אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה ומעצר עד תום ההליכים לנאשם במכירת אקדח ללא היתר

הרשעה ומעצר עד תום ההליכים לנאשם במכירת אקדח ללא היתר

תאריך פרסום : 29/10/2008 | גרסת הדפסה
עד"י
בית הדין הצבאי לערעורים באזור יהודה והשומרון
3994-08
28/09/2008
בפני השופט:
סא"ל יורם חניאל

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סגן שלומי שניידר
הנתבע:
יאסר צאלח מחמד חטיב ת"ז 850997990
עו"ד עביר מראר
פסק-דין

בתחילת שנת 2007, כך עולה מכתב האישום, מכר המשיב, יאסר צאלח מחמד חטיב, יליד 1986 מחיזמה, אקדח מסוג חילואני תמורת 700 דינר, וזאת בלא שהיה בידו היתר לעשות כן מטעמו של המפקד הצבאי.

אגב החקירה המשטרתית שהתקיימה בעניינו, הכחיש המשיב את כל המיוחס לו בכתב האישום ופסק בהחלטיות רבה כי הדברים אשר בהם ערב אותו מחמוד איבראהים אינם נכונים, וכי מעולם לא מכר לו אקדח. גרסה שונה לחלוטין הייתה בפי מחמוד איבראהים, אשר סיפר בפרוטרוט על מכירת האקדח על ידי המשיב ורכישתו ב-700 דינר. גם העד השלישי אשר ברשימת העדים, הוסיף למסגרת ראייתית זו תוספת משלו, ומשנפתרה בעיית זיהויו של המשיב על ידי מחמוד איבראהים, נסללה לכאורה דרכה של התביעה הצבאית להרשעתו של המשיב בכל המיוחס לו בכתב האישום.

הדיון בתיק היה קצר ותכליתי. אולם, כך מסתבר, הוא סיפק מידה לא מבוטלת של דרמטיות. בתחילה, עם עליית מחמוד איבראהים לעדות, ומשהתבקש לספר לביהמ"ש אודות הסחר בציוד המלחמתי עם המשיב, לא היה לו כל קושי לחזור על מה שמסר באמרתו המשטרתית מיום 12.5.08. כי הוא מכיר את המשיב וכי לפני שנה או שנה וחצי קנה ממנו אקדח ושילם עבורו 700 דינר. אולם, בפתח החקירה הנגדית, משהציגה הסנגוריה בפני העד מסמך, הנחזה להיות מטעם המועצה המקומית של חיזמה, חזר לפתע מחמוד איבראהים מגרסתו המקורית ומסר גרסה אחרת לחלוטין, אשר מנקה את המשיב מכל אשם. לדבריו, מסר את שמו של המשיב כמי שסחר עימו באמל"ח, בשל סכסוך כספי שהיה לו עם משפחת המשיב, אולם, מעולם לא היה בינו לבין המשיב כל קשר ומסתבר כי מעולם הוא לא נפגש עם המשיב וגם לא ראה אותו קודם לכן. בנסיבות אלו, מסר מחמוד איבראהים כי זיהוי המשיב על ידו במסדר זיהוי התצלומים, עלה יפה לנוכח הדמיון שיש לו לאחיו.

כאן המקום לציין, כי מעבר לעדותו של מחמוד איבראהים התקבלו במהלך הדיון אמרותיו המשטרתיות של הנ"ל ואמרותיו של עד תביעה מס' 3. יחד עם זאת, בחר המשיב שלא להעיד במסגרת פרשת ההגנה, הגם שאמרתו המשטרתית מיום 20.5.08, הוגשה בהסכמה.

משנדרש ביהמ"ש להכריע בין הגרסאות שהניח בפניו מחמוד איבראהים, לא התקשה ביהמ"ש לעשות את מלאכתו. ביהמ"ש קבע לאלתר " לא נותר לי אלא לקבוע כי מדובר בעד בלתי מהימן לחלוטין... מצאתי כי לא ניתן ליתן אמון כלל בדבריו של העד בפני ביהמ"ש ויש להעדיף על פניה את עדותו של העד במשטרה, שם מסר גרסה מפורטת והגיונית.". יחד עם זאת, לנוכח חוסר מהימנותו של העד, כך לדעת ביהמ"ש, והיות השקר טבע שני לו, החליט ביהמ"ש כי "ניתן יהיה להסתמך עליה לצורך הרשעת הנאשם אך אם תמצא לה תוספת ראייתית משמעותית וכבדת משקל" .

ראוי לדקדק בקביעות אלו של ביהמ"ש כבר עתה וראויים דבריו לבחינה מיוחדת.

כבר בפתח הדיון בבימ"ש דלמטה, משעלה מחמוד איבראהים לעדות, סיפר כי קנה מהמשיב אקדח ב-700 דינר. הוא ידע לספר עוד כי הוא הכיר את המשיב קודם לכן וכי היו ביניהם יחסים קודמים אשר הובילו לסחר זה. מחמוד איבראהים אף אישר, כי כל מה שנאמר באמרותיו המשטרתיות נכון הוא, כמו גם אישר את זיהוי המשיב כ יאסר בדרן. גם בפתחה החקירה הנגדית חזר מחמוד איבראהים על גרסתו זו, כי המשיב הוא אשר מכר לו את האקדח. חשוב גם לציין כי במהלך החקירה החוזרת, סיפר מחמוד איבראהים כי הוא מכיר את נזיד איבראהים וכי מכר לו את האקדח שרכש מהמשיב. אולם, פן נקדים את המאוחר, נבהיר כי עם סיום החקירה הראשית ביקשה התביעה הצבאית להגיש את אמרותיו של מחמוד איבראהים, כאמרת חוץ של עד המוגשת כראייה במישור הדיוני. ביהמ"ש אמנם קיבל את האמרה וסימנה כנדרש, אולם ההחלטה לעשות בה שימוש ולהעדיף אותה על פני עדות העד מעל דוכן העדים הייתה למעלה מן הצורך. דברים אלו מכוונים לכך כי בסופו של דבר יכול היה ביהמ"ש להכריע איזו גרסה עדיפה בעיניו, על יסוד עדותו של מחמוד איבראהים, כפי שנשמעה מעל דוכן העדים. לו היה ביהמ"ש מתייחס לעדות הפרונטאלית של מחמוד איבראהים יכול היה להכריע בשאלה שהונחה בפניו ביתר קלות. ניסיון החיים והשכל הישר היו מביאים את ביהמ"ש, כפי שאכן עשה בשלב מאוחר יותר, להסיר מעליו את הגרסה נטולת השורשים ולהעדיף על פניה את הגרסה הוודאית. לטעמי, די היה במה שלפניו על מנת לבוא להכרעה זו ואף דומני כי בסופו של דבר המסגרת העובדתית שנחשפה לפניו בדיון הייתה רחבה יותר ממה שמסר מחמוד איבראהים במשטרה. בנסיבות אלו, לו היה בוחר ביהמ"ש ללכת בדרך שהצעתי, היה מגיע למסקנה חיש מהר כי היקף ומשקל החיזוק הנדרש בדרך זו, מצומצם עד מאוד וכל אשר נדרש מאתנו הוא, להצביע על תוספת מאמתת קלה התומכת במהימנות דבריו של מחמוד איבראהים.

למרות שעמדה לפני ביהמ"ש דרך זו, בחר ביהמ"ש ללכת בדרך אחרת המלאה בחתחתים, ובשל כך נזקק היה לתוספות ראייתיות שלא לצורך.

עוד יש לדקדק בהקשר זה, הואיל ובתווך קיימת אפשרות נוספת להכרעה אשר גם אותה דחה ביהמ"ש. ברגיל לו היה מחמוד איבראהים חוזר בו, מהגרסה שהציג בהודאתו במשטרה כבר בתחילת העדות בביהמ"ש, הייתה מזדרזת התביעה הצבאית ומבקשת להגיש את אמרותיו המשטרתיות על מנת להצביע על סתירות בין עדותו לבין אמרות החוץ שמסר. אולם, משבחר מחמוד איבראהים לאמץ את הגרסה שמסר בהודאתו במשטרה, רשאי ביהמ"ש לראותו כמי שחזר בעדותו בביהמ"ש על תוכן ההודעה שמסר במשטרה בעת חקירתו. על כך, כותב השופט קדמי בספרו "על הראיות" חלק ראשון עמ' 311, " רשאי בית המשפט לראות את ההודאה כחלק מן העדות שניתנה על יד העד בפניו, ולהעדיף 'חלק' זה על פני חלקים אחרים של אותה עדות. " ונכונים הדברים כפל כפליים משחזר מחמוד איבראהים ואימץ לחלוטין את כל מה שמסר בהודעתו במשטרה. אין ספק, כי לו כך היה נוהג ביהמ"ש הייתה נמנעת ממנו, גם בדרך זו, חקירה משפטית מיותרת אליה נדרש בשלב מאוחר יותר ובוודאי היה מגלה כי לא היה צורך בכל התוספות הראייתיות שהעמיס על עצמו.

אמנם כבר הרחבנו בדבר ההכרעה בין הגרסאות שעמדו בפני ביהמ"ש, יחד עם זאת, סבור אני כי יש צורך להבהיר פן נוסף בסוגיה זו, על כן ארחיב יותר כדלקמן: שני שלבים יש במהלך המתואר, השלב הראשון נוגע להכרעה המתבקשת בין הגרסאות שהונחו בפני ביהמ"ש. בשלב זה חייב ביהמ"ש להכריע איזו גרסה עדיפה בעיניו ואיזו גרסה עליו להרחיק. כבר ציינו כי משהונח לפני ביהמ"ש הצורך להכריע, הוא לא התקשה כלל וכלל לקבוע איזו גרסה יש לו להעדיף על פני האחרת. ביהמ"ש מצא כי עדות מחמוד איבראהים במשטרה מפורטת והגיונית והיא עומדת בכל המבחנים שהעמידה הפסיקה בעניין זה. עניינו של השלב השני נוגע לשלב ההרשעה. בשלב זה, כפוף ביהמ"ש בין היתר להוראת המחוקק, אשר קבע את הצורך בתוספות ראייתיות ואשר נועדו לתגבר את האמינות והמהימנות שהעניק ביהמ"ש מלכתחילה לגרסה זו או אחרת.

מן הצורך להדגיש כי התוספת הראייתית הנדרשת על פי חוק, אין בה כדי לשמש כלי שרת בידי ביהמ"ש לצורך ההכרעה בין הגרסאות שלפניו. הראיה, כי אין החיזוק נדרש אלא כתוספת משקל לאמינות, ואין הוא צריך להתייחס דווקא לשאלה השנויה במחלוקת. אם יקדים ביהמ"ש וירתום כלים אלו למרכבתו לצורך ההכרעה בין הגרסאות, הרי שיקדים סיבה למסובב.

הרחבתי בהדגשה זו, משום שמצאתי כי יש לכך השלכה ישירה לסוגיה הנוגעת למשקל התוספת הראייתית אשר ראה ביהמ"ש לדרוש בענייננו. לדידי כבר ברור כי לא היה צורך בחיזוק מוגבר מהטעם שהבהרתי לעיל, יחד עם זאת ברור, כי גם הדרך אשר בה בחר ביהמ"ש לסלול את דרכו, אינו מחייב תוספת ראייתית שכזו.

ביהמ"ש ראה צורך בקיומן של מספר תוספות ראייתיות. לדעת ביהמ"ש, הדרישה לתוספת ראייתית מקורה בשני טעמים שונים, האחת, כי מדובר בעדות שותף, והשנייה כי מדובר באמרת חוץ. דרישה מצטברת זו לשתי תוספות ראייתיות מהסוג של דבר לחיזוקה, מגבשות צורך לתוספת ראייתית בעלת משקל רציני ביותר, אשר הפסיקה הגדירה אותה כחיזוק מוגבר.

עוד קודם לכן, נבהיר, כי במידת השילוב בין משקלה הפנימי של הראיה לבין משקלה של התוספת הראייתית, נקבעה הלכה, אשר יפה היא לענייננו ואף ראויה לציון.

"משקלה הפנימי של עדות נקבע על סמך שיקולים שבהתרשמות ושיקולים שבהיגיון, כגון: הגיונה הפנימי, סדר הפרטים הנמסרים בה וכיוצא באלה סימנים המשכנעים כי המדובר בדברי אמת. ואולם יש שנדרשת תוספת ראייתית מכוח הדין. בכל מקרה - בין שדרישת התוספת היא על-פי דין ובין שהיא נובעת משום חסר במשקל העצמי של העדות - קיימת זיקה הדדית בין משקלה העצמי של העדות לבין התוספת הראייתית. ככל שהמשקל העצמי גדול יותר, התוספת הנדרשת מועט, ולהפך, ככל שהמשקל העצמי של העדות קטן יותר, תידרש תוספת גדולה יותר." (ע"פ 6147/92 מדינת ישראל נ' יוסף בן שלמה כהן)

בענייננו, משהחליט ביהמ"ש לדחות את עדות מחמוד איבראהים ולהעדיף את עדותו במשטרה, נדמה היה כי ביהמ"ש מעניק אגב כך משקל גבוה לאמרה המשטרתית של מחמוד איבראהים. להזכיר כי בפני ביהמ"ש היו אותה עת שתי גרסאות, האחת מסבכת את המשיב, והשנייה מזכה אותו. על כן, משמצא ביהמ"ש " כי לא ניתן ליתן אמון כלל בדבריו של העד בפני ביהמ"ש ", אין אפשרות אחרת מלבד " להעדיף על פניה את עדותו של העד במשטרה .". וכפי שלא יעלה על הדעת כי ביהמ"ש יאמץ את שתי הגרסאות גם יחד, הרי כי לא יכולה להיות כל מחלוקת שביהמ"ש ימשוך ידו מההכרעה שהונחה בפניו וידחה את שתי הגרסאות כאחת. בנסיבות אלו, לא ירדתי לסוף דעתו של ביהמ"ש, משקבע: "אף כי דחיתי את גרסת העד בפני בית המשפט, התקשיתי לתת משקל מלא לאמרתו המפלילה של העד במשטרה, זאת לאור חוסר מהימנותו הכללי של העד, אשר כבר קבעתי, כי השקר הוא טבעי לו" . והרי כבר הבהרנו לעיל, כי אין זיקה בין משקלה של האמרה לבין מלאכת ההכרעה, זו נועדה לצורך ההרשעה, וזו משקפת את הצורך השיפוטי ובהבחנה בין גרסה לגרסה.

זאת ועוד, אם הצליח ביהמ"ש לקבוע על-פי המבחנים הפנימיים שנקבעו בפסיקה, כי אמרת מחמוד איבראהים אכן מתאפיינת כאמרה מפורטת, סדורה והגיונית, מה הביאו לקבוע כי משקלה של עדות זו מוגבל? האם בהתרשמותו של ביהמ"ש מהעד כשקרן פתולוגי, יש כדי להצביע על עד זה כי משקר הוא תמיד וכי אין צד אמת בדבריו, או כי דבריו שנאמרו במשטרה אינם אמת? להזכיר כי הדברים שמסר המשיב במסגרת החקירה המשטרתית כלל לא עמדו במחלוקת בין הצדדים, שהרי המשיב חזר וטען כי אמר את הדברים הללו בחקירתו. הראיה כי האמרה התקבלה על ידי ביהמ"ש בלא שראה צורך לדרוש את העדת גובה האמרה.

הגדיל ביהמ"ש לעשות כשקבע " מצאתי ליתן לאמרתו המפלילה של העד משקל מוגבל, לאור מהימנותו המפוקפקת .", והגדיל עוד יותר כשפסק " כי מדובר באחד מאותם מקרים, בהם לא ניתן להסתפק בתוספת המאמתת באופן כללי את האמרה המפלילה ויש צורך בתוספת ראייתית, אשר אף אם אינה תוספת מסבכת, עליה לאמת בנקודה מסוימת הקשורה ליריעת המחלוקת. ". וכל כך למה?

וככל שנוגעים הדברים לתוספת הראייתית הנדרשת, ביקש ביהמ"ש אגב כך למצוא אימות חיצוני לפרטים שעלו באמרת מחמוד איבראהים, דא עקא, הוא לא הצליח למצוא תוספות ראייתיות אשר יאמתו נקודות מסוימות באמרה מפלילה זו. גם בשתיקת המשיב והימנעותו מלהעיד, לא ראה ביהמ"ש כל נפקות לצורך התוספת הראייתית המתבקשת, הגם כי ניתנת האמת להיאמר, כי הימנעות המשיב מלהעמיד עצמו לחקירה נגדית מעוררת שאלות ותמיהות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ