הרשעת עובדת סיעודית בתקיפה בנסיבות מחמירות של קשישה הנתונה באחריותה

ישום כתב אישום

1.         הנאשמת הינה נתינה זרה ממולדובה.

            עפ"י כתב האישום החל מחודש אוגוסט 2007 ועד לחודש דצמבר 2007 עבדה הנאשמת כמטפלת סיעודית של הקשישה א.ד, ילידת שנת 1930, הגרה בגפה, לאחר שעברה אירוע מוחי, הייתה משותקת חלקית, נעזרה בכסא גלגלים, דימנטית, סובלת מסכרת ובעיות רפואיות אחרות (להלן: "הקשישה").

            במהלך חודש דצמבר 2007 בשעות הבוקר, עת הייתה הקשישה ישובה בכסא גלגלים, תקפה אותה הנאשמת ברחוב, באזור סמוך למקום מגורי הקשישה, בכך שסטרה בחוזקה על פניה מס' פעמים, אחזה בפניה באמצעות יד אחת ובידה השנייה המשיכה לסטור בחוזקה בפניה עד שהקשישה כמעט נפלה מכסא הגלגלים. בהמשך החזירה את רגלה של הקשישה, שיצאה מתושבת כסא הגלגלים ממקומה בכך שבעטה ברגלה.

            לפיכך יוחסה לה עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (אחראי כלפי חסר ישע).

הראיות

2.         העד המרכזי הינו מר רחמים משיח שהיה עד ראיה לאירוע, המתגורר מול הבנין בו התגוררה הקשישה. עפ"י עדותו בשבת בבוקר, בערך בשעה 10:00 יצא מהבניין,  עמד על המדרכה וראה ממול, מעבר לכביש, את הנאשמת והקשישה במרחק של 8-9 מטר ממנו.

            הוא ראה את הקשישה ישובה על הכסא והנאשמת אחזה בה ביד שמאל וביד ימין הכתה בראשה ופניה מספר סטירות חזקות שפגעו בפניה ובאוזן. באותו זמן רגלה של הקשישה זזה מהתושבת על כסא הגלגלים והנאשמת החלה לבעוט ברגלה, כדי שתחזור למקומה. העד ניגש לנאשמת ושאל למה היא מרביצה לקשישה, והנאשמת השיבה ברוסית שאינה מבינה עברית והסתלקה מהמקום. העד צלצל באינטרקום של הדירות כדי לברר באיזה דירה מתגוררת הקשישה, עד שאחד השכנים מסר לו את מס' הטלפון של בתה של הקשישה ובהמשך שוחח גם עם בנה וסיפר להם את שראה . לדבריו ילדיה של הקשישה אמרו לו שראו בסימנים כחולים על גופה וכששאלו את הנאשמת עליהם, השיבה שהם נגרמו מזריקות אינסולין בהם מטופלת הקשישה. (עמ' 3-4).

3.         בחקירתו הנגדית נשאל רבות על יכולת הראייה שלו, השימוש במשקפיים, תנאי הראייה (שמש בעיניים, מכוניות חונות), אך העד עמד על כך שראה בבירור את הקשישה והנאשמת. לדבריו במועד האירוע ידע כי הן גרות ברחוב חובבי ציון 8, אך לא ידע באיזו קומה ומה שם הקשישה (עמ' 10 ש' 35). הוא פנה באינטרקום לדיירים ושאל לזהותה של הקשישה בכסא גלגלים עד שהגיע לדיירת שמסרה לו את שם הבת ואת מספר הטלפון.

            העד הוסיף כי לפני האירוע ראה את הנאשמת במרפסת (מול המרפסת שלו), מעשנת ופעם או פעמיים ראה אותן למטה (עמ' 10) אך לא שם לב לכך (עמ' 13). בחקירתו הנגדית נשאל עוד האם נכון שכשהגיע לעימות עם הנאשמת לא זיהה אותה והוא הכחיש והשיב כי זיהה (עמ' 17).

4.         בהודעתו ת/2 (מיום 23.12.07) מסר העד כי הארוע התרחש כשלושה או ארבע שבועות לפני הגעתו למשטרה. לדבריו הקשישה בכתה ולא יכלה להגיב למכות. בהודעה לא מסר על הבעיטות, אלא על הסטירות בלבד.

            בהודעתו השנייה ת/3 (מיום 8.9.08) מסר לראשונה כי מעוצמת המכות הקשישה כמעט נפלה מהכסא מאחר ורגלה זזה מהתושבת, המטפלת ניסתה להחזיר את רגלה, תוך כדי כך שבעטה לה ברגל מס' פעמים. לשאלה כיצד יודע שהקשישה בכתה השיב שהיא לא בכתה בקול, עיניה דמעו.

5.         בעימות (ת/1) מסר כי ירד מהדירה עם אשתו ובהיותם ברחוב, ראו את האירוע, כשהנאשמת שזוהתה על ידו, הכתה את הקשישה.

6.         בנה של הקשישה העיד כי לפני שמר משיח פנה אליו, ראה סימנים כחולים ואדומים בידיה ורגליה של אימו וגם מעל העין , אך לא התייחס לזה.

            הוא ואחותו שאלו את הנאשמת ממה הסימנים והיא השיבה כי אלה תופעות לוואי של האינסולין שהקשישה מקבלת. לדבריו מר משיח פנה אליו וסיפר שראה שהנאשמת מכה את אימו ברחוב והוא מייד פיטר את הנאשמת וחיפש מטפלת חדשה. מאז, יש לקשישה מטפלת מזה 3 שנים ולא ראה על גופה סימנים כחולים, למרות שהיא עדיין מטופלת בזריקות אינסולין.

7.         בחקירתו הנגדית העיד הבן שהקשישה נהגה להתנגד לטיפולים מדי פעם, לצעוק ולהפעיל כוח (עמ' 27). עוד הוסיף כי הסימנים הכחולים שראה היו במקומות שונים בגוף, (עמ' 28).

8.         בהודעת הבן (ת/4) ציין כי  כחודש לאחר שהנאשמת החלה לעבוד אצל הקשישה, החל לראות סימנים כחולים ושטפי דם על גופה בידיים ובכל הגוף .  לדבריו, היה לקשישה סימן כחול מעל העין והנאשמת אמרה שזה מכוס שהקשישה לקחה ממנה בכוח, אך הוא מתקשה להאמין מאחר ואמו משותקת ביד ימין . עוד ציין כי כשאסף את הציוד של הנאשמת ראה בין חפציה בקבוקי בירה ושני סכיני מטבח.

9.         רס"ל אנדריי ליפשיץ שערך את העימות בין מר משיח לנאשמת וגבה את הודעתו הראשונה של מר משיח, העיד כי רשם כל מה שנאמר לו ע"י העד. ממזכרים שערך (נ/2, נ/3) עולה כי ביקש מבנה של הקשישה להציג לו מסמכים המתעדים את החבלות והבן אמר שיעשה כן . העד הוסיף כי אם עד הראייה היה אומר שאינו מזהה את הנאשמת, לא היה עורך את העימות . (עמ' 32). העד גם גבה את הודעת הנאשמת ת/6.

10.        מסיכום אשפוז של הקשישה מיום 7.12.07 עד 13.12.07 (ת/5) עולה כי במהלך אשפוזה נמנעו מלבצע בדיקות מסוימות "עקב חוסר שיתוף פעולה" של הקשישה.