אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעת הנערים שהרגו את מחוסר הבית בירושלים שסירב לתת להם סיגריה בגרם מוות ברשלנות

הרשעת הנערים שהרגו את מחוסר הבית בירושלים שסירב לתת להם סיגריה בגרם מוות ברשלנות

תאריך פרסום : 27/02/2012 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
54964-08-10
22/02/2012
בפני השופט:
רפי כרמל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. פלוני
2. פלוני

עו"ד רפאל פריג'
עו"ד נמיר אדלבי
הכרעת דין

1.     הנאשמים, שניהם קטינים, הראשון יליד 1995 והשני יליד 1996, עומדים לדין בגין עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1997 (להלן: "החוק"). האירועים, לגבי עיקרם אין חולק, התרחשו כלהלן: בתאריך 18/8/2010, בסמוך לשעה 03:00, שהו שני הנאשמים עם מספר חברים נוספים "בכיכר החתולות" במרכז ירושלים. פרק זמן קצר לפני-כן יצאו הנאשמים וחבריהם משכונת מגוריהם, פסגת זאב בירושלים, למרכז העיר ירושלים. בהגיעם, רכשו באמצעות אדם שלישי, עקב גילם הצעיר, בקבוק וודקה ממנו שתו כולם. לאחר מכן התנהלו והגיעו ל"כיכר החתולות". באותה עת שהה בכיכר המנוח, וולף לאנס, יליד 1950. הנאשם 1 ומי מחבריו נגשו אל המנוח וביקשו ממנו סיגריה, המנוח סירב לבקשה ואף צירף לכך קללה בשפה האנגלית. השניים שבו לחבריהם. לאחר פרק זמן קצר, שבו הנאשמים לכיוון המנוח ובידי כל אחד מהם קורת עץ ארוכה ועבה. המנוח התרומם לכיוון השניים והושיט ידיו כבתנועת דחיפה, או אז הנחית הנאשם מספר 1 מכה באמצעות הקורה בה אחז לעבר המנוח. הקורה פגעה בראשו של המנוח, שהתמוטט ונפל בו במקום. הנאשמים השליכו את הקורות והם וחבריהם נסו מהמקום. המנוח הובהל לבית חולים, עבר ניתוח ראש, שהה בטיפול רפואי נמרץ, ונפטר לאחר חמישה ימים, ביום 23/8/10. לטענת המאשימה, מותו של המנוח נגרם מנזק חמור למוח, לאחר דימום תוך גולגולתי, כתוצאה מהמכה שהוכה ובעקבות כך נפטר. המאשימה מייחסת לנאשמים ביצוע בצוותא, זאת לאחר שנטען על ידה כי נאשם 2 הסית את נאשם 1, לאחר שנאשם 1 סיפר לו על תגובת המנוח לבקשת הסיגריה, נאשם 2 סיפק לנאשם 1 קורה אותו שבר זמן קצר לפני-כן, והשניים ניגשו לכיוון המנוח על מנת "ללמדו לקח". בעקבות כך, הונחתה המכה הקטלנית.

2.     גרסת הנאשמים שונה. בתמצית, נטען כי נאשם 1 אכן ניגש לבקש סיגריה מהמנוח, המנוח סירב, נאשם 1 שב לחבריו וסיפר על תגובת המנוח לנאשם 2, ששאל אותו על כך. לגרסת נאשם 1, נאשם 2 הביע פליאה כיצד הוא  מבליג על תגובה כזו, אולם נאשם 1 לא התרשם מתגובת חברו. לאחר מכן, כאשר התקרב נאשם 1 אל המנוח, באקראי, תוך ששיחק עם הקורה אותה החזיק בידו, קם אליו המנוח עם בקבוק ביד, נאשם 1 ביקש להגן על עצמו ופגע בו באמצעות הקורה שהחזיק, כאשר לא היה בכוונתו ובדעתו לגרום לפגיעה ובוודאי לא לתוצאה הקטלנית. נאשם 2 טוען כי אמנם צעד לצידו של נאשם 1, אך לא נטל כל חלק בגישה מתוכננת לעבר המנוח ומאליו מובן שלא היה מעורב באשר התרחש בין הנאשם 1 לבין המנוח. פעילות הנאשם 1 הייתה חד צדדית ובלא כל קשר אליו.

3.     יצוין ויודגש כבר עתה כי ליבתו של האירוע הונצחה במצלמת אבטחה של אחד מבתי העסק שבסביבה. בתמצית, ניתן לראות בשלב הראשון, שתי דמויות ניגשות אל המנוח, ולאחר מכן רואים שתי דמויות ניגשות שוב אל המנוח, כשקורות העץ בידיהם, המנוח מתרומם מישיבתו, מושיט ידיו קדימה, פוסע שתי פסיעות לכיוון הנאשם 1, הודפו, ואז נאשם 1 מנחית על ראשו את המכה באמצעות הקורה שאחז בידו. כיום אין מחלוקת כי שתי הדמויות אותן רואים בחלקו הקריטי של הצילום, הינן דמויות הנאשמים וכן אין מחלוקת כי מנחית המכה הוא נאשם 1. עוד יש לציין כי קורות העץ אותם אחזו הנאשמים, הנן ת/25 א' ו - ב' או קורות עץ הדומות מאוד לשתי קורות אלה. הקורה האחת היא באורך של כשני מטר, כאשר צלעותיה הן בנות 10 סנטימטרים והשנייה בת 5 סנטימטרים, ואילו הקורה האחרת הנה באורך מטר וחצי, כאשר יתר המידות זהות. כפי שיובהר להלן, כנראה היה מדובר בקורה אחת ארוכה שנשברה לשניים.

4.     קיימות מספר נקודות השנויות במחלוקת שעיקרן מדוע ניגשו הנאשמים אל המנוח בפעם השנייה, ומה בדיוק התרחש באותם שברירי שניות. נשאלת השאלה האם מדובר בביצוע בצוותא בנוגע עם נאשם 2, זאת במידה שניתן לייחס לנאשם 1 עבירה זו או אחרת, וכן הועמדה לדיון שאלת הגורם למותו של המנוח. הנאשמים כפרו בכך שהמנוח נפטר דווקא כתוצאה מהמכה הקטלנית וייחסו את המוות לחבלה אחרת, קודמת, שאינה קשורה בנאשמים. לצורך כך הוגשה חוות דעת פתולוגית והפתולוג אף העיד בעניין זה.

        סיבת המוות

5.     על פי גיליון סיכום המחלה הנוגע במנוח ובקבלתו בבית החולים הדסה עין כרם ביום 18/8/10 (ת/6), המנוח התקבל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה, אינו מדבר ואינו מגיב לכאב. בוצע סי.טי ראש שהדגים דמם סוב-דורלי חריף עם אפקט מסה וסטייה של קו האמצע, והוחלט לנתחו באופן דחוף. מגיליון סיכום המחלה עולה כי עיקר הניתוח נועד לניקוז הדמם ממוחו של המנוח. ביום שלאחר הניתוח הודגם לחץ תוך גולגולתי מוגבר, וטיפול שנעשה להקלת הלחץ, לרבות פתח קבוע לניקוז, לא הביא לתוצאות חיוביות. המנוח נותר ללא הכרה, כשאינו מגיב לסביבה, אינו מגיב לכאב ומונשם. בסופו של דבר, המסקנה הייתה כי מבחינה נוירולוגית הנו נמצא במוות מוחי. בהתאם לתעודת הפטירה, ת/7, המנוח נפטר ביום 23/8/10, שעה 17:41. סיבת המוות כפי שנקבעה,SEVER HEAD TRAUMAH. SUBDURAL HEMATOMA.

6.     בהמשך, נערכה למנוח בדיקה פתולוגית (ביום 25/8/10), והוגשה, בקשר עם בדיקה זו, חוות דעת מומחה מטעם ד"ר קונסטנטין זייצב (ת/8). בהתאם לחוות הדעת, נמצא דימום תחת הקרום הקשה מימין (מתוך הרשומה הרפואית), דימומים תחת קרום עכבישי וברקמת המוח, פצע קרע עם פצע שפשוף בקרקפת מימין ודימומים תת עוריים בעפעף ובלחי ימין. כפי שמפורט בחוות הדעת, נתונים אלה עולים מסיכום המחלה. מסקנת המומחה בחוות דעתו הנה כי המוות נגרם: "מנזק חמור למוח עם דימומים תוך גולגולתיים עם פצע קרע בקרקפת ודימומים תת עוריים בפנים שנגרמו מלפחות שלוש חבלות קהות ישירות (מכות) בראש בכוח באופן יחסי לא רב. פצע קרע בקרקפת מימין, נגרם, קרוב לוודאי, באמצעות חפץ עם שטח פנים מוגבל בעל מבנה גיאומטרי מלבני (כגון קורה עץ או חפץ אחר דומה). לפי הנסיבות נחבל בראשו באמצעות קורה עץ וממצאי הנתיחה יכולים להתיישב עם הנסיבות". ד"ר זייצב נחקר על חוות דעתו והסביר כי המנוח נחבל במכה אחת בלבד בקרקפת במרכז הגולגולת. בנתיחה נמצא דימום מתחת לקרום הקשה, דימום מתחת לקרום עכבישי, דימומים ברקמת המוח ודימום בגזע המוח, אלו ממצאים שנמצאו הן במהלך אשפוזו בבית החולים והן בנתיחה שלאחר המוות. המומחה הסביר כי בין קרום המוח והקרום העכבישי, שהוא קרום פנימי יותר, ישנם כלי דם קטנים ובזמן חבלה הדם פורץ לחלל החופשי תוך דחיסה של המוח, במקרה שלנו לצד שמאל, מהלך שמוביל ללחץ על המוח עצמו, כולל גזע המוח. במקרה הנוכחי נמצא גם דימום בגזע המוח. הגורם למוות אצל המנוח היה הדימום בתוך גזע המוח בעקבות דחיסת המוח לצד שמאל (עמ' 21 לפרוטוקול) (ראה השרטוט ת/20 ששרטט המומחה בהקשר זה). המומחה הסביר עוד כי הדימום נגרם עקב החבלה מצד ימין בגולגולת (שם). החבלות הקהות הנוספות שמצא המומחה, פרט לחבלה בקרקפת, כללו דימומים תת עוריים בעפעפיים ובלחי ימין. המכה הדרמטית הנה המכה בקרקפת. המומחה הסביר כי החבלה בעין יכולה להיגרם כתוצאה מחבלה קהה כגון מאגרוף, ולהערכתו החבלה בעין ובלחי גרמו לדימום תת עורי טרי, שנגרם כנראה באותו אירוע, ומכל מקום, הוא לא יכול לשלול שמדובר באותו אירוע. המומחה נחקר ארוכות בנוגע לאפשרות שאולי המנוח, שלא היה אדם צעיר, סבל מליקויים אחרים, שאולי אחד מהם היה בו לגרום למותו, אולם הוא הבהיר בנקודה זו: "לא היה לנו ספק שאי אפשר לחיות עם חבלת ראש קשה כזו" (עמ' 21 לפרוטוקול). המומחה הוסיף, לאחר שנשאל באשר לאפשרות שהמנוח סבל מבעיות ומהפרעות קצב בלב, כי אינו סבור שסיבת המוות היא הפרעת קצב הלב: "עם דימום ברקמת המוח בגזע המוח, זה בדרך כלל מוות מיידי ולא משנה לי אם הוא סבל מהפרעת קצב הלב או ממחלה אחרת" (ראה גם שורות 9, 12, עמ' 25 לפרוטוקול). המומחה הבהיר כי חבלת הראש הייתה קשה מאוד, שכן סטייה של 7 מ"מ היא משמעותית במיוחד: "אתה לא יכול להאמין מה זה סטייה של שבעה מ"מ בתוך הגולגולת שאין שם מקום ריק בכלל. ודימום בגזע המוח שהוא בקוטר... עד כ - 1 ס"מ, גזע המוח כולו הוא בקוטר של 3 ס"מ אולי 4 ס"מ וחלק גדול מהשטח של גזע המוח היה תפוס באמצעות דימום. זה דימום מאוד מאד משמעותי" (עמ' 25 לפרוטוקול). המומחה הבהיר כי לא צריך כוח רב על מנת לגרום לחבלה מעין זו, שכן די בכך שייווצרו פצעי קרע בכלי הדם הקטנים שנמצאים בין הקרום הקשה לבין קרום העכבישי. לדברי המומחה, המנוח סבל את החבטה בצד ימין בגלגלתו.

המומחה נחקר ארוכות בחקירה נגדית בהקשר לאפשרויות שונות שיכול שהביאו למות המנוח, בין היתר חבלות ישנות או צורת הטיפול הראשוני שהוא קיבל, אולם המומחה עמד על חוות דעתו ומסקנתו לפיה המוות נגרם במנגנון אותו תיאר (ראה למשל שורות 26 ואילך בעמ' 42 לפרו', ושורות 12 ואילך בעמ' 43 לפרו'). אמנם המומחה, בתשובה לשאלה, לא שלל את האפשרות שאם המנוח הוכה במכת אגרוף ביום האירוע בלחי או בעפעף, יתכן שאותן מכות התפתחו בסופו של יום לאותו נזק מוחי שגרם למותו (עמ' 47 לפרו'). בסיכומיהם, הוסיפו הסנגורים וטענו כי בכתב האישום נטען כי החבלה שקיבל המנוח הייתה בצד שמאל, בעוד שלפי עדות המומחה, החבלה הייתה בצד ימין. הם שבו והדגישו את תשובת המומחה באשר לכך שיתכן שהמוות נגרם כתוצאה ממכת אגרוף בלחי או בעפעף שנגרמה עובר לאירוע, כי המנוח סבל מבעיות רפואיות שונות, ויתכן ששניות לפני האירוע הוא סבל מהפרעת קצב שגרמה לו לדום לב, ויש יותר מספק שהמכה שהונחתה באמצעות הקורה על-ידי נאשם 1 לא גרמה למותו של המנוח. המומחה, כך נטען, שלל את האפשרות שהחבלה בעין יכולה להיגרם מנפילה והמומחה לא יכול היה להעריך את התפתחות החבלה הקודמת, ככל שזו הייתה וגרמה למות המנוח. לדברי הסנגורים, ידוע שהייתה מכה אחת בלבד וקיים סימן שאלה לגבי מקורן של שתי המכות האחרות.

 7.    את טענות הסנגורים, בהקשר זה, יש לחלק לשני ראשים: הראש האחד מתייחס לסיבות לא ידועות שהיה באחת מהן להביא למותו של המנוח, כגון הפרעות בקצב הלב (זאת לאור טענה בדבר תרופות מסוימות אותן צרך המנוח), והראש האחר נוגע לכך שהמומחה לא שלל את האפשרות שהמוות נגרם כתוצאה מהחבלה בעפעף או בלחי, שאינה קשורה במכה שהונחתה על ידי נאשם 1 באמצעות קורת העץ. דינן של שתי הטענות להידחות. לא הונחה להן כל תשתית עובדתית ולא בא כל קצה ראיה לכך שהמנוח נפגע באופן אחר ביום האירוע עובר לאירוע. יש לבחון את דברי המומחה, באשר לאפשרות של גרם מוות כתוצאה ממכת אגרוף מספר שעות קודם לאירוע, בהתאם למסגרת בה נאמרו דברים אלה. המומחה קבע באופן חד משמעי כי המוות נגרם כתוצאה מדימום קשה, כפי שתואר לעיל. ידוע לנו, ואין כל מחלוקת על כך, שהמנוח ספג חבטה עזה בצד ימין בגלגלתו, כאשר מיד לאחריה התמוטט, וכפי שיובהר להלן, הנאשמים בראותם זאת, נסו על נפשם, תוך שהם או מי מחבריהם צועק כי המנוח מת. כלומר, לא ניתן לחלוק על כך כי בלא שחלף שבריר שנייה בין הרגע בו פגש ראשו של המנוח בקורת העץ שהחזיק בה נאשם 1, שהונפה לעבר ראשו בעוצמה, כאשר מדובר, כזכור, בקורה שאורכה כשני מטרים, בעלת מימדים גיאומטריים נדיבים, המנוח התמוטט ואיבד את הכרתו. לתיאוריה בדבר החבלה בעין או בעפעף שהיה בה לגרום למנגנון המוות, חבלה שהתרחשה מספר שעות קודם לאירוע, לא הונח שמץ של ביסוס עובדתי. העלאת תיאוריה זו, אל מול המציאות כפי שזו תוארה, פגיעת הקורה בגולגולתו של המנוח, אין בה די כדי ליצור ספק סביר לפיו מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה מהחבלה אותה חבל בו  נאשם מספר 1.

        לפיכך, המסקנה היא כי קיים קשר סיבתי, עובדתי בין החבטה שחבט הנאשם 1 באמצעות הקורה בראש המנוח, למותו של המנוח ומותו של המנוח נגרם כתוצאה ממעשיו של נאשם 1 אשר חבט בראשו של המנוח חבטה אחת באמצעות הקורה בה אחז כפי שניתן לראות בדיסק ת/10ג'.

        עדי המעטפת

8.     כאמור, הנאשמים הגיעו לכיכר החתולות עם חברים נוספים והם: ח.נ., א.א. ו- ע.ל. ההיכרות בין החמישה הנה בת מספר שנים, על רקע מגוריהם ולימודיהם. עדים אלה חוזרים על אותו תיאור לפיו החמישה הגיעו למרכז העיר ירושלים במונית, משכונת פסגת זאב וביקשו לקנות משקה חריף, אך עקב גילם הצעיר, הדבר נמנע, והם ביקשו את עזרתו של אדם מבוגר יותר שרכש עבורם בקבוק וודקה. העד ח.ג. העיד כי לאחר שהגיעו לכיכר החתולות, ולאחר בקשת הסיגריות מהמנוח, המנוח קילל את נאשם 1, ואז נאשם 1: "לקח קורה והביא לו לראש" (שורה 22 עמ' 57). ח.ג, לדבריו בבית משפט, לא ידע לומר מי היה עם הנאשם 1 שעה שהנאשם 1 הכה את המנוח. לאחר מכן כולם נמלטו. העד ח.נ הסביר כי כולם נמלטו מאחר שהמנוח נפל על הרצפה, והוסיף כי נאשם 1, פרט לכך שאמר לכולם לברוח, הוסיף כי המנוח מת. לאור חוסר שיתוף הפעולה שגילה העד ח.נ במתן עדותו בבית משפט ובמיוחד לאור חוסר הנוחות למתן עדות כנגד חבריו, כפי שהשתקף במהלך עדותו, הוגשו הודעותיו במשטרה (ת/21 ו - ת/23), במסגרת סעיף 10א' לפקודת הראיות (הדיסקים של החקירה סומנו ת/22א' ו-ב'). בחקירתו במשטרה אמר העד ח.נ כי נאשם 1 אמר לנאשם 2 להביא משהו, נאשם 2 לקח קורת עץ, שבר אותה והביא חלק ממנה לנאשם 1, ונאשם 1 לקח את הקורה והכה בראשו של המנוח. בחקירתו הנגדית טען העד ח.נ כי נאשם 1 השתכר, לאחר ששתה וודקה, זאת הוא הסיק מצורת הליכתו המתנדנדת. עוד הוסיף כי המנוח דחף וקילל את נאשם 1, שאז נאשם 1 הכה בו באמצעות הקורה. יצוין בהקשר זה כי אף שהעד השיב תשובות בחקירה נגדית מהן עולה כי נאשם 1 היה מאוד שיכור או כי השימוש במקל נעשה "מכה אינסטינקטיבית בשביל לנסות להדוף את הדחיפה של אותו אדם", קשה להתרשם כי תשובות אלה ניתנו כשהן מתארות את המצב לאשורו, אלא הן באו בעקבות שאלות ארוכות מטעם סנגורו של נאשם 1, תוך שהעד משיב בחיוב באורח אוטומטי ומכני. לכך אתייחס בהמשך. סנגורו של נאשם 2 חקר את העד ח.נ ארוכות אודות אופן הגעתה של קורת העץ לידיו של נאשם 1, אך העד השיב כי אינו זוכר ולא ראה פרט זה, אף שבמשטרה אמר את מה שצוין כבר לעיל, לפיו, לאחר שהמנוח קילל את נאשם 1, נאשם 2 שבר את קורת העץ ומסר חלק ממנה לנאשם 1.

9.     העד א.א ציין בתחילת עדותו כי ספג מכה בראשו שלו מספר שבועות לפני מתן עדותו, ועל-כן אינו זוכר את פרטי האירוע, ואף הוסיף כי אינו רוצה להעיד. מעדותו יש לציין כתוספת לדברים שתוארו לעיל (הנסיעה מפסגת זאב, שתיית וודקה), כי נאשמים 1 ו- 2 היו אלה שניגשו אל המנוח בסיבוב הראשון וביקשו סיגריה, המנוח השיב בקללה "פאק יו". העד א.א אישר את דבריו במשטרה כי המנוח היה "מסטול", קילל את הנאשמים שקיללו אותו חזרה. הוא ראה את הדחיפה שדחף המנוח את נאשם 2, ולאחר מכן הוא ראה את המקל (הקורה) "נדפק בראש הוא כבר היה על הרצפה. כאילו המקל, ובום נפל" (עמ' 97 לפרו'). א.א אישר כי ראה את אירוע החבטה והנפילה המיידית, כי המכה היה נאשם 1, הנאשם 2 עמד לידו. א.א אישר את דבריו במשטרה לפיהם לשני הנאשמים היו קורות עץ, תוך שזיהה את הקורות שהוצגו לפניו באולם כאפשרי שהיו הקורות שהשתמשו בהן הנאשמים "אני לא יודע אם זה בדיוק הקרשים, אבל כנראה שכן" (עמ' 99 לפרו'). לדבריו, נאשמים 1 ו - 2 לא שתו את רוב בקבוק הוודקה, כפי שהציג לפניו סנגורו של נאשם 1 אלא "שתו כמו שילדים שותים, רגיל" (עמ' 106 לפרו').

10.    החבר השלישי, ע.ל, מכיר היטב את נאשם 1 במשך כשלוש-ארבע שנים, ואת נאשם 2 הוא מכיר כשנה. גם הוא תיאר את השתלשלות האירועים כפי שתיארו חבריו עד הגעתם לכיכר החתולות. אולם, כבר בתחילת עדותו, ביקש להסביר כי הוא לקוי ראייה באופן משמעותי ועל כן הוא אינו יכול לזהות פרטים רבים. הוא אישר כי שמע שמי מהנאשמים ביקש סיגריה מנערים ממוצא רוסי שהיו במקום, ואת הבקשה של הסיגריה מהמנוח הוא שמע רק בדיעבד מחבריו, כמו גם את תגובת המנוח. הוא ראה קורה שנשברת לשניים, לאחר שנאשם 2 זרק את הקורה על הרצפה תוך כדי משחק, אך לא ראה את המשך השתלשלות האירועים (הודעתו של העד התקבלה במסגרת סעיף 10א', ת/26, הקלטת ת/26א'). בתשובותיו לסנגורו של נאשם 1, אמר ע.ל כי נאשם 1 שתה הרבה מהוודקה, אולם הוסיף כי כולם שתו הרבה (עמ' 150 לפרו').

11.    בנוסף, העידו השוטרים שלמה קדוש, רן לוי ויורם אפרתי. רס"ר שלמה קדוש ריכז את החקירה והבהיר כי חשיפת המעורבים התאפשרה לאור קיום מצלמת אבטחה של אחד מבתי העסק במקום. עוד הוסיף כי נערכה חקירה מזורזת שהתנהלה לאחר מעצרו של ח.נ. מאחר שהיה מדובר בנחקר צעיר שגילו פחות מגיל 14, ביקשו לקדם החקירה מהר ככל הניתן, על-מנת לשחררו בטרם יבלה לילה במעצר, במידה שיובהר כי אינו מעורב. רס"ר קדוש הסביר כי נאשם 1 נחקר בלא נוכחות עורך דין, מאחר שנאשם 1 ויתר על זכות זו, בשלב מעצרו כבר היה נאשם 1 מיוצג והוריו לא נכחו בחקירה, מאחר שהיו מעורבים נוספים והיה חשש לשיבוש חקירה. השוטר רן לוי כתב את המזכר ת/11 ו - ת/12. השוטר יורם אפרתי ערך את ת/10 ב' וצרב את כל קטעי הווידיאו שנמשכו ממצלמות אבטחה רלבנטיות, לרבות הצילומים הנוגעים לאירוע, לדיסק אחד (ת/10ג'). השוטר כהן הבהיר כי מדובר במצלמה הפועלת על פי תנועה ובכך מוסברת 'הקפיצה' בין שני חלקיו המצולמים של האירוע. השוטר דרור כהן, חוקר זירת העבירה, תפס את קורות העץ ת/25 א-ב. הוא ציין כי אלו היו קורות העץ היחידות אותן מצא בזירה אליה הגיע בין השעה 06:30 לשעה 07:00. על קורות אלה לא נמצאו כתמי דם.

        הנאשמים

12.    לנאשם 1 מלאו ביום האירוע 15 שנים, ובעדותו בבית המשפט הוא תיאר את השתלשלות האירועים כפי שעיקרה הובהר לעיל, תוך שהוסיף כי הוא וחבריו הגיעו למרכז העיר על מנת לחגוג את יום הולדתו, לאחר שבאה בקשה משותפת מכל החברים לקנות בקבוק וודקה, ולאחר שכולם שתו מהבקבוק, תוך שלדבריו הוא שתה יותר מכולם, הגיעה החבורה לאזור כיכר החתולות. לאחר שביקשו לעשן סיגריה, הוא ניגש עם אחד מחבריו לנערים ממוצא רוסי שהיו במקום שסירבו לתת להם סיגריות, ואז הוא ניגש עם ח.נ למנוח שישב כמה מטרים מהם, המנוח סירב וקילל בשפה האנגלית והשניים חזרו לחבריהם: "ר' (נאשם 2) אמר לי איך אתה נותן לו לדבר אליך ככה וזה, אני לא כל כך התעניינתי בנושא, חזרנו פעם שנייה, סתם היה לר' קרש, הוא שיחק איתו שמה, אז גם הקרש.. אני שיחקתי עם הקרש כזה בצד, ליד הבן-אדם, אבל יעני, קצת רחוק היה איזה בקבוק, ששיחקתי איתו ברצפה, הבן-אדם פתאום קם אליי ודחף אותי. אני נבהלתי, הוא בן-אדם גבוה ממני ופחדתי ממנו, אז בשביל להרחיק אותו ממני, אז העפתי את הקרש לכיוון הצוואר שלו, לכתף, ואחרי זה ברחתי, כי נבהלתי..." (עמודים 250 - 251 לפרו'). לאחר מכן נסו כולם מהמקום, כאשר הוא ונאשם 2 שבו באותה מונית לשכונת מגוריהם. בחקירתו הנגדית הוסיף נאשם 1 כי היה "מסטול" בעקבות שתיית אלכוהול. הוא עמד על כך כי הערתו של נאשם 2 לעניין צורת הדיבור של המנוח אל נאשם 1, לא השפיעה עליו, דברי המנוח היו "פאק יו גו טו הום". נאשם 1 לא זכר לומר האם הקורה שקיבל מנאשם 2 הייתה שבורה מלכתחילה, דהיינו הייתה חלק נפרד, או שנאשם 2 שבר מהקורה אותה החזיק ומסר לו חלקה. הקרש (קורת העץ) נמסר לו, לדבריו, על מנת "לשחק איתו", כאשר כוונתו היא לכך שהוא הדף פחית או בקבוק בירה בעזרת הקורה, ולמעשה הוא הגיע אל המנוח בפעם השנייה באופן אקראי, כאשר נאשם 2 בא ביחד איתו (עמ' 259 שורה 5). בין הפעם הראשונה לפעם השנייה, חלף להערכתו זמן קצר, לא יותר מדקה. בתשובותיו לשאלות סנגור נאשם 2, הוא אמר שהיה שתוי, "מסטול", ולכן אינו יכול למסר פרטים בנוגע לקורת העץ, דהיינו לאופן הגעת הקורה לידיו מידי נאשם 1 ומה אמר לנאשם 1 בהקשר זה. נאשם 1 הכחיש כי הייתה לו כוונה או מטרה כלשהי להכות במנוח בשלב בו התקדם אל המנוח בפעם השנייה והמכה הונחתה רק לאחר שהמנוח דחף אותו או בעקבות כך. נאשם 2 אישר כי הקורות ת/25 אם אינן בדיוק אותן קורות שנעשה בהן שימוש באירוע, אז הן קורות דומות (עמ' 281 לפרוט'). לא זכר לומר האם אחז בקורה הארוכה או הקצרה, הכחיש כי העיף בקבוק לעבר המנוח, טען כי הוא לא פנה אל המנוח בכלל, אלא עבר לידו, והסביר כי עמד מול המנוח  מאחר ש: "הבקבוק היה מולו אז העפתי את הבקבוק, אחרי זה הוא קם ודחף אותי" (עמ' 285 לפרו'), (ראה בהקשר זה ת/1 ש' 38). נאשם 1 הסביר כי הכה במנוח באופן אינסטינקטיבי על מנת שתהא לו אפשרות לברוח (עמ' 287 לפרו'). בהמשך אמר: "אני בכלל שיחקתי עם המקל, הלכתי, את מכניסה אותי לסיטואציה, את אומרת שאני הלכתי בכוונה לתקוף אותו וזה בכלל לא נכון" (עמ' 290 לפרו'), והוא השיב כי אינו יודע איך הוא הגיע למצב בו הניף את הקורה ופגע במנוח. הנאשם 1 הסביר כי לא הזעיק אמבולנס מאחר שהוא "נלחץ" ועל כן נמלט מהמקום. אף שנאשם 1 השתדל להציג עצמו כמי שהיה שיכור, עולה כי התנהגותו לאחר השתייה מעידה כי הבין את מעשיו, כגון שהוא וחבריו רוצים לעשן סיגריה, ידע לגשת למספר אנשים ממוצא רוסי ולבקש סיגריה ולהבין כי הם מסרבים לו בשל גילו הצעיר ולאחר מכן לבקש סיגריה מהמנוח שהיה בסמוך, ולהבין כי הוא מסרב ואף מתכוון לכך. הליכתו הייתה יציבה והוא הסביר זאת כי בוודקה לוקח זמן עד לתחילת ההשפעה (עמודים 297 - 298 לפרו'). הוא גם ידע כיצד להגיע לביתו באמצעות מונית.

        נאשם 2

13.    לאחר שנאשם 2 העיד, בבית המשפט, על דרך הגעת החבורה למרכז העיר ירושלים (קניית בקבוק וודקה ושתייתו), הוא אמר, באשר לאירוע, כלהלן: "הלכנו לכיכר החתולות, היה לידי קורה, בגלל שהייתי קצת, קצת בראש, אז היה לי קצת... סתם רציתי לשחק עם הקרש, הוא היה כבד, שברתי אותו, זרקתי חלק לשמה, לצד, ואחד היה ביד שלי, ואז באו לשם איזה שלוש... רוסים, א' (הנאשם 1), ח.נ ו- א.א הלכו לבקש מהם סיגריה... לא יודע מה קרה שמה... המשכתי לשחק, אחרי איזה עשר דקות הזקן בא, אנחנו ישבנו ככה והוא ישב פה ואז א' (הנאשם 1) ו - ח.נ הלכו, ביקשו ממנו סיגריה... א' בא כזה בהליכה מהירה.... אמרתי לו הוא הביא לך סיגריה? אמר לי לא. לקח את הקרש, הלך לשמה ואז הלכתי... לראות מה קורה שמה, התקרבתי לאט... ואז נשענתי ככה על הקרש, ואז הזקן קם, דחף את א', היה לו בקבוק בירה לזקן שהוא שתה... בא לתת לו את זה בראש, ואז א' מרוב הבהלה, נתן לו את זה בפנים" (עמ' 303, 304 לפרוט'). לאחר מכן, כך הוסיף נאשם 2, מחמת הפחד והלחץ, החבורה ברחה. לדברי נאשם 2, נאשם 1 שתה יותר מהאחרים, מאחר שהיה מדובר ביום הולדתו והוא התנהג כשיכור. נאשם 2 אישר באופן ודאי כי קורת העץ אליה התייחס, הנה הקורה ת/25. לדבריו, נאשם 1 החזיק בקורה הארוכה מבין השניים. נאשם 2 הוסיף כי הלך בעקבות נאשם 1: "בשביל לראות מה קורה, לא בכוונה להרביץ... לקחתי את הקרש איתי, לא חשבתי שלהרביץ לו או משהו, הלכתי איתו, אני נשענתי ככה על הקרש..." (עמ' 306 לפרו'). נאשם 2 הכחיש כי אמר דבר מה לנאשם 1, לאחר שנאשם 1 שב מהמנוח אחרי הפניה הראשונה אל המנוח וכי התייחס לצורת הדיבור של המנוח אל הנאשם 1, או כי שאל את נאשם 1 מדוע הוא מאפשר למנוח לדבר אליו בצורה כזו או לקלל אותו. באשר לחקירתו, הבהיר נאשם 2 כי בתחילה נערכה החקירה ללא עורך-דין מטעמו והחקירה הופסקה רק לאחר שהגיע עורך-דין מטעמו. נאשם 2 הבהיר כי בחקירה, שעה שהציגו לפניו את הסרטון שצולם בשעת האירוע, הוא הכחיש כי הוא אחת הדמויות באותה חקירה והבהיר זאת בנימוק כי הוא היה ילד קטן, מדובר בחקירה ראשונה בה עמד, נאמר לו שהוא מואשם ברצח, ופחד שיישלח למאסר. בחקירתו הנגדית הבהיר עוד: "אני לא הלכתי בכוונה להרביץ לזקן עם הקרש, אני הלכתי כי שיחקתי איתו קודם. ואני המשכתי לשחק איתו... אם הייתי יודע שזה הולך לקרות ככה, לא הייתי לוקח איתי קרש בכלל לא היית הולך לשמה" (עמ' 322, 323 לפרו'). הסיבה לפיה בחקירתו, ת/16, שיקר ואמר כי היה במרחק של 10 מטרים מנאשם 1 בשעת מתן המכה, היה מאחר שפחד כי הסתבך, ולכן גם אמר בחקירתו כי חזר במונית לפסגת זאב ביחד עם יתר חבריו ולא ציין כי חזר עם נאשם 1 בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ