הרשעת תושב אלעד ברצח בכוונה תחילה של הרב אבוחצירא ז"ל והשתת עונש של מאסר עולם

השופט י. צלקובניק:

לנאשם, יליד 1969, מיוחסת עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בכך שביום 28.7.2011, סמוך לשעת חצות, בבאר שבע, דקר למוות את הרב אלעזר אבוחצירה ז"ל, בחזהו, באמצעות סכין אותה הסתיר במכנסיו.

עובדות האירוע על פי כתב האישום

הרב המנוח היווה דמות תורנית ידועה ומקובלת, ורבים שחרו לפתחו לצורך קבלת ברכות והתייעצויות בנושאים שונים. הרב המנוח נהג לקבל את הפונים אליו בחדר קבלת קהל ליד בית הכנסת הצמוד לביתו, ברחוב קפריסין 6 בבאר שבע.

הנאשם - יהודי חרדי, נשוי ואב לארבעה ילדים - המתגורר בישוב אלעד במרכז הארץ, נמנה עם חסידיו של הרב המנוח במשך שנים רבות, ונהג להגיע אליו לצורך היוועצות. הנאשם חשד בכך שאשתו אינה נאמנה לו והוא שיתף את הרב אלעזר ז"ל ברצונו להתגרש מאשתו. המלצת הרב הייתה כי ימשיך לחיות עם אשתו ולא יתגרש ממנה. הנאשם לא שבע נחת מהמלצת הרב וסבר כי היא מוטעית "ונובעת מחוסר שיקול דעת כתוצאה מחמדת ממון".בעקבות כך, כנטען בכתב האישום, גמלה בלבו של הנאשם החלטה להמית את הרב אלעזר.

ביום חמישי, 28.7.2011, סמוך לשעת צהרים, נטל הנאשם מחדרו של בנו סכין משוננת ומושחזת, ובעלת להב חד, שהייתה בתוך נדן; אורכה של הסכין- 24.5 ס"מ, ורוחבה- עד 5.1 ס"מ. הנאשם הטמין את הסכין בתיק התפילין, אותו הניח ברכבו. בשעה 20:39, התקשר הנאשם לבית הרב המנוח, ווידא שהרב מקבל קהל; לאחר מכן, יצא הנאשם מביתו באלעד ונסע ברכבו לבאר שבע. סמוך לשעה 21:30, החנה את רכבו בקרבת מקום לבית הרב; הנאשם הוציא את הסכין והנדן והטמינם בתוך מכנסיו מעל מותנו השמאלית, מתחת למקטורן שלבש; הוא הותיר את כפתור הנדן פתוח, ולא רכס את המקטורן, וזאת לצורך שליפה מהירה של הסכין.

הנאשם המתין מחוץ לחדר קבלת קהל, עד שיגיע תורו להיכנס; במהלך ההמתנה, כתב מכתב לצורך מסירתו לרב, כדי להסיח את דעתו של הרב לפני ביצוע הדקירה. סמוך לשעת חצות, נכנס הנאשם לחדר קבלת קהל, ועמד בטור אנשים, שביקשו לקבל את ברכת הרב, והתקדמו לעבר הרב המנוח שישב בראש שולחן. כל אחד מהאנשים שהגיע לרב, החליף עמו מילים, ויצא מדלת צדדית.

בהגיעו אל הרב, מסר הנאשם את המכתב, לשמש, ניסים אלחרר, שעמד לצדו של הרב המנוח. השמש מסר את המכתב לרב שהרכין את ראשו, והחל לקרוא את המכתב. בשלב זה, גחן הנאשם לכיוונו של הרב המנוח, תוך שהוא דוחף את אלחרר. הנאשם מלמל "בשם השם נעשה ונצליח", שלף את הסכין מהנדן שהיה טמון במכנסיו, ודקר את הרב דקירה אחת, בבית החזה משמאל, ברווח הבין צלעי; עקב הדקירה, נגרם פצע דקירה באורך של7- 8 ס"מ, והצטברה כמות של דם בחלל הבטן, סביב הכבד, הטחול והקיבה; הרב פונה לבית החולים "סורוקה", כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק ונשימה, ושם נקבע מותו.

המענה לכתב האישום וטענות ההגנה

ההגנה אינה חולקת על כך, כי הנאשם דקר את הרב באמצעות סכין על פי הנסיבות המתוארות בכתב האישום. נטען, עם זאת, כי הנאשם לא התכוון לגרום להמית את הרב, אלא לפגוע בו בלבד, וכי כיוון את הדקירה לאיזור הבטן.

בדברי המענה, באמצעות ב"כ של הנאשם באותם ימים, צויין, כי הנאשם לא סבר שהעצה שניתנה לו על ידי הרב בקשר ליחסיו עם אשתו, בעת שניתנה, נבעה מחוסר שיקול דעת או מחמדת ממון, ובאותה עת לא גמלה בליבו של הנאשם החלטה לפגוע ברב; בשלב מסויים, ועל רקע התדרדרות במצבו הנפשי, העמיק הנאשם בלימודי תורה. בלילה שלפני ה-28.7.2011 למד הנאשם תורה במשך כל שעות הלילה ו"הרגיש הארה שעניינה הקשר בין דת לממון, והעובדה שכסף מעוור עיני חכמים, וכי הוטלה עליו שליחות להבהיר שהרב המנוח חורג בעצותיו מהדת ומהעצות הנכונות בשל חמדת ממון, וביקש להבהיר זאת על ידי ניסיון לפגוע ברב ולהראות לאחרים שאין לרב כוחות אלוהיים, שהפגיעה בו אפשרית...".

ההחלטה לפגוע ברב התקבלה אצל הנאשם ביום האירוע בשעות הצהריים. הנאשם נטל מחדרו של בנו את הסכין, ונסע לעבר בית הרב. הנאשם אמר לעצמו כי "אם לא תהיה לו הזדמנות ויווכח כי הנאשם טועה והעצות נכונות, ואלוהים לא ייתן לו את הסימן לפגוע ברב", אזי ייסע לאחר מכן לבית אימו, המתגוררת בדימונה, כדי לשהות שם במהלך ימי סוף השבוע. הנאשם חשבעקבות "הארה אלוהית שהוא הרגיש", ועל אף ההגנה הקיימת בביתו של הרב, כי ניתנת בידו ההזדמנות לבצע המעשה, והוא דקר את הרב, בלא שהתכוון, כאמור, לגרום להמתתו.

עיקר הדיון בפנינו נסוב על מצבו הנפשי של הנאשם בעת האירוע. טענתה המרכזית של ההגנה -  שאינה חולקת על כך כי הנאשם כשיר לעמוד לדין -  המתבססת על שתי חוות דעת פסיכיאטריות שנערכו על ידי ד"ר עדינה נעון מבית החולים 'שער מנשה' (נ/2), ופרופ' שמואל טיאנו (נ/3), הינה, כי הנאשם אינו נושא באחריות פלילית למעשה, שכן בשל מחלת נפש בה הוא לוקה, עומדת לו טענת אי שפיות, על פי הוראת סעיף 34ח לחוק העונשין, תשל"ז -1977; לחלופין נטען, כי אם ייקבע כי הנאשם נושא באחריות פלילית, הרי שיש לזכותו מעבירת הרצח, שכן לא התכוון להמית את הרב המנוח, ולחלופי חלופין, אם יורשע בעבירת רצח, הרי שנוכח מצבו הנפשי של הנאשם בשעת מעשה, יש מקום להטלת עונש מופחת, על פי הוראת סעיף 300א לחוק העונשין.

הנאשם בחר להימנע ממסירת עדות במהלך משפטו, והועמד על השלכות שתיקתו (ע' 68-69 לפר'). יצוין עם זאת, כי בחקירתו המשטרתית מסר הנאשם גרסות מפורטות מאד ביחס לנסיבות האירוע, ואף נטל חלק בשחזור המעשה. אמרות הנאשם המתועדות בצילומי וידאו, וכן תמלילי ההקלטות, הוגשו בהסכמה, וההגנה המבקשת לקבוע ממצאים על פי האמרות  שמסר הנאשם בחקירתו, לא ביקשה כלל לזמן לחקירה את החוקרים שהשתתפו בגביית האמרות.

נסיבות האירוע -  עדויות הנוכחים במקום

אחד מעוזריו - שמשיו של הרב, העד ניסים אלחרר (ע.ת 3)היחיד מבין עדי הראיה שזומן לעדות בבית משפט(הודעותיהם בחקירה של עדי ראיה אחרים הוגשו בהסכמה), מסר בעדותו כי עמד צמוד לרב בעת האירוע, והיה עד ישיר לדקירתו על ידי הנאשם. העדמסר בחקירתו שתי הודעות שהוגשו אף הן בהסכמה (ת/27א, שנגבתה מיד לאחר האירוע, בשעה 00:45,ו- ת/27ב, מיום 3.8.2011). בנוסף השתתף בשחזור האירועים(ת/27ג, מיום 3.8.2011).

העד מסר כי לקראת חצות, לאחר המתנה של כרבע שעה בטור הממתינים ליד שולחנו של הרב, הנאשם, לבוש חליפה בצבע שחור, התקרב לעבר הרב, ומסר לאלחרר פתק פניה שהכין לרב, והרב החל לעיין בו. בה בעת, הנאשם החל לדחפו ואמר לו "תן לי להתקרב"; התנהגות זו הייתה חריגה לדברי העד, שכן הפונים לרב נהגו לשמור על מרחק מסויים, מתוך כבוד לרב, אלא אם הורה להם הרב לקרב אליו; אלחרר העיד כי דרש מהנאשם להפסיק לדחוף, והנאשם הדפו עם "השכמות". אלחרר מסר בעניין זה כי הנאשם " דחף, הוא הרבה יותר מרכן ודחף, הוא פשוט נדחף...זה סוג של מאבק היה כבר... הוא אומר אני רוצה לשמעו... ואז תוך כדי שאני מנסה להדוף אותו, הוא עשה את המעשה" (ע' 31).

הנאשם הכחיש בחקירה את דבריו של אלחרר, כי בעת שמסר את הפתק החל לדחוף את השמש על מנת להגיע לרב, או כי השמש ביקשו שיתרחק: "...שקר וכזב...ואם הייתי דוחף אותו,הרי איך הפתק הספיק להגיע לרב, והרב הספיק לקרוא אותו..."(ת/3א, קובץ ראשון, ע' 70, ש' 36 -39);

אלחרר ממשיך ומתאר כי בעת שהנאשם היה במצב של רכינה לעבר הרב, ומספר שניות לאחר שהרב החל לעיין במכתבו של הנאשם, שלף הנאשם סכין אותה אחז ביד ימין - העד לא הבחין מהיכן הוציא הנאשם את הסכין - "ותקע אותה בחזה של הרב",מתחת למכתב שהרב אחז בידיו. במהלך השחזור הדגים העד, כי פעולת הדקירה בוצעה כאשר העד ניסה להדוף את הנאשם בגופו, מלהתקרב יתר על המידה לרב.