השפעת טענת קיזוז על קביעת סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות

1.         בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות באשדוד [כב' השופט ג. דניאל].

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן ובתיק בימ"ש קמא, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, כאילו ניתנה הרשות לכך.

2.         ביולי 2004 טסו התובע, אשתו ושני ילדיהם לאורלנדו-פלורידה שבארה"ב.

כרטיסי הטיסה הוזמנו על ידם באמצעות המבקשים סוכנות נסיעות וסוכן הנסיעות העובד במסגרתה.

טיסתם המתוכננת חזרה מארה"ב לישראל היתה בת שני קטעים. אורלנדו-ניו-יורק בחברת התעופה "דלתא" וניו-יורק-ת"א בחברת התעופה "ישראייר".

פרק הזמן שנותר עפ"י לוח הזמנים של הטיסות, בין נחיתת טיסת דלתא מאורלנדו בניו יורק לבין המראת ישראייר מניו יורק לת"א - היה כשעתיים.

לטענת המשיב, הוא הביע חששו בפני סוכן הנסיעות [המבקש] בעת הזמנת הטיסות כי פרק הזמן קצר מדי, אולם סוכן הנסיעות הרגיעו כי ניתן גם ניתן יהיה להספיק ולעבור מטיסה לטיסה במועד.

דא עקא, טיסת דלתא אמנם נחתה במועד, אך עקב הצורך במעבר בין טרמינלים שונים, לקבל ולהעביר הכבודה מטיסה לטיסה ולעבור בידוק בטחוני ורישום - לא עלה בידי המשיב ומשפחתו לעלות לטיסת ההמשך של ישראייר, הם נאלצו לרכוש 4 כרטיסי טיסה לת"א בטיסה אחרת שיצאה למחרת היום, לשהות ביום הביניים במלון ולהוציא עוד הוצאות מהוצאות שונות.

3.         בכתב התביעה שהגיש המשיב לביהמ"ש לתביעות קטנות באשדוד, הוא תבע את נזקיו האמורים מהמבקשים [סוכן וסוכנות הנסיעות].

לטענתו הם התרשלו בהזמנת הטיסות מלכתחילה, על אף שאמורים היו לדעת מתוקף נסיונם ומקצועם, כי פרק הזמן האמור של שעתיים בלבד לא יסכון למשימה, כפי שבפועל אכן קרה.

המבקש הוסיף וטען בכתב התביעה, כי נזקיו האמורים מסתכמים ב-33,714 ש"ח, אולם הוסיף וציין כי "למרות שסכום הנזק הוא גדול מהמגבלה של 17,500 ש"ח [דהיינו סמכות בימ"ש לתביעות קטנות - י.א.] אני אסתפק בסכום זה בלבד וזאת ע"מ לקצר את התהליך ולחסוך זמן ושכ"ט עו"ד".

לאמור - המשיב העמיד תביעתו בסכום של 17,500 ש"ח.

4.         המשיבים בכתב הגנתם טענו כי מרווח הזמן של שעתיים בין שתי הטיסות הינו סביר ומקובל ועל כן אין ממש בתביעה.

עוד הוסיפו וטענו כי משקרתה התקלה ניסו לסייע למשיב ומשפחתו בסידור טיסות חלופיות, מבלי צורך להמתין יום שלם, אולם המשיב עמד על הדחיה הארוכה יותר ועל טיסה דווקא במחלקת עסקים.

            בימ"ש קמא שמע עדויות התובע [המשיב] והמבקש [סוכן הנסיעות].

בפסק הדין נקבע כי המבקשים אכן התרשלו בתפקידם, כי אמורים היו לדעת שפרק הזמן של שעתיים בלבד לא יסכון להחלפת טיסות בין טרמינלים שונים, טיסות שאינן בגדר "טיסת המשך" - ועל כן חייבים הם לפצות המבקש על נזקיו.

            בשלב זה, עבר בימ"ש קמא לבחינת גובה נזק.

כנקודת מוצא קבע בימ"ש כי "הנתבעים העלו טענת קיזוז ביחס לסך של 4500$ שהתובע עדיין חייב לנתבעת עבור החופשה האמורה. התובע לא חלק על גובה החוב שיש לו כלפי הנתבעת".

יצויין, כי עפ"י שער הדולר הרלבנטי למועדי התביעה, עולה הסכום של 4500$ ל-20,187 ש"ח.