אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> השחר ואח' נ' אוצר מפעלי ים בעמ ואח'

השחר ואח' נ' אוצר מפעלי ים בעמ ואח'

תאריך פרסום : 03/03/2013 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
14799-02-11
25/02/2013
בפני השופט:
יאיר דלוגין

- נגד -
התובע:
1. רחמים השחר
2. צורי השחר
3. אייל השחר
4. דוד השחר
5. שרון שמעון השחר

הנתבע:
1. אוצר מפעלי ים בע"מ
2. מני שקד

פסק-דין

פסק דין

לפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. המבקשים עותרים לאכיפת פסק הדין שניתן על ידי מותב זה ביום 2.7.12 ואשר לפיו הורה בית המשפט למשיבה 1 להשיב לידי המבקשים שתי חנויות הממוקמות בנמל תל-אביב. הבקשה מופנית גם ובעיקר כנגד המשיב 2, אשר מחזיק בחנויות מכוח הסכם שכירות שכרת עם המשיבה 1.

הרקע

בין המבקשים ולבין המשיבה 1 קיימת מחלוקת ביחס לשאלת זכותם של המבקשים להחזיק בשטחים מסוימים בנמל תל-אביב. מדובר במחלוקת היסטורית ורבת שנים. במשך השנים, המשיבה 1 העדיפה להגיע מעת לעת להסכמים כאלה ואחרים עם המבקשים ואשר במסגרתם, בין היתר, התירה המשיבה 1 למבקשים להמשיך ולהחזיק בשטחים בנמל, תוך ביצוע מעת לעת של החלפות של שטחים בהסכמתם והכול תוך כך שכל צד שומר על זכויותיו לגבי זכותם של המבקשים להחזיק בשטחים כלשהם בנמל, כשהמשיבה 1 גורסת שהמבקשים היו מאז ומעולם והנם בבחינת פולשים בקרקע ואילו האחרונים טוענים כי הינם בעלי זכויות בשטחים הנ"ל מטעמים שונים (מכוח החזקת השטחים במשך שנים, כדיירים מוגנים ועוד).

על פי ההסכם האחרון שנכרת ביום 21.6.05 בין המבקשים ולבין המשיבה 1, הוסכם, בין היתר, כי המבקשים יעבירו למשיבה 1 את החזקה בחנויות הידועות כמספר 4 ו- 5 במבנה מס' 7, וזאת לצורך שיפוץ המבנה. עוד הוסכם כי המבקשים ישתתפו בעליות השיפוץ לפי חלקם היחסי במבנה. עוד סוכם כי בתום השיפוץ ייוותרו החנויות בחזקת המשיבה 1 במשך חמש שנים נוספות וכי לאחר מכן החנויות יוחזרו לחזקת המבקשים. עוד הוסכם כי המשיבה 1 תהיה רשאית לתת לצדדים שלישיים הרשאה להפעיל עסקים בשטחים אלה כנגד תשלום דמי שימוש ראויים, אשר יועברו למבקשים. גם בהסכם זה נקבע כי כל צד שומר על טענותיו לגבי שאלת הזכות של המבקשים מבחינה עקרונית להחזיק כלל בשטחים כלשהם בנמל.

בחודש דצמבר 2005 חתמה המשיבה 1 על חוזה הרשאה עם המשיב 2 ולפיו הקנתה לו הרשאה לעשות שימוש בחנות מס' 5 וזאת לצורך הפעלת עסק למכירת קפה, גלידה וכו'. תקופת ההרשאה נקבעה לחמש שנים ממועד חתימת ההסכם (ראה סעיף 6.1 להסכם). כמו כן, נקבע כי חרף תקופת ההרשאה הנ"ל, עומדת למשיבה 1 הזכות, החל מתחילת השנה החמישית של החוזה ואילך, לבטל את הסכם ההרשאה מכל סיבה, בכפוף להודעה מראש של 180 יום.

אין מחלוקת כי ביום 30.11.10 נחתם בין המשיבה 1 ולבין המשיב 2 תוספת לחוזה ההרשאה. לפי תוספת זו, הוסכם, בין היתר, על הוספת שטחים מסוימים לשימוש המשיב 2 וכן הארכת תקופת ההרשאה בחמש שנים נוספות, כך שזו תימשך עד ליום 31.1.16. אין מחלוקת כי במסגרת חוזה זה נרשם במפורש כי ידוע למשיב 2 כי לצדדי ג' טענות לזכויות בשטחי ההרשאה הנ"ל וכי לטענתם, למן יום 31.1.11, אין למשיבה 1 עוד זכות ליתן למשיב 2 הרשאה בשטחים אלה וכי ייתכן וצדדי ג' אלה ינקטו בהליכים לפינוי שטחי ההרשאה. עוד הוסכם כי המשיב 2 מסכים לסיום תקופת ההרשאה תוך 90 ימים במקרה שבו יינתן צו שיפוטי המחייב את המשיבה 1 לפנות את שטחי ההרשאה ו/או להעבירם לצדדי ג' הנ"ל.

אין מחלוקת כי בהגיע המועד להשיב למבקשים את החזקה בחנויות לפי ההסכם מיום 21.6.05, לא עשתה כן המשיבה 1 ואף הגדילה לעשות, עת הודיעה למבקשים במכתבה מיום 22.3.10 כי בכוונתה לעשות כן תוך שהיא מתכחשת להתחייבויותיה החוזיות בחוזה הנ"ל לשלם למבקשים דמי שימוש בגין התקופה שבה הוחזקו החנויות על ידה ועל ידי המשיב 2.

בעקבות כך, הגישו המבקשים לבית משפט זה, בחודש פברואר 2011, המרצת פתיחה כנגד המשיבה 1 במסגרתה עתרו המבקשים בין היתר לקבלת צו המורה למשיבה 1 להשיב למבקשים את החזקה בחנויות וזאת על בסיס התחייבות המשיבה 1 בהסכם מחודש יוני 2005. המשיבה 1 התנגדה לכך ובין היתר טענה כי המבקשים הינם פולשים שאין להם כל זכויות בשטח כלשהו בנמל כולל לא בחנויות.

בשלב זה, חודש מאי 2011, כמספר חודשים לאחר הגשת התביעה, נחתמה תוספת נוספת בין המשיבה 1 למשיב 2 ואשר לפיה לשטחי ההרשאה תתווסף חנות מס' 4. גם בהסכם זה נרשמו אותן ההסתייגויות לגבי פינוי שטחי ההרשאה עקב הטענות של צדדי ג', כשהפעם הצדדים גם ציינו ב"רחל בתך הקטנה" את שמם של המבקשים כאותם צדדי ג' וכן ציינו את דבר עתירתם הנ"ל.

ביום 2.7.12 ניתן על ידי מותב זה פסק דין בהמרצת הפתיחה. במסגרת פסק הדין, בית המשפט קיבל את עתירת המבקשים ברובה והורה על השבת החזקה בחנויות לידי המבקשים תוך 30 יום. המשיבה 1 פנתה מיד אל המשיב 2 והודיעה לו על פסק הדין, כמו גם על כך שעליו להיערך לפינוי החנויות בהתאם.

המשיבה 1 פנתה לאחר מכן בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה על ידי. לאחר מכן, פנתה היא בבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, אליו גם הגישה המשיבה 1 ערעור על פסק הדין. בסופו של דבר, חזרה בה המשיבה 1 מהבקשה לעיכוב ביצוע הנ"ל, תוך כך שהוסכם בינה ולבין המבקשים כי השטחים יפונו עד ליום 30.11.12, כעולה מהחלטת כב' השופט שנלר מיום 15.10.12. המשיבה 1 פנתה מיד אל המשיב 2 והודיעה לו על החלטה זו ועל כך שעליו להשיב את השטחים בהתאם. משלא עשה כן, הגישה המשיבה 1 בסוף חודש דצמבר 2012 תביעת פינוי כנגד המשיב 2.

באותו מועד פחות או יותר (סוף חודש דצמבר 2012), הגישו המבקשים את בקשת הביזיון המוזכרת בפתח החלטתי זו והמהווה נשוא החלטתי זו. טענות המבקשים בתמצית הינן כי ניתן לנקוט בהליכי ביזיון בית המשפט גם כנגד צדדים זרים להליך המשפטי הקודם ולהחלטה שמבקשים את אכיפתה, כי המשיב 2 הינו גורם המסכל את ביצוע פסק הדין וזאת עקב סירובו לפנות את החנויות. המבקשים העלו טענות גם כנגד המשיבה 1, אשר לפי טענתם לא רק שהשתהתה בביצוע פסק הדין וגם בהגשת תביעת הפינוי כנגד המשיב 2, אלא אף אפשרה למשיב 2 לקרות למשך תקופת החורף את שטח הרחבה שבחזית בית הקפה.

המשיבה 1 טוענת בתגובתה לבקשה כי מעת מתן פסק הדין פעלה כראוי ובאופן מידי לצורך פינוי השטח על ידי המשיב 2 וכי משהשטח לא פונה, הוגשה מיד תביעת פינוי בנושא כנגד המשיב 2.

המשיב 2 בתגובתו מעלה שורה של טענות שעל בסיסן יש לדעתו לדחות את הבקשה. המשיב 2 אומנם מודה בכך ששתי התוספות לחוזה ההרשאה כוללות התחייבות מצדו לפנות את החנויות לפי בקשת המשיבה 1 ועל רקע טענות המבקשים או במקרה של צו שיפוטי שיורה על כך. עם זאת, טוען המשיב 2 כי מי שקרא את הסעיפים המדוברים בתוספות לחוזה ההרשאה, הוא נרתע וחשש מלחתום על החוזים, אולם נציגי המשיבה 1 הרגיעו אותו והסבירו לו שמדובר בסעיף פורמאלי, כי אין סיכוי שהמשיבה 1 תצטרך להחזיר את השטחים למבקשים, כי המבקשים הינם פולשים, כי הסיכוי שהתביעה שלהם תתקבל הוא אפסי וכי במקרה הגרוע ביותר המשיבה 1 תגיע להסדר כספי עם המבקשים ולכן אין סיכוי שהמשיב 2 יאלץ לפנות את המושכר. לפיכך, טוען המשיב 2, כי הסעיפים הנ"ל בחוזה ההרשאה, הכוללים התחייבות שלו לפינוי השטחים, דינם להתבטל בשל טעות או הטעיה או מצג שווא או חוסר תום לב מצד המשיבה 1.

טענה עיקרית נוספת של המשיב 2 הינה כי משיחות שנוהלו לאחר מתן פסק הדין עם המבקשים, כמו גם עם נציגם, מר ויקטור שחר, הסכימו אלה להמשך שהייתו במושכר תוך קבלת דמי השכירות אצלם במקום אצל המשיבה 1, אולם טענו כי יש צורך בהסכמת המשיבה 1 לכך. לטענת המשיב 2, הוכח כי המשיבה 1 הסכימה להסדר זה ועל כן, גם מסיבה זו, יש לדחות את הבקשה.

המשיב 2 מוסיף וטוען כי לאורך כל השנים המבקשים ונציגיהם לא אמרו לו ולא רמזו לו כי ביום מן הימים הוא יאלץ לפנות את המושכר, למרות שידעו כי הוא מבצע שיפוץ נרחב בחנויות, כמו גם כי הוא מצרף את חנות מס' 4 לחוזה השכירות. המשיב 2 טוען כי לכל הפחות יש לאפשר לו לנהל את תביעת הפינוי שהוגשה כנגדו על ידי המשיבה 1, במסגרתה יוכל להביא כדבעי את כל טענותיו וראיותיו. לטענתו, הליך של בקשה לביזיון אינו מאפשר זאת ואינו הליך מתאים להכרעה בשאלה אם עומדת לו הגנה כנגד הפינוי אם לאו, שאלה שכרוכה בשמיעת ראיות והכרעה בהשתלשלות עניינים ארוכה מבחינה עובדתית.

דיון

לאחר שהוגשו כתבי הטענות הנזכרים לעיל, התקיים היום דיון במעמד הצדדים, אשר במסגרתו נערכו חקירות נגדיות ואשר בסופם סיכמו הצדדים את טענותיהם לפניי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. סבורני כי לא עומדת למשיב 2 בנסיבות העניין כל הגנה מפני פינויו מהשטחים המדוברים. אין מחלוקת כי בטרם הוארך חוזה ההרשאה ובטרם נחתמו שתי התוספת לחוזה ההרשאה, הובא לידיעת המשיב 2 כי המבקשים טוענים לזכויות בשטחים וכי אף הגישו תביעה בנושא זה. המשיב 2, שבפניו כאמור עמדו כל העובדות הרלוונטיות, הגיע להחלטה משיקוליו הוא, להמשיך ולהאריך את החוזה למרות הכול, כמו גם להוסיף לשטחי ההרשאה את חנות מס' 4, תוך כך שהוא נותן התחייבות חד משמעית ובלתי מסויגת לפינוי החנויות במקרה שיינתן צו שיפוטי המורה על כך בהתדיינות שבין המשיבה ולבין המבקשים. ראה בעניין זה סעיפים 5.1 – 5.3 לתוספת הראשונה לחוזה ההרשאה (נספח ג' לתגובת המשיב 2) וכן ראה סעיפים 6 ו- 7 לתוספת השנייה לחוזה ההרשאה (נספח ד' לתגובת המשיב 2).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ