אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הר שמש נ' הממונה על חופש המידע-רשות המסים בישראל

הר שמש נ' הממונה על חופש המידע-רשות המסים בישראל

תאריך פרסום : 17/03/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
21464-08-13
09/03/2014
בפני השופט:
דוד מינץ

- נגד -
התובע:
משה הר שמש
הנתבע:
הממונה על חופש המידע- רשות המסים בישראל
פסק-דין

פסק דין

עתירה כנגד החלטת המשיב שלא להחיל את הוראות חוק חופש המידע התשנ"ח-1988, (להלן: "החוק" או "חוק חופש המידע") על מידע הכלול בתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (אגרות בגין פעולות ושירותים), התש"ע-2009 (להלן: "תקנות פעולות ושירותים").

הרקע לעתירה וטענות הצדדים

1.העותר הינו עורך דין הפועל בשם בעלי זכויות בבניין לגביו נערכה עסקה במקרקעין במסגרת תמ"א 38. בהתאם לסעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, על הבעלים להגיש הצהרה למנהל מיסוי מקרקעין במועד קבלת היתר בנייה. במסגרת ההצהרה עליהם לציין בין היתר, את התמורה ששולמה בעד רכישת הזכויות ותאריך רכישתן. לאור העובדה כי לרוב הבעלים בבניין לא היה מידע מדויק באשר לתמורה בעד רכישת הזכות ותאריך רכישתה, פנה העותר למנהל מיסוי מקרקעין בידיו נמצא מידע זה הניתן לאחזור לטענתו ב"לחיצת כפתור" במחשב המרכזי שלו, לשם קבלת המידע וזאת ללא תשלום אגרה. בתשובה, טען המשיב כי המידע המבוקש אינו כלול בשירותים הניתנים לפי תקנות פעולות ושירותים. לפיכך, מחד, אין תחולה לאגרות מכוח תקנות אלו, ומאידך, אין חובה למסור את המידע לפי התקנות. יחד עם זאת, נאמר לעותר כי ביכולתו להיעזר בסעיף 1(1) לתקנות פעולות ושירותים כדי לעיין ולהעתיק את המסמכים בתיק בכפוף לתשלום אגרה כקבוע בתקנות אלו. בנסיבות אלו, פנה העותר לממונה על חופש המידע אצל המשיב, ובסופו של יום נאמר לו כי עליו לבקש את המידע בהתאם לתקנות פעולות ושירותים, ולא לפי חוק חופש המידע וזאת לאור סעיף 20 לחוק. לשם עיון בתיק הרכישה, על העותר לשלם אגרה בהתאם לתקנות פעולות ושירותים והוא אינו יכול לעשות שימוש בהוראות החוק לקבל את המידע המבוקש על ידו, חינם אין כסף.

2.היו לעותר מספר טענות ולמשיב היו תשובות לכל אחת מהן. ברם, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 9.02.14 הסכימו הצדדים כי המחלוקת ביניהם תצטמצם לשאלה אחת בלבד והיא האם סעיף 20 לחוק מתייחס אך לחקיקה שהייתה קיימת עובר לחקיקתו של החוק, ומשכך אין הוא חל על תקנות פעולות ושירותים, שתוקנו לאחר חקיקתו, או שסעיף 20 לחוק מתייחס גם לחקיקה המאוחרת לו. כן הוסכם, כי פסק הדין יינתן לאחר שהצדדים יסכמו את טיעוניהם בעניין זה בכתב.

3.העותר, הצביע על כותרת השוליים "שמירת דינים" שניתנה לסעיף 20, שמשמעותה כי ההוראה שבסעיף זה באה למנוע את תחולת החוק רק על חקיקה קודמת שהייתה קיימת ערב היכנסו של החוק לתוקף. הסעיף לא נועד ליתן מעמד נחות לחוק זה אל מול כל חקיקה עתידית, וודאי לא אל מול חקיקת משנה, כבמקרה זה.

4.מנגד המשיב טען כי סעיף 20 לחוק פורש את חסותו גם על חקיקה עתידית, ומאחר ותקנות פעולות ושירותים מסדירים את דרך קבלת המידע המבוקש על ידי העותר, ובכלל זה גובה האגרה הנדרשת לקבלת המידע, המידע המבוקש אינו בא בגדרי החוק.

דיון והכרעה

דין העתירה להידחות.

5.סעיף 20 לחוק קובע כי "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר, או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". אכן, כדעת העותר, סעיף זה, כפי שצוין בכותרת השוליים שלו, נועד "לשמירת דינים", וככלל, מקום בו אין סתירה מהחוק או מתכליתו לפרשנות העולה מכותרת השוליים, ניתן להיעזר בה בפרשנות הסעיף (ראו למשל, ע"א 8958/07 פקיד שומה תל אביב יפו 5 נ' שבטון (פורסם בנבו, 18.08.11); בג"ץ 9329/10 פלוני נ' שר הביטחון (פורסם בנבו, 8.03.11); בג"צ 315/64 הנהלת הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' אברמוב, פ"ד יח(4) 319 (1964); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה (תשנ"ג) 319-316, וההפניות הרבות בהערת שוליים 75 שבעמ' 317). במקרה זה, הדבר גם עולה בקנה אחד עם מטרת הסעיף כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק חופש המידע, התשנ"ז-1997, ה"ח תשנ"ז מס' 2630, עמ' 397, בעמ' 410), לשמור על הדין הקיים בכל הנוגע לחופש המידע המצוי בחיקוקים רבים.

6.ואולם, המסקנה הנובעת מכך, אינה כפי שביקש העותר ללמד, כי כל חיקוק שנחקק לאחר חוק חופש מידע, כפוף לחוק זה. אדרבה, התוצאה המתבקשת מכך שסעיף 20 מתייחס לדינים שהיו קיימים בזמן חקיקת חוק חופש המידע והיא שבכל הנוגע לחיקוקים שנחקקו לאחר חקיקת חוק חופש המידע יחולו החזקות הכלליות, לפיהן חוק מאוחר גובר על חוק מוקדם, וחוק מיוחד גובר על חוק כללי (ראו: בג"ץ 4124/00 ‏ארנן יקותיאלי ז"ל נ' השר לעניני דתות (פורסם בנבו, 14.06.10); דנ"פ 4776/02 קורקין נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(6) 1 (2002). משכך, הוראת חוק מפורשת וחד-משמעית שהתקבלה לאחר כניסתו לתוקף של חוק חופש המידע לתוקף תגבר על הוראות חוק חופש המידע (ראו: זאב סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס) עמ' 265). חוק חופש המידע לא קיבל מעמד נורמטיבי מיוחד, ואין, אפוא, כל סיבה לסטות מהכללים החלים לגבי סתירה בין חוקים. בצדק גם נטען על ידי ב"כ המשיב בסיכומיה, כי בנסיבות אלו אין יסוד לפרשנות העותר שמשמעות כבילת שיקול דעתו של המחוקק בכל הנוגע למסירת מידע, באופן שממועד חקיקת חוק חופש המידע, כל העברת מידע הקיים בידי הרשות יהיה אך בהתאם לחוק חופש המידע, ללא שיקול דעת ויכולת לאזן באופן שונה מהאיזונים שנקבעו בחוק.

7.במקרה זה, אכן, מדובר בחקיקת משנה, וככלל חקיקת משנה איננה יכולה לשנות הוראת חוק או לפגוע בו, כשאין נפקא מינה לעניין זה, אם התקנה הינה מוקדמת לחוק או מאוחרת ממנו, ואין נפקא מינה, אם התקנה היא מיוחדת או כללית ביחס לעניין הנדון על ידי החוק (ראו סעיף 16(4) לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]; ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ''ד מט(4) 221, 267 (1995)). ואולם, בניגוד לטענת העותר בסיכומיו, אין מדובר בחקיקת משנה העומדת כנגד חקיקה ראשית, שכן גם גובה האגרה לקבלת המידע לפי חוק חופש המידע, מקורה בחקיקת משנה (תקנות חופש המידע (אגרות), תשנ"ט-1999), ואין כל בסיס לטענה כי התקנות הקובעות את האגרה גוברות על תקנות פעולות ושירותים המסדירים באופן ספציפי ומיוחד את גובה האגרות עבור קבלת מידע הנוגע לפעולות ושירותים שתוקנו מכוח הסמכות שנקבעה בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963. על כל זאת, יש לזכור כי אין מדובר בהסדרת עניין מהותי, כעצם הזכות לקבלת מידע, שסעיף 20 לחוק נחקק בעיקרו לשמור על היציבות המשפטית אל מול החיקוקים שהעניקו חסיונות על מידעים שונים (ראו הצעת חוק חופש המידע, שם), אלא אך בקביעת גובה האגרה שתשולם עבור קבלת המידע.

העתירה נדחית, אפוא, והעותר ישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ