הרשעת מנהל של כולל בגין אי דווח לרשויות המס על הכנסתיו מעיסוק ב"תיקוני נפש"

10). מכאן ואילך זימנה בַּדְרִיָה את הנאשם מספר פעמים לערוך תיקונים עבורה.

מהעדה בַּדְרִיָה נתקבל תיאור מדוקדק של טכס התיקון שערך הנאשם בחדרו של בעלה החולה (בבית החולים "הדסה" בירושלים), לסילוק יצר הרע. ביום המחרת – החולה נפטר. היא שילמה לנאשם 28,000 ₪. קבלה לא קיבלה.

העדה שילמה לנאשם סכום נוסף של 500 ₪ כאשר הגיע לאזכרת בעלה המנוח עם תלמידיו כדי להתפלל לזכרו. לתלמידים שילמה בנפרד (באמצעות סיני) סכום נוסף של 2000 ₪. עוד מסרה העדה, כי שילמה לנאשם 1500 ₪ עבור תיקון נוסף שערך בביתה לרגל חנוכת הבית, נגד עין הרע. הטכס, שכלל זריקת סיכות בבית, עורר את חשדה ביחס ליושרו של הנאשם, ובמיוחד כך, כאשר בהמשך דרש שתספק לו מיטה זוגית, אף הבטיח שיוכל "להביא את בעלי מהקיר לדבר איתי" (עמ' 32-33 לפרוט'). "כשאמר מטה זוגית, ידענו שהוא לא רב. שהוא משחק אותה רב", אמרה לסנגור (עמ' 33, ש' 26-27). העדה בַּדְרִיָה אישרה כי לאחר שהגישה תביעה הוחזרו לה 15,000 ₪. היא סיכמה את עדותה באומרה, כי שילמה לנאשם כספים רבים.

 

עדות הנאשם

 

14.       בעדותו לא הכחיש הנאשם כי ערך תיקונים ציבוריים וגם פרטיים, מנהג שהוא מקובל בעולמם של יוצאי ספרד, אלא שהתעסקותו בכך, אמר, הייתה שולית. הנאשם העיד על עצמו, כי מאביו קיבל סגולות למיניהן, ובאמצעותן הוא עוזר למי שפונה אליו בבקשת עזרה. בנוסף, הוא מלמד בכולל, הרשום כעמותה, בה מתנהלים ספרים ומוגשים דיווחים לרשויות כנדרש בחוק. בכולל לומדים 10-12 אברכים, חלקם נשואים וחלקם חוזרים בתשובה, והם נתמכים מהכנסות העמותה מתרומות (שמעניקים תורמים ומקופות צדקה) ומתמיכה עירונית וממשלתית. כל ההכנסות הללו, טען הנאשם, תועדו בקבלות ונרשמו בספרי העמותה, להוציא התרומות ששולמו לו מייעוץ והכנסות מתיקונים ציבוריים שלא שייכים, לדעתו, לעמותה, ולכן גם לא נרשמו בספריה (עמ' 37 לפרוט', ש' 19-29). את תמורת הייעוץ – 20, 50 ₪ מכל אדם, נטל לעצמו, ואילו כספי התיקונים התחלקו בינו לבין האברכים. הנאשם גרס, כי הוא עצמו התקיים ממילגה שקיבל מכספי העמותה, כדרך האברכים האחרים, וכן, מהכנסות מייעוץ ומתיקונים. הכנסותיו האישיות אינן יכולות להגיע ל-35,000 דולרים לשנה.

 

15.       הנאשם הודה בעדותו כי ערך "תיקונים" פרטיים: שני תיקונים בלבד ערך, לדבריו, האחד - לזיתוני המנוח, והאחר - לציון סיניה. את התמורה מזיתוני התכוון לרשום בעמותה, אולם בפרוץ הסכסוך בינו לבין בַּדְרִיָה, שהפך לסכסוך משפטי, החזיר ליצחק זיתוני את הכסף ששילם לו; למעט הסך 15,000 ₪ אותו שילם לאם, בַּדְרִיָה זיתוני, באמצעות עורך הדין. הנאשם התבקש על ידי סנגורו ליישב בין גרסתו בבית המשפט ביחס להכנסות מתיקונים לבין גרסתו בחקירה, ואמר שמס הכנסה 'מבלבל בין ההכנסות הפרטיות שלו בבית לבין העמותה', וכי, כשאמר בחקירה שהכסף הגיע אליו, לא התכוון אליו אישית, אלא לעמותה, שכן, ראה עצמו 'כאבא של העמותה'. לשאלת הבהרה שהציג לו בית המשפט הסביר הנאשם את תשובתו לחוקרים בכך ש"התרומות התקבלו בעמותה...", ואם אמר לחוקרים "אני", התכוון ש"אני זה העמותה" (עמ' 40 לפרוט', ש' 4-23).

 

יצחק זיתוני

 

16.       יצחק זיתוני הובא כעד הגנה, וחלק, לכאורה, על גרסתה של אמו, בַּדְרִיָה. לדבריו, לא אמו אלא הוא היה זה שפנה לנאשם על מנת שיעזור לאביו שחלה במחלה קשה; לבקשתו הגיע הנאשם למיטת חוליו של האב, וברך אותו, והמליץ, על פי הכתוב בספרים הקדמונים, לערוך "תיקון כללי", משמע: פדיון כל העבירות שעשה, ונקב בשכרו 27 - 28 אלף ₪. אלא שהתיקון לא נערך בגלל התנגדותם של אמו ואחיו, ובינתים נפטר אביו. לבקשתו, ערך הנאשם תיקון בדיעבד, ותמורתו שילם לו יצחק זיתוני 28,000 ₪. אמו, בַּדְרִיָה, לא הייתה מעורבת, ונודע לה על הטכס רק לאחר מספר שבועות. מכאן, שטענתה כי שילמה לנאשם היא שקרית. 

 

 

אהרון  (עופר) אליאס

 

17.       אהרון אליאס כיהן בעבר כמנהל המחלקה לתרבות תורנית ומורשת ישראל בעיריית חולון. לפני קרוב ל-20 שנה הכיר את הנאשם בשיעורי תורה, ודבק בו. מאז פרש מעבודתו בעירייה והוא מלווה את הנאשם בשליחותו התורנית ובחייו הפרטיים. בין השאר, סייע אליאס לנאשם לפתח את הכולל, וסייע לו לקיים טכסי "תיקון" ציבוריים, פעמים או שלוש בשנה. תפקידו היה לאסוף את התשלום מהמשתתפים - בין 100 ל-180 ₪ למשתתף. בכל טכס נאספו בסביבות 1000-1500 ₪. אליאס העיד כי ידועים לו שני טכסי תיקון פרטיים שערך הנאשם, האחד לציון סיני, תמורת 6000 ₪ ששולמו בתשלומים לעמותה, כנגד קבלות; תיקון אחר היה עבור המנוח סימון זיתוני, ז"ל, שתמורתו 28,000 ₪, נמסרה בידי בנו, יצחק זיתוני.