הרשעת האחים לוינשטיין בגין קשירת קשר להצית כלי רכב בנתיבי אילון

הנאשמים, מרדכי ואליצור לוינשטיין הינם אחים (יכונו להלן, בהתאמה, הנאשם 1 והנאשם 2). על פי הנטען בכתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום") קשרו השניים קשר יחד עם אברהם לבקוביץ' (להלן: "לבקוביץ'") להצית כלי רכב בנתיבי איילון בתל אביב בשעות הבוקר בהן קיים עומס תנועה רב, כל זאת על רקע התנגדותם ל"תוכנית ההתנתקות".

תמצית עובדות כתב האישום המתוקן

לשם מימוש הקשר רכש הנאשם 1, במהלך חודש אפריל בשנת 2005 או בסמוך לכך, שני כלי רכב מסחריים ישנים, האחד מסוג פיאט דוקאטו והשני מסוג וולוו (להלן: "כלי הרכב" או "הפיאט" ו"הוולוו"). הנאשם 1 טשטש, בעצמו או באמצעות אחרים, את מספרי השלדה של כלי הרכב.

הנאשם 1 פנה ללבקוביץ', שהיה תלמיד בישיבת חומש בה שימש הנאשם 1 כרב, והזמינו להצטרף לפעולה.

ביום 2.5.05 הובאו שני כלי הרכב לרחוב די רוסי בתל אביב (להלן: "רחוב די רוסי"), הסמוך למחלף קיבוץ גלויות שבנתיבי איילון (להלן: "המחלף"), באמצעות גרר אותו הזמין הנאשם 1. בכלי הרכב הונחו חומרים דליקים שהובאו על ידי הנאשם 1 או מי מטעמו.

ביום 3.5.05 בשעה 01:30 נפגשו שני הנאשמים עם לבקוביץ' ברחוב האצ"ל ברמת גן ומשם נסעו, ברכבו של הנאשם 1, לשדה המצוי בקרבת המחלף (להלן "נקודת המילוט"). הנאשם 1 הציג ללבקוביץ' ולנאשם 2 את תוכניתו, לפיה הנאשם 2 ולבקוביץ' ייסעו בכלי הרכב בנתיבי איילון לכיוון דרום, יעצרו את כלי הרכב ויציתו אותם, כך שהתנועה בנתיבי איילון תחסם לחלוטין, לאחר מכן יגיעו השניים ל"נקודת המילוט" בה ימתין להם הנאשם 1. אחר כך, הראה הנאשם 1 לנאשם 2 וללבקוביץ' את מיקום נקודת החסימה (להלן: "נקודת החסימה") ומשם החזירם לרמת גן. השלושה נדברו להיפגש בבוקר לשם מימוש תוכניתם.

בשעה 03:30 הצמידו הנאשמים לוחיות זיהוי מזוייפות לכלי הרכב וניסו למחוק את טביעות אצבעותיהם תוך שימוש בכפפות גומי.

בשעה 06:30 הגיעו הנאשמים ולבקוביץ', ברכב פזו' בו נהג הנאשם 1, לכלי הרכב שנותרו ברחוב די רוסי. הנאשם 1 הוציא מרכב הפג'ו מזרון וצמיגים והעביר אותם לרכב הפיאט (להלן: "הפיאט"). לאחר מכן נסעו השלושה לסיור באור יום ב"נקודת החסימה". בתום הסיור חזרו השלושה לכלי הרכב והנאשם 1 הורה לנאשם 2 וללבקוביץ' לשפוך  בתוכם את החומרים הדליקים שהונחו בהם. הנאשם 1 התניע את רכב הפיאט ובשל מצבו המכני הוסיף כמות גדולה של שמן למנוע הרכב.

מייד אחר כך עזב הנאשם 1 את המקום לכיוון "נקודת המילוט". הנאשם 2 ולבקוביץ' שפכו את החומרים הדליקים בכלי הרכב והודיעו לנאשם 1 כי כלי הרכב מוכנים. בסמוך לשעה 08:15 הורה להם הנאשם 1 להתניע את כלי הרכב, אלא שכלי הרכב לא התניעו בשל תקלה טכנית. הנאשם 1, שעודכן בדבר, הורה לנאשם 2 וללבקוביץ' להמתין בכלי הרכב עד שיגיע אליהם לבחון את התקלה. בשלב זה נעצרו הנאשם 2 ולבקוביץ' על ידי משטרת ישראל.

העבירות המיוחסות לנאשמים

כתב האישום מייחס לנאשמים ארבע עבירות: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(1) ו-(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; להלן: "החוק"); נסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(1) ו-(2) יחד עם סעיף 25 לחוק) קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) ביחד עם סעיף 332(1) ו-(2) לחוק) ושינוי זהות של רכב (עבירה לפי סעיף 413(ט) לחוק; צריך להיות 413ט, אולם כך במקור).

בסיכומיה, עתרה התביעה להרשעת הנאשמים בעבירות נוספות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיפים 244 ו- 246 לחוק, בהתאמה), וזאת מכח סמכותו של בית המשפט בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982. עבירות אלו מיוחסת לנאשמים בגין איומים שהשמיעו כלפי לבקוביץ' במטרה להניאו מכוונתו לחתום על עסקת טעון במשפטו, שהתנהל בנפרד ממשפטם שלהם.

תשובת הנאשמים לכתב האישום

בתמצית, תשובתם של הנאשמים היתה כי אכן תכננו לחסום את התנועה בנתיבי איילון, אלא שביקשו לעשות זאת באמצעות האטת הנסיעה בשני כלי הרכב עד לעצירתם ורק אם תסוכל תוכניתם זו, יציתו את כלי הרכב בשדה פתוח. לטענתם נסוגו כליל מתוכניתם עוד בטרם נעצרו, לאחר שהנאשם 2 ולבקוביץ' החליטו להודיע לנאשם 1 כי כלי הרכב אינם מניעים על מנת להתחמק מביצוע התוכנית. משהודיעו לו זאת, אמר להם הנאשם 1 כי התוכנית מבוטלת וכי יגיע למקום הימצאם ויאספם. הנאשמים הוסיפו וטענו כי אדם אחר, שבשמו סירבו לנקוב (יכונה להלן: "האדם הרביעי"), הוא שפנה אליהם ושיתפם בתוכנית לחסום את התנועה בנתיבי איילון.

מעבר לכך, תשובתם למעשים המיוחסים להם בכתב האישום היתה כדלקמן:
הנאשם 1 הכחיש כי טשטש את מספרי השלדה והזמין גרר.

הנאשם 1 הכחיש כי הביא חומרים דליקים לכלי הרכב.

הנאשמים הודו כי בכלי הרכב היו חומרים דליקים, אולם לא אלה שצויינו בכתב האישום. הנאשמים הכחישו כי הצמידו לכלי הרכב לוחיות רישוי מזוייפות וטענו כי ברכב הפיאט היו מזרן וצמיגים.

טענות הצדדים