הרשעת נאשם ברצח אשתו בכוונה תחילה בהיותה בהריון בדקירות וחניקה

סגן הנשיאה, השופט יוסף אלרון [אב"ד]:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) + 301 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן: "חוק העונשין").  

א.         עובדות כתב האישום:

כרקע לאמור בכתב האישום, צוין כי האלה עסאלה (להלן: "המנוחה") והנאשם היו נשואים זה לזו, ועובר למותה התגוררה המנוחה שהיתה בהריון, ביחד עם הנאשם וארבעת ילדיהם הקטינים בביתם שבעראבה (להלן: "הבית").

על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 5.9.10 בשעה 05:00 לערך, בעקבות מחלוקת וחילופי דברים בין הנאשם למנוחה, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להמיתה.

הנאשם, כך נטען, ניגש אל המטבח, הצטייד בסכין (להלן: "הסכין") ופנה לחדר האמבטיה בו שהתה אותה עת המנוחה כשהסכין בידו, בכוונה להמיתה.

עוד נטען כי הנאשם ניגש למנוחה, ומתוך כוונה לגרום למותה, חנק אותה, ודקר אותה דקירה אחת בבית החזה משמאל, 5 דקירות בגב ודקירה אחת במותן מימין, וגרם למותה.

מותה של המנוחה נגרם מנזק חמור ללב, ותין, ריאות, כבד ולכליה השמאלית, בעקבות שישה פצעי דקירה בבית החזה ובגב, עם איבוד דם. כמו כן נגרמו למנוחה דימומים תת עוריים בצוואר עם דימומים ברקמות הרכות.

עוד נטען בכתב האישום, כי במעשיו כמפורט לעיל גרם הנאשם למות המנוחה בכוונת תחילה, זאת לאחר שהחליט להמיתה, והמיתה בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשיו, בנסיבות שבהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמיתה ואף הצטייד בסכין לשם כך.

ב.         תשובת הנאשם לכתב האישום:

תשובת הנאשם באמצעות באת כוחו הייתה, בתמצית, כי אינו זוכר דבר מן האירוע נשוא כתב האישום, ובנוסף, כי היה במצב של אי יכולת להבחין בין טוב לרע, וכן נטען לאי כשירות לעמוד לדין.  (ר' עמ' 10-11 לפרו').  

כמו כן, הוסיף וטען בא כוחו של הנאשם, כי הודעתו הראשונה של הנאשם אינה קבילה, משלא הוזהר על ידי החוקר כנדרש על פי דין, ואף לא צוינה בפניו זכותו להיוועץ עם עורך דין (עמ' 11 לפרו').

בסיכומיו, ציין ב"כ הנאשם כי:

"המחלוקת בעיקרה היא על מצבו של הנאשם בזמן ביצוע העבירה תתמקד ההגנה בעניין זה, אם כי תהיה התייחסות לטענת הזוטא אשר העלה הנאשם בתשובתו לכתב האישום" (סעיף 11 לסיכומיו).

ובמקום אחר טען כי אין לייחס "חשיבות", כלשונו לאמרותיו של הנאשם בפני השוטרים סלימאן ואבוטבול כמו גם להודאתו "בפני החוקר אבו חלא" משזו לשיטתו ניתנה שלא מרצונו הטוב והחופשי וכהגדרתו "תחת לחצים שונים מחוקריו יחד עם הספקת נתונים לנחקר ובשל העובדה שנשללה ממנו זכותו להתייעץ עם עורך דין לפני חקירתו" (סעיף 26 לסיכומיו).

ג.          חוות הדעת הפתולוגית בעקבות נתיחת גופת המנוחה:

ד"ר א' קוטיק מהמרכז לרפואה משפטית ניתח את גופת המנוחה בניתוח שלאחר המוות, ובהסתמך על ממצאיה ערך ד"ר ק' זייצב את חוות הדעת הפתולוגית (ת/24).

כעולה מהאמור בחוות הדעת, נקבע שמות המנוחה נגרם כתוצאה מ"נזק חמור ללב, ותין, ריאות, כבד, ולכליה השמאלית בעקבות 6 פצעי דקירה..", וכן כי פצע החתך באגודל, יכול להתיישב עם "פצע הגנה".(שם, בעמ' 12).

בפרק סיכום הממצאים האנטומיים העיקריים, פורטו החבלות שנמצאו בגופת המנוחה, לרבות שבעה פצעי דקירה בבית החזה, בגב ובמותן מימין ותעלות דקירה אשר עברו בין היתר דרך הלב, הריאות הכבד, הכליה השמאלית ורקמות רכות.