הכרעת דין משלימה בעניין רוצחו של החייל אולג שייחט ז"ל

משלימה

(נאשם מס' 1)

כב' הנשיא (בפועל) ד"ר אברהם אברהם:

מבוא

1. ביום 28.7.2003 נמצאה גופתו של החייל המנוח אולג שייחט ז"ל, לאחר חיפושים שנערכו מיום שנעדר, 24.7.2003. לאחר חקירה הוגש כתב אישום נגד שלושה: טארק נוג'ידאת, יוסף סבייח ושריף עיד. בהגשת כתב האישום נסמכה המאשימה על הודאת הנאשם נוג'ידאת, כאשר בין גורמי החקירה, משמע השב"כ והמשטרה, נתגלעה מחלוקת, ובעוד שהשב"כ סבר כי אין לסמוך על ההודאה, המשטרה והפרקליטות סברו כי יש מקום להבאת ההכרעה לפתחו של בית המשפט.
2. ביום א', 18.4.2004, בעוד המשפט מתנהל, ארע אירוע בצומת בית רימון, בו ירו מספר אנשים מן המארב לעבר ג'יפ של מג"ב. בעקבות כך התפתחו חילופי יריות, במהלכם נפצע אחד מן האורבים (הנאשם מס' 2, ולהלן אכנהו מוסא), ואורב אחר נהרג, מוחמד ח'טיב שמו (להלן אכנהו ח'טיב). בעקבות האירוע נסתבר, כי הנשק ממנו ירה ח'טיב הוא נשקו של החייל המנוח אולג שייחט ז"ל. מכאן ואילך התפתחה חקירה, שהוליכה למעצרו של הנאשם מס' 1 (להלן הנאשם), יחד עם ארבעה נוספים ובהם מוסא הנ"ל.

בעקבות הדברים הללו הואשמו הנאשם וארבעת חבריו בעבירות שונות שעניינן פעילות אלימה שעשו במסגרת התארגנות, שנועדה לפגוע, בין היתר, באנשי כוחות הבטחון, ובכלל זה נעשו ניסיונות לחוטפם על מנת לרוצחם. נוסף על כך הואשם הנאשם בחטיפתו ורציחתו של החייל אולג שייחט ז"ל.

3. כל הנאשמים, לבד מן הנאשם שלפנינו, הודו באשר יוחס להם, הורשעו ונענשו. הנאשם, שבמהלך חקירתו הודה במעורבותו בפעילות החבורה, כמו גם באירוע רציחתו של החייל המנוח, התכחש לכל אשר הודה בו בחקירה. לכן שמע בית המשפט (במותב שבראשו עמד כב' הנשיא מנחם בן־דוד, ולצדו כב' סגן הנשיא ניסים ממן, ואנוכי) ראיות, וסופו של יום הרשיע את הנאשם בכל אשר יוחס לו. בגין רציחת החייל נגזר דינו למאסר עולם. על העבירות האחרות נגזרו עליו עוד 25 שנות מאסר, 15 מהן במצטבר למאסר העולם.
4. הכרעת הדין הנ"ל ניתנה לאחר שהמאשימה הגישה את סיכום טענותיה, ובלא שהנאשם הניח לפנינו את סיכום טענותיו, חרף ארכות אינספור שניתנו לו.
5. הנאשם ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, ובין היתר טען, כי הכרעת הדין ניתנה בלא שטען את טענותיו. בפסק דינו קבע בית המשפט העליון את הדרך בה היה עלינו ללכת משלא קיים הסניגור אחר הוראותינו, ולכן ציווה כך (סעיף 10 לפסק הדין):

"הייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור באופן הבא:

(א)       פסק הדין שניתן בבית משפט קמא יוותר על כננו, אך התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי. נשיא בית המשפט המחוזי יקבע את זהות שני חברי המותב הנוספים [כיוון שבינתיים פרשו לגמלאות כב' הנשיא בן־דוד וסגן הנשיא ממן – א.א.]. המותב יקבע דיון לשמיעת סיכומים בעל פה. בדיון זה, יתייחסו הצדדים לנקודות שבהן התמקד הסניגור בדיון בפנינו: (1) האם התקיים היסוד הנפשי הנדרש בעבירת הרצח, תוך התייחסות למשמעות ההודאות שהתקבלו ו-(2) האם ישנן ראיות לחיזוק ביחס לביצוע העבירות האחרות שבהן הורשע המערער.

(ב)        לאחר שמיעת הסיכומים, בית משפט קמא ייתן הכרעת דין משלימה, בגדרה ינמק האם יש מקום לשנות מהכרעת הדין הקודמת ובאיזה אופן.

(ג)        בהתאם להכרעת הדין המשלימה, יתקיים דיון בפני בית משפט קמא בעניין הטיעונים לעונש.

(ד)        לאחר שלב זה, יקבע בית משפט קמא אם יש מקום להקל בגזר הדין של המערער או להשאירו על כנו."

6. בעקבות החלטה זו שב, אפוא, עניינו של הנאשם לפתחנו. בהחלטה מיום 15.9.2015 הוריתי, כי הואיל והמאשימה כבר נתנה, בשעתה, את סיכום טענותיה, יקדים הנאשם ויגיש סיכום טענותיו בכתב. נוסף על כך נקבע דיון לשמיעת טיעונים על־פה ביום 11.2.2015, שאז השמיעה ב"כ המאשימה את דבריה, ואחריה השמיע הסניגור את טיעוניו.
7. במהלך טיעוניו השמיע הסניגור המלומד טענה, לפיה הוא מופתע מטענות אלה ואחרות שבאו מפי ב"כ המאשימה במהלך הדיון, כאלו שלא הועלו בסיכום טענותיה דאז. בית המשפט עצר את הדיון והציע לסניגור לדחותו, על מנת שיהא בידו להכין עצמו לתשובה הולמת לטענות המאשימה. אלא שהסניגור דחה את ההצעה וביקש להמשיך בטיעון כשהוא מוסיף כי אין הוא צריך לדחייה, והוא, מכל מקום, מתנגד לטענותיה לגופן, בין היתר כיוון שלא הועלו מפיה בסיכום טענותיה דאז.

חטיפתו ורציחתו של החייל אולג שייחט ז"ל