פסק דין
הצדדים ועיקרי הטענות
התובעים הגישו תביעה לתשלום סך של 10,035 ₪. לטענתם, רכשו מהנתבעת מקלחון. בטרם הותקן המקלחון הגיע לדירה מודד מטעם הנתבעת שאישר כי אין כל מניעה להתקנת המקלחון תוך אטימתו כנדרש כדי למנוע זליגת מים החוצה במהלך השימוש בו. בעת שעשו שימוש ראשון במקלחון, הסתבר לתובעים כי מים זולגים אל מחוץ למקלחון מבעד לנקודת החיבור בין דלת המקלחון לקיר המקלחון. עוד טוענים התובעים כי בתום השימוש במקלחון, לאחר פתיחת הדלת, ישנה זליגה של מים אל מחוץ למקלחון, אל רצפת חדר האמבטיה. סגירת הדלת בשלב זה אינה מביאה לגריפת המים חזרה לתוך המקלחון ורצפת חדר האמבטיה נותרת מוצפת מים.
התובעים פנו אל הנתבעת. לאחר מס' ימים הגיע נציג מטעם הנתבעת, מר ניסים, אשר התקין את המקלחון והציע להתקין שני פסי אלומיניום קבועים על רצפת המקלחון. התובעים סירבו להצעה, שכן בחרו את המקלחון תוך שביקשו להימנע מהצורך בהתקנת פסי אלומיניום על רצפת חדר האמבטיה. לטענתם הוצג המקלחון בתצוגה בחנות הנתבעת ללא פס אלומיניום והצגתו באופן זה היוותה שיקול מרכזי בהחלטתם לרכוש מקלחון מידי הנתבעת.
נציג הנתבעת שהגיע לביתם הזמין סף חדש מסיליקון, אלא שלאחר התקנת הסף החדש, החריפה זליגת המים. לדברי התובעים, נציג הנתבעת אישר כי אין כל פגם בשיפוע הרצפה בתחום המקלחון. לאחר הביקור התקשרה התובעת 1 עם מנהל ההתקנות מטעם הנתבעת, שהשיב לה, לדבריה, כי "מקלחון אינו אקווריום" וכי גם במקלחון שלו נוזלים מים החוצה. הפתרון שהוצע על ידי מנהל ההתקנות היה התקנת פסי אלומיניום קבועים על הרצפה פתרון לו לא הסכימו התובעים.
התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בהחזר כספי מלא בגין עלות המקלחון והתקנתו בסך של 4,535 ₪. החזר כספי בגין עלות פירוק המקלחון הקיים לרבות נזק לאריחי קרמיקה בדמות חורים שנקדחו בהם בשיעור של 1,500 ₪, פיצוי בגין עוגמת הנפש בסך של 3,000 ₪ והוצאות בגין הגשת התביעה בסך של 1,000 ₪.
במהלך הדיון הקרינו התובעים סרט בו ניתן היה לראות כי בעת שאדם מתקלח והמקלחון סגור, נקוות שלוליות מים לצד המקלחון. ניתן היה לראות שהמים אינם זולגים מתחת לדלת המקלחון, אלא בעיקר בנקודות בהן מתחברת הדלת עם קיר המקלחון.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת, בין היתר, כי לא ניתן לאטום את הדלת באופן הרמטי. הנתבעת הוסיפה וטענה כי נציג מטעמה ביקר בדירת התובעים, אך מצא כי לא נפל פגם בהתקנת המקלחון. עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי אין במקלחון ליקוי המצריך את החלפתו.
הנתבעת לא זימנה את הנציג, אשר ביקר בדירת התובעים, להעיד.
במהלך הדיון טען נציג הנתבעת כי היא לא יכולה הייתה לצפות מראש שיזלגו מים מחוץ למקלחון. לדבריו, לא פנו אליו התובעים אלא הגישו תביעה. הנתבעת לא זימנה, כאמור, את מר ניסים, מי שביצע את ההתקנה והגיע לבדוק את תלונתם של התובעים בדירה, להעיד בבית המשפט.
ב"כ התובעים טען כי אין לבטל את העסקה בגלל נזילה של מעט מים.
לאחר שהצדדים השמיעו סיכומים, טען ב"כ הנתבעת כי התמונות והסרטון לא נמסרו לו לפני הדיון וביקש להגיע לדירת התובעים ולראות את הנזילה. לא מצאתי לאפשר לעשות כן היות שב"כ הנתבעת, שהינו עו"ד, יכול היה לבקש לראות את הסרטון בתחילת הדיון, ובאשר לבקשתו להגיע לדירת התובעים – הרי שנציג הנתבעת, מר ניסים, היה בדירה יותר מפעם אחת.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, בתמונות ובסרטון שהוצג במהלך הדיון, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל.
בסרטון שהוצג ובתמונות שצורפו לכתב התביעה ניכר בבירור כי נקוות שלוליות מים מחוץ למקלחון, ומכאן שנמצאה אי התאמה בממכר, ואני סבורה שאין אפשרות להשתמש במקלחון באופן שלשמו נועד. דרישת הנתבעת מהתובעים להמשיך להשתמש במקלחון כשהמים נקווים מחוצה לו, אינה סבירה ואינה מתקבלת על דעתי.
סעיף 17 לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר"), קובע כי יש ליתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר שנתגלתה בו אי התאמה, וזאת בין היתר על מנת לאפשר למוכר הזדמנות לתקן את הליקוי, אם נמצא כזה.
סעיף 6 לחוק המכר קובע חובה לנהוג בתום לב, וכך גם מחייבות הוראותיו של חוק החוזים.
לטענת התובעים, הודיעו לנתבעת מיד לאחר השימוש הראשון במקלחון כי זולגים מים ונקוות שלוליות מחוץ למקלחון. לדבריהם, הגיע המתקין, ניסה לתקן, לא הצליח, וההצעה הנוספת להדביק פס אלומיניום על הרצפה, אינה מקובלת עליהם. בסרטון שהוצג במהלך הדיון נראה בבירור כי ישנם שני מקומות בהם ניקווים מים מחוץ למקלחון. לדברי התובעים, לאחר שנכשל ניסיון התיקון, ניסו הם מספר פעמים לפנות לנתבעת, אלא שמנהל ההתקנות השיב להם כי גם במקלחון שלו זולגים המים. בנסיבות אלה, לא הייתה ברירה בידי התובעים אלא לפנות לבית המשפט.
מכאן שהתובעים אפשרו לנתבעת לבדוק את המקלחון ולנסות לתקנו, ניסיון שלא צלח.
עם זאת לא מצאתי לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין פירוק המקלחון.