
2. בית הדין קמא גזר על המערער עונש של ארבעים וחמישה (45) ימי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה. כמו כן, הושתו על המערער פיצויים בסך של 800 ש"ח לטובת המתלונן.
3. הצדדים לא השלימו עם גזר הדין. ההגנה טענה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל ועתרה כי נורה על ריצוי העונש בעבודה צבאית, בעוד שהתביעה הצבאית עתרה להחמיר במשכו של עונש המאסר בפועל.

גזר-דינה של הערכאה קמא

4. בית הדין קמא קבע כי המערער, במעשיו, פגע במספר ערכים מוגנים, הניצבים ביסוד העבירה ובהם "בזכותו של נפגע העבירה לקניין... בפרטיותו... בזכותו לעשות שימוש במכשירו הסלולרי ככלי בעל פונקציות חיוניות רבות, וכן... בערך הרעות ובערך האמון שחייבים לשרור בקרב החיילים ביחידה". אשר לנסיבות ביצוע העבירה, הוסיף בית הדין קמא וקבע את הדברים הבאים:

"הנאשם ניצל את גישתו למכשיר שהונח בחדר המגורים המשותף, ואף ניצל את העובדה כי בעל המכשיר ישן... הנאשם אף התנהג בצורה בזויה, כאשר עזר לכאורה במאמצים לאתר את המכשיר, ובכך להעלים את דבר מעורבותו בנטילתו והסתרתו. המכשיר אמנם הושב לבעליו... בשל מעורבות הגוף החוקר... המכשיר הוחזר כשהוא ריק מהתכנים שהיו על גביו ועל הערך הסנטימנטלי הרב של אותם תכנים עמד נפגע העבירה... לנפגע העבירה נגרם נזק כלכלי נוסף שעה שנאלץ לקנות מכשיר חדש, ולצורך כך אף ליטול הלוואה מהוריו".

5. בהמשך, בחן בית הדין קמא את מדיניות הענישה הנוהגת, וקבע כי "על הנכשלים בעבירה מסוג זה יש ככלל, מקום להשית תמהיל עונשי שכולל רכיב מאסר ממשי שעולה לכדי מספר חודשים". בית הדין קמא עמד על כך שקיים "טווח רחב של עונשים שנותן ביטוי לנסיבות הייחודיות של כל מקרה ומקרה, תוך שימת דגש על שווי המכשיר הגנוב, מהות וכמות המידע האצור בתוכו, נסיבות הגניבה, איתור המכשיר והשבתו לבעליו". בהתאם, נקבע מתחם העונש ההולם בין שלושים לתשעים ימי מאסר בפועל.
6. בבואו לגזור את העונש בתוככי המתחם האמור, התחשב בית הדין לכף הזכות בעברו הנקי של המערער, בחוות הדעת החיוביות של מפקדיו ובמצבו הרפואי. מנגד, נתן בית הדין דעתו לעברו המשמעתי של המערער, לאי-נטילת האחריות על מעשיו ולהתנהלותו של המערער במסגרת החקירה, לאחר שהתגלה דבר אובדן המכשיר. בסופו של יום, סבר בית הדין קמא "כי אין מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר שיתייג אותו ברישום פלילי מלא".

ערעור ההגנה

7. המערער עתר להקל בדינו, באופן שנורה על ריצוי עונש המאסר בעבודה צבאית. נטען, כי נסיבות המקרה לא מצדיקות מאסר בכליאה, משאינן מגלמות חומרה יתירה, וזאת לאור הצבר הטעמים הבאים:

• המדובר בעבירה שהינה תולדה של חסרון כיס של המערער ואשר לא נעברה למטרת בצע כסף;