הר שפי נ' דביר תמים ואח'

פסק דין

מהות התביעה וטענות הצדדים:

בסוף חודש ינואר 2006 הוטלה על צה"ל ועל משטרת ישראל משימה לפינוי ולהריסת תשעה מבנים שנבנו בעמונה שבשומרון (להלן: "מאחז עמונה").

התובע, ילד 1986, נכח בפינוי מאחז עמונה.

הנתבעים 1, 2 ו- 3 הינם שוטרים אשר נטלו חלק בפינוי מאחז עמונה.

התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, על ידי הנתבעים, במהלך פינוי מאחז עמונה ביום 1.2.2006.

לטענת התובע, המדובר היה בהפגנה שקטה ופאסיבית ומעשיו במקום התמצו בעמידה על יד בית מספר 9 ומבלי שנקט בפעולה כלשהי או אלימות כלשהי כלפי השוטרים במקום.

חרף הפגנתו הפסיבית לכאורה, טוען התובע, כי שוטרים אשר הבחינו בו, נגשו אליו והדפו אותו ממקומו תוך הפעלת אלימות שלא לצורך.

התובע מוסיף כי לאחר פינויו על ידי השוטרים, בדרך אלימה, חזר שוב אל בית מספר 9 ואז, ניגשו אליו הנתבעים 1, 2 ו- 3 תוך שהם נושאים אותו הצידה ונוקטים נגדו באלימות שלא לצורך, לרבות חבטות בכל חלקי גופו, חניקות, קללות ודחיפת אצבעות לעינו, כך התובע.

לכתב התביעה צורף אישור רפואי בודד מיום 2.2.06 ובו נרשם :

"נחבל בראש בהפגנה. בבדיקה: ללא ממצא מיוחד פרט לרגישות בצדעיים. אישונים שווים ומגיבים. ללא הקאות. מעקב בלבד."

הנתבעים טוענים כי עסקינן בהפגנה אלימה .

מפגינים בעמונה נקטו בהפרות סדר קשות שכללו תקיפה פיזית של כוחות הבטחון, התזת נוזלים על הכוחות, יידוי אבנים ולבנים, הבערת צמיגים, דקירת סוסים וגרמו לפציעת עשרות שוטרים, כך הנתבעים.

עוד טוענים הנתבעים כי אירוע התקיפה הנטען לא הוכח ומכל מקום, התובע ידע כי המדובר בשטח צבאי סגור וכי על פי החוק אסור היה לו להימצא בו.

אשר על כן, משבחר התובע להשתתף בהפגנה בשטח צבאי סגור וחזר למקום על אף שפינו אותו קודם לכן, הסתכן התובע מרצונו, כך הנתבעים.

דיון:

בהתאם להחלטות משנת 2004 שהתקבלו ברשויות התכנון באיו"ש הוצאו צווי פינוי והריסת 9 מבנים שנבנו במאחז עמונה.

ביצוע הצווים נדחה מעת לעת, עד אשר הורה בית המשפט העליון לכוחות הביטחון לבצע את הצווים לא יאוחר מיום 31.1.06.

עתירה דחופה שהוגשה במועד זה לדחיית נוספת של ביצוע הצווים נדחתה ביום 1.2.06.

אזור הפינוי במאחז עמונה הוכרז כשטח צבאי סגור.