הרשעה ברצח השר רחבעם זאבי ז"ל

השופט י. צבן:

1.         ביום 17.10.01 נרצח רחבעם זאבי ז"ל על ידי שלוש יריות אשר נורו לעבר ראשו מטווח קצר, וזאת בהיותו שר התיירות של מדינת ישראל.

פיגוע זה היה אחרון בשרשרת פיגועים בהם, על פי כתב האישום, היה מעורב הנאשם מג'די (בן חסין) רחימה/רימאווי (להלן: "הנאשם"), מטעם ארגון החזית העממית (להלן: "הארגון").

2.         כתב האישום המקורי הוגש כנגד הנאשם ביחד עם נאשמים נוספים, התיק נשמע בפני הרכב אחר של בית משפט זה (פ.ח. 7027/06), אשר החליט להפריד את עניינו של הנאשם, וכתב אישום נגדו הוגש לפנינו.

3.         בהסכמת הצדדים הוגשו המוצגים שהיו בפני ההרכב שדן בעניינו של הנאשם בטרם הפיצול, ובכלל זה אמרות של עדים ששתקו בבית המשפט או שהוכרזו כעדים עוינים ואמרותיהם הוגשו על פי סעיף 10א לפקודת הראיות. הצדדים הסכימו על עצם מתן האמרות, והמחלוקת ביניהם צומצמה לשאלת אופן גבייתן. לטענת הסנגור האמרות נגבו באמצעים פסולים, ולכן אין הן יכולות לשמש ראיה בדבר מעורבותו של הנאשם בביצוע הפיגועים. בעניין זה העידו מטעם המאשימה חמישה עדים - אנשי שב"כ וחוקרי משטרה. הנאשם שתק הן בחקירתו במשטרה והן בבית המשפט, ומכאן שתשובתו לכתב האישום היא כפירה גורפת. יצוין כי לא הייתה מחלוקת על עצם ביצוע הפיגועים ותוצאותיהם.

התיאור העובדתי של האישומים וחומר הראיות

4.         בכתב האישום חמישה אישומים בהם מתואר חלקו של הנאשם בצורה דומה. מעורבותו באה לידי ביטוי בעמידה "מאחורי הקלעים" - תכנון, פיקוח, ומתן הוראות. מבצעי הפיגועים נדרשו לאישורו קודם למעשה ודווחו לו לאחר ביצוע הפיגועים. הראיות למעורבותו של הנאשם מבוססות בעיקרן על אמרות המעורבים בביצוע הפיגועים, שלוחי הנאשם, אשר תיארו, הן במשטרה והן בשב"כ, את מהלך ביצוע הפיגועים, בהם שזור חלקו של הנאשם.

להלן יתוארו האישומים וחומר הראיות מבחינה עובדתית ולאחר מכן דרך גביית האמרות, ואם ייקבע כי לא היה פסול בדרך גבייתן אדון בשאלת חלקו של הנאשם בביצוע העבירות. היות והנאשם לא היה "איש ביצוע" בנויה מסכת הראיות באופן שבכל אישום מופלל הנאשם על-ידי מי שהיה עמו בקשר ישיר, בעוד שאחרים מתארים את אותו אירוע מבלי שידעו מי עמד מאחוריו. אמרותיהם של אלה האחרונים מאומתות ומחזקות את אמרותיהם של הראשונים, ובכלל זה את תיאור חלקו של הנאשם.

האישום הראשון

5.         בכתב האישום נטען כי הנאשם, חבר בארגון החזית העממית, גייס את אחיינו אשראק רחימה (להלן: "רחימה") לפעילות בארגון. זמן מה לאחר מכן, הנחה הנאשם את רחימה לגייס את חמדי קורעאן, אחיינו של רחימה (להלן: "חמדי") כדי שיבצעו ביחד פיגועים על פי הנחיותיו של הנאשם. בעקבות הנחייתו של הנאשם רחימה אכן גייס את חמדי לארגון. סמוך לאחר מכן, מסר הנאשם לרחימה רובה 16- M (להלן: "הנשק"), והורה לו לבצע באמצעותו פיגועי ירי לעבר כלי רכב ישראלים הנוסעים בכביש המחבר בין חלמיש ועבוד (להלן: "הכביש"), וזאת בכוונה לגרום למותם של הנוסעים הישראלים.

בעקבות הנחיית הנאשם, בשתי הזדמנויות שונות יצאו רחימה וחמדי לכביש וירו לעבר כלי רכב נושאי לוחית רישוי ישראלית. הפיגועים לא צלחו, והדבר דווח לנאשם תוך ציון כי הנשק מקולקל. כעבור מספר ימים הגיע הנאשם לפגישה עם רחימה, כשהוא מצוייד ברובה מסוג קלצ'ניקוב (להלן: "הקלצ'ניקוב"). הנאשם אימן את רחימה כיצד להשתמש בקלצ'ניקוב ולבסוף נתן לו אותו בכדי שרחימה ימשיך לבצע ביחד עם חמדי פיגועי ירי. בעקבות הנחיית הנאשם, יצאו רחימה וחמדי לעבר הכביש בכוונה לירות בכלי רכב נושאי לוחית רישוי ישראלי ולגרום למות יושביהם. לאחר שהבחינו ברכב כאמור, ירה חמדי לעברו צרור יריות.

בגין כך, יוחסו לנאשם עבירה של חברות בארגון טרוריסטי (סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 בצירוף סעיפים 1 ו- 8 לפקודה); שלוש עבירות של ניסיון רצח (סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977); שתי עבירות בנשק שלא כדין - נשיאת נשק (סעיף 144(ב) לחוק העונשין) ועבירה של אימונים בנשק (סעיף 143 (ב) לחוק העונשין).

6.         באמרתו במשטרה (ת/69) תיאר רחימה כיצד הנאשם, שהוא דודו ומוכר לו כפעיל של החזית העממית, פעל לגיוסו לארגון החזית העממית. הנאשם פנה לרחימה מספר פעמים עד שהסכים להצטרף לארגון, תוך שהוא מפתה אותו כי הצטרפות לארגון תועיל לו היות והוא מוכר כגנב מכוניות, בשלב מאוחר יותר אף הציע לו הנאשם כסף (עמ' 1 ש' 12-25). מיד אחרי שרחימה התגייס לארגון, הוא הונחה על ידי הנאשם לפנות לבן אחותו, חמדי, ולגייס אותו לארגון. רחימה גייס את חמדי, עדכן את הנאשם, והם התחילו לפעול ביחד (ת/69 עמ' 1 ש' 25-28, עמ' 2 ש' 1-4). על פי הוראת הנאשם, רחימה  וחמדי אספו מידע על תנועות כלי רכב ישראלים במשך מספר ימים. מידע זה הועבר לנאשם, אשר הורה להם לבצע פיגועים כנגד כלי רכב ישראלים (ת/69 עמ' 2 ש' 5-21). הנאשם סיפק לרחימה רובה 16- M וקלצ'ניקוב ואימן אותו במספר הזדמנויות, ועל פי הוראת הנאשם רחימה אימן את חמדי (ת/69 עמ' 2 ש' 22-28, עמ' 3 ש' 1-27). לאחר מכן, סיפק הנאשם לרחימה רכב גנוב בעל לוחית רישוי ישראלית והורה לו לצאת עם חמדי לבצע פיגוע באזור אום צפא (ת/69 עמ' 4 ש' 1-3).

בחקירתו בשב"כ תיאר חמדי כיצד גויס על ידי רחימה (ת/25 סעיף 15.1.1), אשר עדכן אותו כי יש לבצע פיגוע ירי לעבר רכב ישראלי בכביש חלמיש (סעיף 15.1.6; הודעתו במשטרה ת/4 עמ' 1 ש' 11-13). לשם כך, אימן אותו רחימה בנשק מסוג 16- M (סעיף 15.1.5), והשניים יצאו לבצע פיגועי ירי על כלי רכב ישראלים (סעיף 15.1.7 - 15.1.11). חמדי מתאר כיצד שני אירועי ירי לעבר רכבים ישראלים לא צלחו בגלל תקלה בנשק (סעיפים 15.1.10- 15.1.12, 15.2). לאחר מכן הביא רחימה קלצ'ניקוב, אימן את חמדי, והם יצאו פעם נוספת לביצוע ירי שצלח (סעיף 15.3; לתיאור כללי של האירוע ראה גם ת/4 עמ' 1 ש' 13-25).

7.         באמרות השניים קיימים פרטים זהים באופן שכל עדות מחזקת את השנייה, לגבי השתלשלות העניינים מבחינה עובדתית. כך למשל, ציון העובדה שהשניים עשו שימוש ברכב חיפושית של אדם בשם מופק (ת/25 סעיף 15.1.4 ו-ת/69 עמוד 3 ש' 3-5); העובדה שבשלב מסוים הם נעזרו בסוס של מונתצר רחימה (סעיף 15.2.4 ב-ת/25 ועמוד 3  ש'  24  ב-ת/69). חמדי אמנם לא הכיר בשלב זה את הנאשם, אך פירוט אמרתו מחזקת את אמרת רחימה, בה מפורט חלקו של הנאשם בפיגוע.

אישום 2

8.         על פי כתב האישום, בחודש יוני 2001 פנה הנאשם לרחימה והורה לו לבצע ביחד עם חמדי פיגוע במהלכו יניחו מכונית תופת בישראל שתגרום למותם של ישראלים רבים. רחימה הסכים וגייס את חמדי למשימה. לשם מימוש הפיגוע, הנחה הנאשם את רחימה בשלוש הזדמנויות לצאת ביחד עם חמדי ולאתר דרכים בהן ניתן להיכנס לישראל מבלי להיתקל במחסומים של צה"ל. לאחר כל נסיעה דיווח רחימה לנאשם כי ניתן להכניס את מכונית התופת לישראל.

ביום 1.7.01 פגש הנאשם את רחימה ברמאללה ומסר לו כי התוכנית השתנתה ובמקום להניח מכונית תופת, יניחו מטעני חבלה בכלי רכב של כוחות הביטחון הישראליים. הנאשם העביר לרחימה שני מטעני חבלה שהוסוו בתוך מזוודות, אשר הכילו חומר נפץ מרסק, מסמרי מתכת באורך 6 ס"מ וכדוריות מתכת. כמו כן, מסר הנאשם לרחימה תעודת זהות ורישיון נהיגה מזוייפים.

הנאשם נתן לרחימה הסבר מפורט על אופן הפעלת המטען והורה לו כי לאחר הנחת כל מטען ידליק רחימה את מכשיר הטלפון הסלולארי שנמצא במטען ויעדכן את הנאשם אשר ידאג להפעיל את המטען על ידי התקשרות לטלפון הסלולארי שבו.

סמוך לשעה 05:00 ביום 2.7.01, הגיעו רחימה וחמדי ליהוד והניחו את אחד המטענים בתא המטען של רכב מסוג סיטרואן מ.ר. 89-624-87, אשר חנה אותה עת בחניה ברח' וייצמן 41 ביהוד. רחימה הדליק את הטלפון הסלולארי שהיה במזוודה. סמוך לאחר מכן, הניחו רחימה וחמדי את המטען השני ברכב מסוג פיאט אונו מ.ר. 89-710-41, אשר חנה אותה עת בפינת הרחובות מרכוס וחנה סנש ביהוד. רחימה אשר שכח את הקוד הסודי המאפשר לפתוח את המזוודה, התקשר לנאשם אשר מסר לו את הקוד, כדי שרחימה יוכל להדליק את הטלפון הסלולארי שבמטען. לאחר מכן פתח רחימה את המזוודה והדליק את מכשיר הטלפון הסלולארי שהיה בה.

סמוך לשעה 07:30 דיווח רחימה לנאשם כי המטענים הוכנו והם מוכנים להפעלה. סמוך לשעה 08:30 המטענים התפוצצו וגרמו לפציעתם של שמונה אנשים, להרס כלי הרכב בהם הוטמנו המטענים, חמש מכוניות נוספות ושלוש דירות בבנין סמוך ניזוקו.

בגין כך הואשם הנאשם בניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין (מספר עבירות).