הרשעתו של ניקולאי דורושב בעבירות של אינוס ורצח בכוונה תחילה

השופטת ר. אבידע

הקדמה - כתב האישום

1. ביום 23.9.09 בשעה 15:46 נגבתה אמרתה של הגב' ס.ד., אחותה של ל.ד. ז"ל, בת 15 תושבת אשקלון (להלן: "המנוחה"). האחות באה לדווח על היעדרות המנוחה (ת/2). זמןקצר לאחר מכן בשעה 16:01 נגבתה אמרה מאביה של המנוחה, מ.ד.. באמרתו סיפר מר ד. כי בתו המנוחה יצאה מהבית בלילה שבין 22.9.09 ל- 23.9.09 בסמוך לשעה 20:30 ומאז לא שמע ממנה (ת/4). גביית אמרתו של מר ד' הסתיימה בשעה 16:15. בסמוך לאחר גביית אמרותיהם של אחותה ואביה של המנוחה, נגבו אמרות מחבריה של המנוחה (ת/6, ת/7, ת/25), מהן עלה כי התקיימה מסיבה בחנייה של היכל הספורט באשקלון, במהלכה שתו החוגגים שתייה חריפה והשתכרו. הנאשם עבר במקרה במקום והצטרף למסיבה. בסיום המסיבה התבקש הנאשם להסיע את המנוחה וחבריה לבתיהם, הנאשם הסכים, והסיע את חבריי המנוחה לבתיהם, המנוחה נותרה ברכבו. הנאשם זומן לתחנת המשטרה ונחקר ביום 23.9.09 בשעה 16:21 (ת/47). באמרתו זו טען הנאשם כי המנוחה ביקשה ממנו לעצור לה ליד בית הספר "נאות" ושם ירדה מרכבו, והוא נסע מהמקום. לטענתו המנוחה ירדה מרכבו בכ- 02:00 לפנות בוקר.
2. מאיכון שנעשה לטלפון של המנוחה עלה כי הטלפון היה בשעה 01:48 בשטח פתוח דרומית לישוב בית עזרא, ומאז נדם. מאחר שתוצאות האיכון לא התיישבו עם דברי הנאשם, זומן הנאשם שנית לתחנת המשטרה. הנאשם הגיע לתחנת המשטרה בעקבות הזימון, והופנה לתשאול נוסף באגף הנוער. במהלך התשאול ביקש חוקר הנוער יניב חמו מהנאשם לעזור למשפחה, להורים, בכך שיוביל את החוקרים למנוחה. לאחר שיחה של כחצי שעה ארבעים דקות, אמר הנאשם כי הוא מסכים וכי ייקח את החוקר למנוחה. לשאלת החוקר כיצד הנאשם יודע היכן המנוחה נמצאת השיב הנאשם כי לאחר שהוריד את המנוחה מרכבו עלתה היא לרכב אחר, והנאשם עקב אחרי אותו רכב עד לגבעה 69, שם ראה את הרכב עולה על הגבעה.

הנאשם אכן הוביל את החוקרים לגבעה 69. לאחר שהחנו הרכב שאיתו הגיעו החלו הנאשם והחוקרים שליווהו לעלות על הגבעה. במהלך העלייה נמצאו פריטי לבוש שהתברר בהמשך שהיו שייכים למנוחה. לשאלה של מי הפריטים השיב הנאשם שהם של המנוחה. הנאשם טען כי המנוחה נמצאת מעבר לגבעה, אך לא היה מוכן להוביל את החוקרים למקום. לדברי החוקר יניב חמו "הוא התחיל להילחץ הוא התחיל קצת לרעוד" (ישיבה מיום 29.6.10 עמ' 43). הנאשם הצביע לאנשי המשטרה על המקום שהמנוחה אמורה להיות, הללו הלכו בהתאם להנחיית הנאשם ומצאו את גופת המנוחה. לאחר מציאת גופת המנוחה הודע לנאשם כי הוא חשוד ברצח, על ידיו הושמו אזיקים, הוזמן צוות מז"פ ולזירה הגיע רפ"ק פורטל שהיה ראש מחלק תשאול של ימ"ר לכיש. בזירה נגבתה על ידי רפ"ק פורטל אמרה שהוקלטה תחת אזהרה מהנאשם, ולאחר מכן נגבתה ממנו אמרה נוספת בתחנת המשטרה ובוצעו פעולות חקירה נוספות. בעקבות החקירה שהתנהלה הוגש כתב אישום נגד הנאשם ביום 19.10.09. מאוחר יותר, הוגש כתב אישום מתוקן ביום 9.2.10.

3. בכתב האישום המתוקן ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של אינוס - עבירה לפי סעיפים 345(א)(1) ו- 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, רצח בכוונה תחילה - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק, רצח תוך ביצוע עבירה אחרת - עבירה לפי סעיף 300(א)(3) לחוק, רצח להבטיח הימלטות מעונש- עבירה לפי סעיף 300(א)(4) לחוק. כמו כן  ציינה המאשימה בכתב האישום כי עם סיום הדיון תבקש לחלט את רכבו של הנאשם.

נטען בכתב האישום המתוקן כי הנאשם הינו תושב אשקלון, ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה הבעלים של רכב מ.ר.  82-920-14 מתוצרת יודנאי דגם אסקנט שנת ייצור 2006 בצבע לבן (להלן: "רכבו של הנאשם").

המנוחה ל.א. ילידת 1994 במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היתה תושבת אשקלון והתגוררה בשכונת "נאות אשקלון". עד לאירועים המתוארים בכתב האישום לא היה כל קשר בין הנאשם לבין המנוחה, פרט לאירוע אחד באמצע ספטמבר 2009, בו נענה הנאשם לבקשת המנוחה והסיע אותה בתוך אשקלון אל איזור מגוריה. באירוע זה הנאשם והמנוחה לא שוחחו ביניהם.

בלילה שבין התאריכים 22-23.9.09 התקיימה מסיבה ליד היכל הספורט באשקלון. המשתתפים במסיבה, ביניהם המנוחה, שתו משקאות משכרים, כך שלקראת סיום המסיבה בקרבת השעה 02:00, היתה המנוחה תחת השפעת האלכוהול אשר שתתה. במהלך המסיבה הגיע הנאשם למקום ברכבו והשתתף גם הוא במסיבה. במהלך הערב לא היה קשר בין הנאשם לבין המנוחה, פרט לכך שהמנוחה אמרה לנאשם "שלום" כאשר ראתה אותו שם לראשונה. בסיום המסיבה ביקשו מהנאשם מספר משתתפים, וביניהם המנוחה, שיסיע אותם ברכבו לבתיהם, והנאשם הסכים לכך. במעמד זה אמרה המנוחה לנאשם כי אינה מרגישה טוב, וביקשה את רשותו לשכב ברכבו עד שיהיו מוכנים לנסוע. הנאשם נענה בחיוב לבקשת המנוחה, והמנוחה נכנסה לרכבו של הנאשם, נשכבה במושב האחורי ונרדמה. בהמשך, לאחר שהנאשם והנוסעים האחרים נכנסו לרכב, הנאשם הסיע את הנוסעים האחרים אל בתיהם במקומות שונים באשקלון, עד אשר נותר הנאשם עם המנוחה לבד ברכבו, כאשר המנוחה נותרה רדומה במושב האחורי של הרכב. הנאשם, כאשר נוכח לדעת כי המנוחה עדיין ישנה כתוצאה מהאלכוהול ששתתה, החליט לנצל מצב זה על מנת לקיים עמה יחסי מין ללא הסכמתה, ולצורך כך, במקום לנסוע לאזור מגוריה של המנוחה, נסע אל מחוץ לאשקלון והגיע עם המנוחה לגבעה 69 הסמוכה לקיבוץ ניצנים. הנאשם, לאחר שהגיע לגבעה 69, עצר את רכבו ועבר למושב האחורי של הרכב. הנאשם החל לגעת במנוחה ולנשק אותה. בהמשך פשט הנאשם את בגדיו התחתונים וכן את בגדיה התחתונים של המנוחה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, דבר שגרם למנוחה להתעורר משנתה. אז, הבינה המנוחה את מעשיו של הנאשם והחלה לצרוח ולהיאבק בנאשם תוך שאמרה לו, בין היתר, שהיא רק בת 15 וכי היא תתלונן נגדו במשטרה.

הנאשם, כאשר שמע את צרחותיה של המנוחה והבין שהיא מתכוונת להתלונן נגדו במשטרה, החליט להמית את המנוחה כדי למנוע ממנה להגיש נגדו תלונה ובכך להימלט מעונש בגין עבירת האינוס. הנאשם חנק את המנוחה בכוונה להמית אותה בכך שכיסה את פיה ואפה באמצעות ידו האחת, ובידו השניה תפס בכוח בגרונה וחנק אותה לפרק זמן של מספר דקות עד ששבר את עצם הלשון שלה והמשיך לחנוק אותה עד שהמנוחה חדלה להיאבק בו.

הנאשם, לאחר שסבר שהמנוחה מתה, ובמטרה לטשטש את מעשיו, הוציא את המנוחה מרכבו, דרס אותה בכך שעבר עליה עם רכבו, גרם לה חבלות חמורות בגופה - ובין היתר שבר בצלע, פצעי קרע בכבד ועוד. בהמשך, הנאשם גרר את המנוחה למקום סמוך, וקבר אותה בחול בעודה בחיים, כך שדרכי הנשימה שלה נחסמו וחול ואבנים חדרו לחלל הוושט, לקנה הנשימה, לסימפונות הגדולות ולסימפונות הקטנות שלה. הנאשם במעשיו הנ"ל, גרם למותה של המנוחה ע"י תשניק (חנק) מכני בעקבות לחץ על הצוואר ועל הפנים כמפורט לעיל, והמנוחה נפטרה כתוצאה ממעשיו הנ"ל של הנאשם זמן קצר לאחר מכן. נטען בכתב האישום כי הנאשם, בנסיבות הנ"ל, גרם בכוונה תחילה למותה של המנוחה, בכך שהמית אותה לאחר שהחליט להמיתה, והמיתה בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן היה יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמיתה. הנאשם בנסיבות הנ"ל, גרם במזיד למותה של המנוחה תוך ביצוע עבירה אחרת, דהיינו עבירת האינוס. הנאשם בנסיבות הנ"ל, גרם למותה של המנוחה כדי להבטיח לעצמו הימלטות מעונש בגין עבירת האינוס אשר ביצע במנוחה.

4. עיקר ראיות המאשימה, להוכחת המעשים שיוחסו לנאשם בכתב האישום, מבוסס על עדותו של הנאשם בבית המשפט, אמרותיו במשטרה, עדויות חבריה של המנוחה, חוות דעת ועדויות החוקרים ואנשי המשטרה אשר הביאו לחשיפת העובדות הנטענות בכתב האישום.

5. הנאשם מסר תגובה מפורטת לנטען בכתב האישום כאשר לגרסתו האירועים המיניים היו בהסכמת המנוחה שהתנהגה כמו בגירה. הנאשם טען בתגובתו לאמור בכתב האישום כי כיסה את פיה של המנוחה והחזיק בגרונה מאחר שתוך כדי המגע המיני החלה לצעוק והוא חש בושה ומבוכה, כיוון שבסביבת הרכב היו אנשים. הנאשם טען כי סבר כי המנוחה נפטרה כתוצאה מחסימת דרכי הנשימה, עם זאת טענה ההגנה כי מותה של המנוחה לא נגרם מהחניקה אלא מהדריסה, וכי לכן יש להרשיע הנאשם בהריגה בלבד, ולזכותו מסעיפי האשמה שיוחסו לו בכתב האישום.

גרסת ההגנה נסמכת על עדות הנאשם בבית המשפט. פרט לנאשם לא זומנו על ידי ההגנה עדים נוספים. ההגנה העלתה טענות כנגד קבילות הודאותיו של הנאשם במשטרה.

אתייחס  תחילה לטענות הזוטא שהעלה הנאשם.

טענות זוטא

6. ביום 14.3.10 לאחר שב"כ הנאשם מסר את תגובת ההגנה לנטען בכתב האישום המתוקן, הודיע ב"כ הנאשם "אשר לשאלת חברתי אם יתקיים משפט זוטא אם לאו, אני משיב שאני מבקש לענות על כך בעוד 7 ימים יש עוד עניין אחד שאני בודק". ביום 27.4.10 הודיע ב"כ הנאשם "לא יהיה משפט זוטא". ביום 11.5.10 הודיע ב"כ הנאשם "אנו נגיש את טענות הזוטא שלנו תוך שבועיים, עד 27.5.10". ביום 27.5.10 הגיש ב"כ הנאשם טענות הזוטא עליהן אף חזר בסיכומיו. כאמור בטענות הזוטא שהועלו בתחילת המשפט ובסיכומים "עמדת ההגנה הינה כי כל הודאות הנאשם, למעט הודעתו הראשונה, אשר נגבתה ממנו כעד, נגועות באי חוקיות ועל כן פסולות ובלתי קבילות. הטעם לאי החוקיות הוא אי מתן אזהרה, העדר הודעה על האפשרות לשמור על זכות השתיקה, והעדר ההודעה על האפשרות להיוועץ בסנגור בשלב בו כבר היה הנאשם בגדר חשוד, ואגב היתממות לגבי מעמדו". עוד טען הסנגור המלומד "נכון הדבר שבשלב מסויים, לאחר שכבר הוביל את החוקרים אל הגופה, הוזהר הנאשם, ואף נאמר לו כי כל שיאמר עשוי לשמש כנגדו, ואולם בשלב זה, בשעת לילה בשטח כאשר הוא כבר מוקלט, ונאמר לו שעליו לומר מה שאמר קודם, כדי להקליטו, למעשה לא היה בכך עוד כל ערך.

לא יכול להיות חולק כי אילו הוזהר, או אילו נמסר לו כי זכותו לשתוק, והוא יכול היה לבחור בזכות השתיקה, הכל טרם הולכת החוקרים אל גופת המנוחה, או אילו ניתנה לו הזכות להיוועץ בעו"ד טרם שכנועו ע"י החוקרים לקחתם לגופה בלא כל אזהרה, לא היו הודאותיו אלה בפני החוקרים".

אין עוד צורך היום לחזור על ההלכות, הידועות היטב, בדבר החובה להזהיר מפני הפללה עצמית והחובה להודיע בדבר זכות ההיוועצות וחלק מפסקי הדין הרבים שבהם חזרו בתי המשפט על ההלכות האמורות, הוזכרו על ידי ב"כ הצדדים (ראו - ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, (לא פורסם, מיום 4.5.2006); ע"פ 1301/06 יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל; ע"פ 3412/91 סופיאן עבדאללה נ' מפקד כוחות צה"ל חבל עזה, פ"ד מז(2) 843, 850).